שכר

שכר הוא תשלום בעבור עבודה, בכסף או בשווה כסף.

בתנאים של משק מודרני, השכר נקבע בהסכמה בין נותן השכר לבין העובד. הסוג הנפוץ ביותר הוא שכר חודשי המשולם על ידי המעביד לעובד, שנקרא גם משכורת או משכורת חודשית. שכר יכול להיות משולם מדי שבוע או מדי יום. שכר יכול להיות גם משולם בקבלנות, היינו: על פי מכסת עבודה ועל פי תעריף מוסכמים מראש.

תשלום שכר הוא אחד התהליכים הבסיסיים בתרבות האנושית מאז ומעולם, שכן זוהי הדרך המאפשרת למרבית האנשים לקיים את עצמם: הם עובדים, מקבלים תשלום ובאמצעותו רוכשים לעצמם צורכי קיום – מאוכל בסיסי ועד למותרות. ענייני שכר ומשכורת מופיעים כבר במקורות קדומים ביותר, וימיהם כימי בראשית, וכבר בחוקי חמורבי מוצאים כללי תשלום משכורת. בתורה בפרשת ויצא מסופר על לבן אשר העסיק בביתו את יעקב ואומר לו: "הכי אחי אתה ועבדתני חינם, הגידה לי מה משכורתך?". חוקים לגבי תשלום שכר שכיר מופיעים, בין השאר בפרשת משפטים.

בימינו, תשלום שכר הוא עניין מורכב הקשור בתשלומי מסים ובמחויבויות שונות בין הנותן לבין המקבל, ועל כן נעשה בידי אנשים שרכשו השכלה ומיומנות בתחומי החשבונאות והמיסוי. ענייני שכר מהווים נדבך בסיסי בתחומי המשפטים והכלכלה, ובין היתר: בדיני עבודה, בתקציב המדינה, ובהסכמים קיבוציים.

בדרך כלל, משכורת היא עניין אישי בין העובד למעביד, אם כי בחברות ציבוריות נהוג לפרסם משכורות מסוימות, בעיקר של עובדים בכירים.

הסכם שכר

השלב הבסיסי בתשלום שכר הוא עניין ההסכמה על התמורה. הסכמה זו נעשית בדרך כלל לפני תחילת העבודה והיא כוללת מרכיבים נוספים הקשורים לה כמו: היקפה, מסגרת השעות, ותנאים שונים לביצועה.

הסכמי עבודה יכולים להשתנות גם במהלך העבודה, וגם זאת על פי הסכמה בכתב ובעל פה. הסכמים אלה נעשים בין המעביד לעובד או לשלוחיו או לקבוצת עובדים – אלו הם הסכמי עבודה קיבוציים.

סוגי שכר

קיימים שלושה סוגים עיקריים של תשלום שכר:

1. משכורת חודשית – היינו: סכום קבוע בכל חודש עם או בלי תוספות מוסכמות.
2. משכורת יומית – שכר המחושב לפי ימי עבודה כפול תעריף קבוע.
3. משכורת שעתית – שכר מחושב לפי שעות כפול תעריף קבוע.
4. תוספת מותנית לשכר וזכויות נילוות.

בנוסף לאלה קיימות משכורת חד-פעמית המשולמת בגין פרויקט או על פי חוזה התקשרות, כמו: שכר מרצה, שכר סופרים, שכר השתתפות בישיבות דירקטוריונים ועוד.

החזר הוצאות בעין, שעובד הוציא עבור מעבידו, אינו בגדר שכר. לעומת זאת, החזר הוצאות נסיעה לעבודה, נחשב לעיתים לחלק מהשכר (לדוגמה, לפי דיני המס), ולעיתים אינו חלק מהשכר (לדוגמה, לעניין פיצויי פיטורים).

השכר והדיווח

בימינו, תשלום השכר עבור עבודה, הוא מהלך המחויב על פי חוק ברישום ודיווח הן בספרי העסק המשלם והן לרשויות המיסים. הרישום והדיווח מאפשרים לרשויות המס לוודא את העברת המיסים לאוצר המדינה, הם מאפשרים למעסיק לחשב באופן מסודר את הוצאות המשכורת, ולעובד – הם הוכחה על מילוי חובותיו לשלטונות המס.

קיימת מערכת מקבילה של תשלומי שכר לעובדים שלא בדרך הרישום והדיווח. מערכת זו מהווה חלק מה"כלכלה השחורה". התמורה לעבודה נעשית בדרך כלל במזומנים וללא כל עקבות המעידות על קיומה. תשלומי שכר ללא דיווח נוחים ופשוטים הן למקבל והן לנותן אך מונעים את יתרונות הדיווח למדינה לעובד ולמעביד.

