כלכלה

עיינו גם בפורטל פורטל הכלכלה הוא שער לתחום הכלכלה בוויקיפדיה. הפורטל מציג מושגי יסוד בתחום וסוקר מספר נושאים בהם שוק ההון, שוק העבודה ועוד.

כלכלה היא מכלול של פעילות אנושית, הכוללת מחשבה ותכנון, והמכוונת להשגת האמצעים החומריים הדרושים לאדם לצורך קיומו ורווחתו. זאת לאור אילוצים מצביים וקבלת החלטות, לרוב במציאות של אי-ודאות. המחקר הכלכלי מתרכז באופן שבו בני האדם מתמודדים עם תופעת המחסור במשאבים, בין כפרטים ובין כחברה.

הפעילות והמחקר הכלכליים עוסקים במחסור וניהול יעיל של משאבים להם נזקקת האנושות. מטרת העל היא לייצר מצב אופטימלי של שיווי משקל בין מחסור למשאבים בעזרת כלים מדעיים כדי לשפר את רווחת האדם ורמת איכות חייו.

הכלכלה התעצבה והתמסדה כתחום מחקר מדעי במדעי החברה, העוסק ביחסים האנושיים, הפוליטיים והחברתיים שקשורים בהשגת אמצעים חומריים שונים לצרכים האנושיים. בנוסף, הכלכלה היא תחום העוסק בחוקים וביחסים חברתיים הקשורים לקניין המשמש לצורכי אדם. המונח כלכלה כולל בתוכו את המסחר בחברה מסוימת וחוקי המדינות והרגולציות שלהן לתמרון ושליטה על המסחר בשטח שיפוטן. המחקר בתחום הכלכלה עוסק באופן בו משאבים נגישים, על סמך ההנחה הבסיסית כי אלה מצויים במחסור, כגון: חומרי גלם – משמשים, מעובדים, מיוצרים, מוקצים, מופצים ונצרכים – כמוצרים. הכלכלה עוסקת גם במגוון הקשרים ויחסי החליפין בין בני אדם במהלך ייצור מוצרים, שיווקם וצריכתם. בין השאר, נוגעים תחומי חקר זה בהליכים של ייצור, הפצה, מסחר וצריכה של מוצרים ושירותים.

אטימולוגיה וטרימינולוגיה

המונח "אקונומיה" או "אקונומיקה", שפירושו "כלכלה" בשפות רבות הוא מונח שטבע הפילוסוף היווני אריסטו, לתיאור מדע העוסק בחקר חוקי משקי הבית. המילה אקונומיה מורכבת מהמילה היוונית οίκω (אִיקוֹ, בית או משק–בית) עם המילה νέμω (נֶמוֹ או נומוס, חוק). מונחים כמו "כלכלה מדינית", "כלכלה פוליטית", "כלכלה חברתית" או "כלכלה לאומית" שימשו את בני האדם החל מהמאה ה-17, אך במאה ה-20 הפך השימוש במונח "כלכלה" (economics) לבדה כנפוץ ושגור ביותר, בהשראת הספר "עקרונות הכלכלה" של אלפרד מרשל משנת 1890.

בראש עשר הכלכלות החזקות ביותר בעולם בתחילת המאה ה-21, ניצבות: ארצות הברית, סין, יפן והודו.

הגדרות שונות לכלכלה

קיימות מספר הגדרות חליפיות לכלכלה. את הפשוטה ביניהן סיפק אדם סמית', שנחשב לאבי הכלכלה המודרנית, ולדבריו כלכלה היא "המדע החוקר את העושר". ביתר פירוט, הכלכלה על פי סמית' היא "חקר הייצור, ההפצה והחליפין" של עושר. ג'ון סטיוארט מיל נתן הגדרה דומה: "המדע המעשי של ייצור והפצת עושר", כאשר את העושר לעניין זה תיאר כ"מלאי הדברים השימושיים".