חישוב והכנת השכר

תלוש משכורת

תהליך החישוב והכנת המשכורת נעשים על ידי חשבונאי מיומן, מדי חודש בעבור החודש הקודם לו, או בתום העבודה. בתום הכנת השכר מופק תלוש משכורת ומועבר התשלום בפועל. הכנת חישובי המשכורת אינה תלויה במועד התשלום, ומחויבת בכל מקרה, גם אם היא נערכת לאחר התשלום או אם התשלום מתבצע במועד מאוחר יותר.

חישוב השכר יוצר חלוקה בין שכר ברוטו – שהוא התשלום אשר שולם על ידי המעביד, לבין שכר נטו – שהוא התשלום בפועל שקיבל העובד. בדרך כלל, שכר הברוטו נחשב כשכרו האמיתי של העובד אף על פי שבפועל הוא קיבל פחות.

שכר ברוטו

המושג "שכר ברוטו" הוא סך כל רכיבי השכר ששולמו לעובד, לפני שהופחתו ממנו ניכויים מהשכר, כגון מס הכנסה והחזר הלוואה שקיבל העובד. בחישוב השכר ברוטו לוקחים בחשבון את השכר הבסיסי ואת כל רכיבי השכר הנוספים, כמו דמי הבראה, דמי חופשה, החזר הוצאות נסיעה, אחזקת רכב, תוספת כוננות, אחזקת טלפון, ביגוד ואש"ל. גם הטבות בעין (כלומר הטבות שאינן ניתנות בכסף) הן חלק מהשכר ברוטו לצורך מס. לדוגמה, רכב צמוד שהמעביד נתן לעובד, ואשר משמש אותו גם מחוץ לעבודה – שווי ההטבה נכלל בשכר ברוטו. השכר ברוטו משמש בסיס לחישוב המיסים החלים על השכר.

תשלומים שהם בגדר הוצאה מוכרת למעסיק אינם חלק מהברוטו. לדוגמה, יש הבדל בין החזר הוצאות נסיעה מהבית לעבודה וחזרה שנחשבות לחלק מהברוטו, לבין החזר הוצאות בגין נסיעה בתחבורה ציבורית במסגרת העבודה (למשל נסיעה ממקום העבודה ללקוח) שהוא הוצאה מוכרת למעסיק ולכן אינו נחשב לחלק מה"שכר ברוטו".

שכר נטו

לאחר חישוב הברוטו, נערך החישוב של ניכויי החובה – ניכוי למס הכנסה, לביטוח לאומי וביטוח בריאות. ניכויים אלו מחושבים על פי קריטריונים שנקבעים בחקיקה כמו: גובה השכר, מצבו האישי של המקבל, וכדומה. במקביל לניכויי החובה, מתבצע רישום ניכויים שונים המהווים חלק מהסכמי השכר. כאלה הם ניכויי קופת גמל, קרן השתלמות, ביטוחי מנהלים, ניכויי מקדמות ומפרעות.

שכר ברוטו בקיזוז כל ניכויי החובה והניכויים האחרים – הוא שכר הנטו לתשלום, וזה שיקבל העובד בפועל.

כל הפעולות הללו נערכות בדרך של הזנת חומר למחשב המעבד את הנתונים, ומפיק תלוש משכורת. על פי תלוש זה יועבר התשלום לעובד.

גילום שכר נטו

במקרים רבים נקבע בהסכם עבודה תשלום שכר נטו. במקרה כזה תחושב המשכורת מהסוף: סכום הנטו יהווה את הבסיס לחישובי כל המרכיבים האחרים אשר יגדירו בסופו של דבר את סכום הברוטו.

עלות השכר

מבחינת תקציבו של המעסיק, נודעת חשיבות לעלות השכר – ההוצאה הכוללת של המעסיק לשם תשלום שכרו של העובד. בנוסף לשכר ברוטו כוללת עלות השכר את עלותן של הטבות בשווה כסף שניתנו לעובד (כגון עלותו של רכב צמוד שניתן לעובד) ואת עלותן של הפרשות לצד שלישי המלוות את תשלום השכר, כגון הפרשת המעביד לדמי ביטוח לאומי, לקופות גמל ולפיצויי פיטורים, וכן מסים החלים לעיתים על המעביד בהתאם לשכר ששילם.

השכר בחברה ובכלכלה

תשלום שכר מהווה הליך יסודי בחיי חברה תקינים. השכר ותשלומו משפיעים על הכלכלה של כל חברה מסודרת ומאורגנת, הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט.