אלפרד מרשל הסיט את ההגדרה של המדע מעושר לרווחה, כדי לתת ביטוי לפעילות כלכלית שאינה בהכרח קשורה לכסף או מתכות יקרות. לתפיסתו כלכלה עוסקת במכלול ההיבטים החומריים של החיים והפעילות החברתית המשפיעים על רווחתו ותועלתו של האדם.

ליונל רובינס ניסח הגדרה מודרנית של תורת הכלכלה: כלכלה היא חקר הקשר בין מטרות ומשאבים המצויים בצמצום שיש בהם שימושים חלופיים. כלומר, הכלכלה עוסקת בחקר המחסור או בחקר השימוש האנושי באמצעים הנתונים במחסור שיכולים לשמש למטרות שונות. משמעות המונח "מחסור" אינה בצורת או מחסור ביבול וכדומה, אלא שלעולם לא יוכל העולם כפי שהוא בתצורתו הנוכחית לספק באופן מושלם רצון כל אחד שהרי יש גבול וסך מסוים לכל הדברים בעולם, בין אם זה סוגי מתכות, מזון או משאבים אחרים. אם כן כל הדברים והמשאבים המצויים בעולם יש בהם "מחסור" ביחס להשלמת רצון כל האנשים ורווחתם המלאה, ועל בני האדם אפוא להפנות את אותם "משאבים שבצימצום" אל המקומות והצורות שם הם הכי נצרכים והכי מבוקשים. למשל, אדם יכול ליצור מחלב יוגורט או גלידה, או לחלופין לשווקו כמשקה כפי שהוא. בכך עוסקת תורת הכלכלה - להפנות את אותם משאבים אל המקומות בהם הם הכי מבוקשים על ידי האנשים, וכל זה למען רווחתה של החברה האנושית, וכדי שאנשים יחיו ברמת חיים גבוהה יותר. הטענה לפיה לעולם יהיה מחסור כוללת בתוכה רעיונות קודמים על טיבה של ההתנהגות האנושית.

מושגי יסוד בכלכלה

מוצרים ושירותים

כל שיטה כלכלית מתמקדת בראש ובראשונה במוצרים (או תוצרים): חומרים שעובדו באופן כלשהו ביד אדם. המכנה המשותף לכל המוצרים הכלכליים הוא, שכולם נוצרו בעקבות מאמץ אנושי מכוון ליצירתם, ויש להם ערך כלשהו עבור היוצר או עבור בני אדם אחרים הצורכים את המוצר. המאמץ האנושי המכוון מודרך על ידי השאיפה להקנות ערך למוצר. כאשר קיים מאמץ כזה ולמוצר יש ערך בעיני יוצרו או בעיני אחרים, ניתן לומר שהוא עבר "כִּילְכּוּל" או "אקונומיזציה"—הוא הפך בעצם למוצר כלכלי. פרי שנקטף הוא מוצר כלכלי וכמוהו גם מטוס, אף שכמותו ומורכבותו של המאמץ הדרוש כדי לייצר אותם משתנה.

בדומה לכך, שירות הוא מוצר שאינו חומרי, אלא פעולה שמבצע אדם המסיבה תועלת, כלומר מייצרת ערך עבורו או עבור אחרים. ייעוץ פסיכולוגי הוא דוגמה לשירות משום שעל אף שאינו מוצר חומרי, יש בו ערך עבור המטופל ונדרש מאמץ אנושי מכוון כדי לספק אותו.

על פי הגדרה זו סך כל המוצרים והשירותים הנצרכים על ידי בני אדם נחשבים כ"רווחה" אנושית.

ייצור באמצעות הון, עבודה ומשאבים נגישים

הגורמים הראשוניים המעצבים את הכלכלה של חברה מסוימת הם תנאי הסביבה: האקלים, הסביבה הטבעית, תנאי השטח, והמשאבים הנגישים. משאבי הטבע משמשים לייצור מוצרים שונים.

גורם נוסף בייצור הוא ההון - סך כל הנכסים, גם הם כשלעצמם מוצרים, המשמשים לייצור מוצרים אחרים.

הגורם השלישי הוא העבודה, כלומר הזמן והמאמץ שמושקע בתהליך הייצור.

לדוגמה: כדי לעבד יהלום, דרושים כחומר גלם יהלומים גולמיים (משאב טבע), דרושות מכונות לחיתוך, עיבוד וליטוש שלהם (הון), דרושים עובדים מיומנים וזמן עבודה (משאבים), ונדרש לשלב את כל אלה באמצעות עבודה (עבודה).

עקומת התמורה, עלות אלטרנטיבית

עקומת התמורה

בידי אדם כמו גם בידי החברה בכללותה יש כמות מוגבלת של הון, עבודה וחומרי גלם. הם יכולים להשתמש בהם כדי לייצר מוצרים שונים. עקומת התמורה מייצגת את אפשרויות הייצור היעילות השונות, בעולם פשוט שבו יש שני מוצרים בלבד. ייצור יעיל משמעותו כי לא ניתן להגדיל את הכמות המיוצרת ממוצר אחד מבלי לוותר על כמות כלשהי מהמוצר השני. השיפוע של העקומה בכל נקודה מבטא את עלותה האלטרנטיבית של יחידה מהמוצר האחד במונחי המוצר האחר. עלות זו היא העלות אלטרנטיבית של המוצר: הכמות עליה נצטרך לוותר ממוצר אחד כדי שנוכל לייצר יחידה אחת נוספת מהמוצר השני.

מסחר

מאחר שישנם אנשים הזקוקים למוצרים שאינם מייצרים בעצמם, מתקיים מסחר, כלומר קשרים בין אנשים למטרת חליפין. קשרי המסחר יכולים להתקיים בחליפין ישירים או סחר חליפין, בהם אנשים מעבירים זה לזה מוצר תמורת מוצר אחר. לעיתים קרובות, מבוצע הסחר תוך שימוש במטבע—מוצר ביניים בעל ערך מוסכם. מחיר הנקוב בכסף מייצג את מחיר המוצר במונחי מצרף של כל המוצרים האחרים.

בכלכלות מורכבות יותר, ישנם אנשים שהתמחותם בתיווך בין יצרנים לבין צרכנים באמצעות השוק. אנשים אלו מכונים "סוחרים".

מקובל להבחין בין סחר פנים, מסחר בין פרטים המשתייכים לאותו משק או לאותה מדינה, לסחר חוץ המתבצע בין המשק לבין משקים אחרים. תוצאה חשובה, פרי ניתוחו הכלכלי של דייוויד ריקארדו היא שסחר חוץ מיטיב עם כל המשתתפים בו, בכך שהוא מאפשר להם להרחיב את עקומת התמורה שלהם ולהשיג רווחה גבוהה יותר משהיו יכולים בכוחות עצמם.

משק

מושג מרכזי נוסף בכלכלה הוא המשק: מערכת כלכלית שבה פרטים רבים, הקשורה או מיוחסת לאותם פרטים כקבוצה ונמצאת בבעלותם. ישנם סוגים רבים של משקים, שונים בגודלם ובאופיים, המאופיינים בהתייחסות שונה לתחרות, מידת התחרותיות בהם, חלוקת התפקידים, עושרו או עוניו של המשק, מידת פתיחותו של המשק למשקים אחרים, וכן הלאה.

המשקים הכלכליים הפשוטים ביותר הם משקים שכל חבריהם עוסקים בייצור מוצרים אותם יצרכו בעצמם באופן בלבדי. סיפורו של דניאל דפו רובינזון קרוזו משמש בשיח הכלכלני כמשל למשק פשוט כזה. משקים פשוטים הם אוטרקיים, כלומר, הם חיים על אמצעיהם הם וסגורים בפני שווקים אחרים. במשקים פשוטים, לרוב כל יצרן הוא גם צרכן; כל היצרנים-צרכנים עוסקים גם בניהול וגם בחישובים הנוגעים לעלות הכרוכה (מבחינת מאמץ) בייצור מוצר.