ברמת הכלל – הוצאות השכר מהווים מרכיב מכריע בניהול החשבונאי של כל עסק, ארגון כלכלי או גוף שלטוני, ומשפיעים על הרווחיות שלו. היכולת לשלם משכורת יכולה להעיד על מעמד הגוף המשלם, והאופן בו מעסיקים משלמים משכורת הן בסקטור הפרטי והן בסקטור הציבורי יכולים להעיד על חוסנה של הכלכלה המקומית. כך למשל, רמת שכר גבוהה יכולה להעיד על רווחה כלכלית, ולהפך.

ברמה האישית – השכר מעיד גם על מעמדו האישי של כל אדם בדירוג המקובל בחברה ובשיוכו למעמד העשיר או העני.

השכר מהווה נקודת מפתח בעימות הקיים מאז ומתמיד בין בעלי ההון, המעסיקים, לבין העובדים המשתכרים משכרם. כיום מקובלת ברוב מדינות עולם שיטת הכלכלה החופשית, המודדת את שכרו של אדם לפי התועלת שהוא מפיק למעסיק. כך יכולים שני אנשים בעלי ניסיון ומיומנות זהים – להרוויח שכר שונה באותו מקום עבודה או במקומות שונים.

שכר בעת העתיקה

בעוד כיום נהוג לשלם את השכר לעובד בכסף, הרי שלא תמיד היה כך. ברומא העתיקה נהוג היה לשלם לחיילים במלח. למעשה זהו מקור המילה האנגלית Salary.

שחיקת שכר

השכר נקבע בדרך כלל בעת חתימה על חוזה העסקה בין העובד והמעביד. ערכו של השכר הנקוב בחוזה משתנה בהתאם לאינפלציה / דיפלציה של הכסף. לעיתים מעסיקים מסכימים לכלול בחוזי עבודה סעיף הצמדה של השכר למדד או למטבע זר כלשהו. באופן זה נשמר שוויו הריאלי של השכר. אפשרות נוספת היא לערוך הסכם קיבוצי למניעת שחיקת השכר. הסכם שכזה מעניק תוספת יוקר לעובדים. על פי התאוריה המאקרו-כלכלית, העלאות שכר גורמות לאינפלציה, והקפאת שכר עוצרת אותה. על כן הצמדה גורפת של השכר למדד עלולה להכניס את המשק לסחרור אינפלציוני, והקפאת שכר משמשת לעצירתו של סחרור שכזה. ראו גם: האינפלציה בישראל.

הקשר בין שכר, מוטיבציה וביצועים

ערכים מורחבים – יחסי עבודה, הנעה לעבודה

מחקרים מודרניים מראים כי בעוד הבטחת שכר גבוה משפרת את הביצועים של עובד כאשר המשימה דורשת התמדה או מאמץ גופני מתמשך, כאשר נדרשת מחשבה, זיכרון, או יצירתיות – אפשרות לתגמול גבוה יוצרת מתחים שפוגעים בביצועים.^{[דרוש מקור]} לפיכך, מקובלת היום התפיסה שיש להשתמש בשיטות תגמול אחרות על מנת לדרבן עובדים, ובעיקר בכירים, על מנת לשפר את תפוקתם. לדוגמה, הטבה בדמות אופציות או תוכניות הטבה במניות, שמצד אחד מעניקות תגמול ארוך טווח הקושר את העובד לארגון ומצד שני לא יוצרות מתח הפוגע בביצועים. כמו כן, ישנן עבודות בהן העובד מתפקד בשלבים וכי ברוב שעות יום עבודתו ממתין לקבלת ביצוע העבודה ממעסיקו. בזמן המתנה זה העובד שרוי במצב הנקרא "שעמום", המתבטא בעייפות וחוסר מוטיבציה גם כאשר מתקבלת ביצוע עבודה מהמעסיק ולכן נהוג לאותם עובדים "משועממים" להעלות את השכר ובכך תעלה המוטיבציה^{[דרושה הבהרה]}.

השכר בישראל

בישראל קיימת רגולציה בתחום קביעת שכר העובדים, תוך קביעת שכר מינימום. כמו כן קיימת הגבלת שכר מקסימום לבכירים בתאגידים פיננסיים.

לקריאה נוספת

• דוד שי, שכר - תכנון, ניהול, חשבות, הוצאת סדן, 2002 (הספר בקטלוג ULI).

קישורים חיצוניים

• מרכז ידע, באתר חילן
• שכר במגזר הציבורי
• מודל שכר הישגי כיצד ניתן לרתום את העובד באמצעות השכר לשיפור והתייעלות שיטתית ועקבית