במשקים מורכבים יותר נוצרת חלוקת עבודה: חלק מן האנשים מתמחים בעשיית דברים מסוימים, ואילו חלק אחר של האנשים מתמחה בעשיית דברים אחרים. פעולתם של האנשים השונים, לבד או במשולב, מביאה לייצור מוצרים. לדוגמה, כדי ליצור בגד צמר שישמש כסות בחורף, יכולה העבודה להתפצל בין רועה הדואג לכבשים ולתזונתן, גוזז צמר הגוזז את צמרן של הכבשים, אנשים הכובשים את הצמר לסיבים וכאלו האורגים מן הצמר את הבגד. קיום חלוקת עבודה הוא המבחין העיקרי בין משקים פשוטים למשקים מורכבים.

משקים בהם ישנה חלוקת עבודה אינם אוטרקיים לחלוטין, בדרך כלל. חלוקת העבודה דורשת התמחות, ולכן יש רווח ניכר ביצירת קשר עם אנשים המתמחים בעבודות מסוימות, כדי לבצע החלפה של מוצרים מסוג אחד במוצרים מסוג אחר.

היצע וביקוש ומנגנון השוק

שווי משקל במשק

ערך מורחב – היצע וביקוש

השוק הוא המקום בו נפגשים הקונים והמוכרים של סחורות ושירותים כדי לסחור בהן, בין אם מדובר במקום במובן המילולי או לא. מחירן של הסחורות נקבע בשוק בהתאם להיצע וביקוש: בכל רמת מחיר מעוניינים היצרנים למכור כמות מסוימת הנגזרת ממבנה העלויות של תהליך הייצור, דהיינו מחירם של גורמי הייצור וחומרי הגלם (זוהי "פונקציית ההיצע"), ואילו הצרכנים מעוניינים בכמות אחרת הנגזרת מה"תועלת" שהם מפיקים מהמוצר וממוצרים אחרים ("פונקציית הביקוש"). באופן גס ניתן לומר כי פונקציית ההיצע תהיה בדרך כלל פונקציה "עולה" - כלומר, היצרנים ייצרו ויציעו כמות גדולה יותר מן המוצר ככל שהמחיר גבוה יותר. פונקציית הביקוש, לעומת זאת, היא בדרך כלל פונקציה "יורדת" - כלומר, הצרכנים ידרשו כמות קטנה יותר מן המוצר ככל שעולה מחירו.

הכלכלה הנאו-קלאסית גורסת שהשוק יגיע לשיווי משקל ומחיר הסחורה בשוק יהיה המחיר בו הכמות המבוקשת תהיה זהה לזו המיוצרת. ההגיון העומד מאחורי שיווי משקל זה, הוא שברמת מחיר גבוהה ממנו ישרור מצב של "עודף היצע" - הכמות המוצעת גדולה מהכמות המבוקשת, דבר שיגרור הורדת מחיר מצד היצרנים שנותרו עם עודפי סחורה. באופן דומה, במחיר הנמוך ממחיר שיווי משקל ישרור מצב של "עודף ביקוש" - הכמות המבוקשת עולה על זו המוצעת, מצב שיוביל צרכנים לעוט על הסחורה המועטה המוצעת ולהציע עליה מחיר גבוה יותר. תהליכים אלה ייפסקו רק לכשיגיע השוק למצב של שיווי משקל, והשוק יתייצב ברמת מחיר מסוימת בה הכמות המבוקשת שווה לכמות המוצעת.

במערכת כלכלית מציאותית קיימים שווקים רבים המקיימים ביניהם יחסי גומלין. הצרכן בשוק העבודה הוא המפעל המבקש עובדים ומתפקד כיצרן בשוק המוצר. הצרכן בשוק המוצר האחד הוא גם צרכן בשוקי מוצר אחרים וגם "יצרן" המציע את זמנו בשוק העבודה.

ישנם חילוקי דעות בין כלכלנים אם הליכי הדגם של היצע וביקוש אכן חותרים להגעה לנקודת "שיווי משקל" שבה הביקוש וההיצע מאוזנים, או שהשוק נמצא בתהליך של הפרה מתמדת של שיווי משקל או אפילו של אי שיווי משקל כחלק ממבנה השוק.

מיקרו-כלכלה ומקרו-כלכלה

המחקר הכלכלי מתחלק באופן גס לשניים:

• מיקרו-כלכלה עוסקת בבעיות של יצרנים בודדים, שווקים בודדים וצרכנים בודדים. מתקשרת לפסיכולוגיה.
• מקרו-כלכלה עוסקת באופן מצרפי במשק כולו. לדוגמה: במקום לבחון את ההיצע והביקוש בשוק מסוים היא מתמקדת בסך התוצר של המשק כולו. במקום לבחון את מחירו של מוצר מסוים היא תבחן את רמת המחירים הכללית במשק. מתקשרת לסוציולוגיה.

החלוקה הדואלית הזו אינה חד משמעית: מחקר כלכלי בתחומים רבים אינו נופל כולו תחת הענף המיקרוכלכלי או המקרוכלכלי. יתרה מזאת, כל תאוריה מקרוכלכלית טובה זקוקה ליסודות מיקרוכלכליים איתנים, שכן תוצרתם של השווקים המצטרפים לכדי התוצר המצרפי המקרוכלכלי היא מטבעה מיקרוכלכלית.

צריכה, חיסכון והשקעה

חיסכון הוא וויתור על שימוש במשאב בהווה לצורך שימוש עתידי במשאב בעתיד. המחקר המקרו-כלכלי מחלק את החיסכון משק לשלושה מקורות: הפרטים (המגזר האישי), החברות (המגזר העסקי) והממשלה (המגזר הציבורי). לפרטים השונים בחברה יש הכנסה ממספר מקורות: שכר עבודה, רנטה, שהיא התשלום שהם מקבלים עבור שימוש בהון שבבעלותם ועוד. החלק מהכנסתם אשר בו הם משתמשים במשך תקופה מסוימת כדי לקנות מוצרים ושירותים נקרא הצריכה שלהם בתקופה זו. יתרת הכנסתם שלא הוציאו בתקופה היא החיסכון האישי. החברות חוסכות כאשר אינן מחלקות את רווחיהן לבעלים, וזהו החיסכון העסקי. הכנסות הממשלה בניכוי הוצאותיה יוצרות את החיסכון הציבורי. סך החיסכון במשק הוא סכום החיסכון האישי, החיסכון העסקי והחיסכון הציבורי.

השקעה היא הקצאת משאבים בהווה לצורך הגדלת כושר הייצור, כלומר שימוש בהון ליצירה או לרכישה של הון נוסף, ולכן המחקר המקרו-כלכלי מייחס את ההשקעה בדרך כלל לחברות. השימוש היומיומי המוכר לנו במילה השקעה כדי לתאר את פעולתו של פרט שקנה נייר ערך או הפקיד כסף בבנק הוא טעות נפוצה.

חברה יכולה לבצע השקעה באמצעות ההון העצמי שלה או נטילת הלוואה, שהיא למעשה שימוש בהון של בעלים אחרים, שהם למעשה החוסכים במשק. כלומר לצורך ביצוע השקעה נדרש חיסכון, בין אם של החברה או לאו. לפיכך במחקר המקרו-כלכלי קיימת זהות בין סך החיסכון במשק בתקופה לסך ההשקעות במשק באותה התקופה.

כאשר מתקיים מסחר בינלאומי, המחקר המקרו-כלכלי מתייחס לעודף הייצוא (ייצוא בניכוי ייבוא) כאל חיסכון של המשק (המכירות בשוק הבינלאומי גבוהות מהרכישות בשוק הבינלאומי), כך שסך ההשקעה במשק הוא סך החיסכון במשק ועודף הייצוא.

מודל כלכלי

כדי לייצג את המשתנים הרבים המרכיבים את העולם הכלכלי או היבט מסוים שלו, בונה החוקר מודל כלכלי המתאר הפשטה או קירוב של המציאות בצורה של כללים או משוואות השולטות על התנהגותם של שחקנים בשוק. ככל תאוריה מדעית המודל נבחן במידה שבה הוא מסביר תופעות הנצפות במציאות ובתחזיות הניתנות לאימות שהוא מספק.

מודל כלכלי יתייחס למשתנים אקסוגניים או חיצוניים למודל, שכל שינוי בהם משנה את תוצאותיו אך אינו מתואר על ידו, ולמשתנים אנדוגניים, שאת טיב השינויים בהם המודל מסביר בעצמו על ידי תלות במשתנים אחרים הכלולים במודל.

התחום של אמידה כמותית של מודלים כלכליים ומשתנים כלכליים נקרא אקונומטריקה.

דוגמה למודל מרכזי בכלכלה הוא מודל IS-LM המקשר בין ריבית, היצע הכסף, תעסוקה, הכנסה לאומית ומשתנים מקרוכלכליים נוספים ברוח הכלכלה הקיינסיאנית.

גודל שולי

ביסוד ההחלטות הכלכליות שאנו מקבלים עומד הגודל השולי או ההשפעה השולית של שינוי בן יחידה אחת במשתנה אחד על משתנה אחר. המונח המתמטי המקביל הוא הנגזרת הנקודתית.

המושגים השוליים המשמעותיים ביותר הם התועלת השולית שמפיק הצרכן מיחידה נוספת של מוצר והעלות השולית ליצרן של ייצור היחידה הנוספת. הכלל בכלכלה הוא שהתועלת השולית מהמצרך יורדת כפונקציה של הכמות הנצרכת ואילו העלות השולית לייצורו עולה.

לדוגמה, נניח שבשוק מציע רוכל מים עשרה ליטרים של מים למכירה. צרכן כלשהו בשוק מעוניין לרכוש מים. בליטר הראשון הוא מתכוון להרוות את צמאונו, בליטר השני, להרוות את צמאונו של סוסו, בשלישי, לשטוף את פניו ולהתרענן, ברביעי לנקות את עגלתו ובחמישי להשקות את הפרחים בביתו. התועלת השולית שלו ממים יורדת. מצד שני ליצרן יש באר אחת קרובה שמספקת לו ליטר אחד של מים למכירה ובאר נוספת רחוקה שממנה יוכל להפיק כמות נוספת. העלות השולית של ייצור המים עולה עבורו.

הכמות של המוצר בשוק תהיה זו שבה העלות השולית של האחד שווה לתועלת השולית של האחר. מעבר לנקודה זו לא כדאי לצרכן לשלם ליצרן את עלות היחידה הנוספת משום שהוא מפיק ממנה פחות תועלת. המחיר בשוק יהיה שווה לאותה עלות שולית גם כן.

ריבית

כלכלות מתקדמות משתמשות בכסף כאמור כדי לייצג את ערכם של כלל הסחורות והשירותים במשק. לכסף יש ערך-זמן והוא נקרא ריבית. עובדה היא שלאורך ההיסטוריה אנשים משלמים לבעלי ממון ריבית תמורת הזכות לקבלו במועד נתון ולהחזירו במועד מאוחר יותר. ההסברים הכלכליים לכך שהם משלמים אותה הם:

• העדפת זמן - הלווה מפיק רווחה גבוהה יותר משקל היום מאשר משקל מחר.
• הכסף יכול לשמש לרכישת הון לפעילות יצרנית ולרכישת נכסים מניבים אחרים.

בגלל ההשפעה המקרוכלכלית הרבה שיש לשער הריבית על השקעות וצריכה במשק היא נשלטת ברוב המדינות על ידי הממשלה או על ידי בנק מרכזי הפועל מטעמה. השליטה בגובה הריבית על ידי הממשלה משמעותה גובה הריבית שהממשלה מוכנה לשלם כדי לקבל כסף. לדוגמה, אם ממשלה מנפיקה איגרת חוב לעשר שנים בריבית של 5 אחוז, משמעות הדבר היא שקונה שירכוש אגרות כאלו באלף שקל, ייהנה מריבית של 5 אחוז לשנה על האיגרות שרכש, עם הגיע מועד הפדיון של האיגרת (כלומר, המועד בו הממשלה משלמת למלווה את סכום ההלוואה בתוספת ריבית).

על פי התאוריה, בימים רגילים אמורה הממשלה (גם באמצעות הבנק המרכזי) לפעול כדי לקבוע את הריבית בגובה המכונה "טבעי". כלומר בגובה שניתן להניח שאליו הייתה מגיעה לולא התערבה הממשלה. בעתות משבר, היא אמורה להעלות או להוריד את גובה הריבית כדי להשיג מטרות כלכליות כמו עידוד הצמיחה במשק או ריסון אינפלציה. מבקרי התערבות הממשלה טוענים כי בהיעדר שוק אשראי חופשי אין כל דרך לדעת מה הגובה "הטבעי" של הריבית, כך שבמקרה הטוב הממשלה מגששת באפלה, ובמקרה הרע היא פועלת מאינטרסים צרים. כך למשל הממשלה עשויה לשמור על ריבית נמוכה כדי לעודד את הציבור לצרוך, מה שיגרום לעלייה במצב הרוח הציבורי, ובסופו של דבר ייתרגם לתמיכה פוליטית בממשלה המכהנת.

תפקיד הממשלה בכלכלה

מדינות בנות זמננו מאורגנות ומנוהלות על ידי ממשלות. תפקידו של השלטון במדינות דמוקרטיות ובמדינות לא דמוקרטיות היא עניין שנוי במחלוקת לאורך ההיסטוריה האנושית ובמיוחד עם עלייתה של ההגות הליברלית. בעקבות ההגות הליבראלית יש הרואים בממשלה ישות המספקת לאזרחיה שירותים כגון ביטחון ואכיפת חוקים (ובכלל זה זכויות קניין). אך ישנן גם עמדות אחרות שאינן רואות בממשלה רק שחקן כלכלי בתוך השוק, אלא גורם משמעותי היוצר את השוק ומכונן אותו.

שאלה חשובה בכלכלה ציבורית היא איזה מוצר צריך להיות מסופק על ידי ממשלה ואיזה לא. על פי גישה זו על הממשלה לנהל תקציב בו ירשמו ההכנסות שלה וההוצאות. על פי גישה זו את הכנסותיה שואבת הממשלה ממסים—תשלומים הנגבים מאזרחי המדינה על פי הכנסתם (כמו "מס הכנסה"), על פי צריכתם (כמו "מס ערך מוסף"), על פי ערך נכסיהם (כמו "מס רכוש"), או על פי סכום קבוע שאינו תלוי באף אחד מאלה ("מס גולגולת"). כמו כן לווה הממשלה כספים בשוק המקומי או בחו"ל. כאשר גובה הכנסותיה של הממשלה מתשלומי המיסים של אזרחיה אינו מגיע לגובה ההוצאות שלה, נוצר מצב המכונה גרעון תקציבי או גירעון בתקציב השוטף. הממשלה צריכה לממן את הגירעון הזה. לעיתים, היא מבצעת זאת באמצעות הגברת נטל המס נטילת הלוואות או הדפסת כסף. סך כל ההלוואות שהממשלה נוטלת מכונה חוב לאומי והוא מחולק ל"חוב פנימי" (כלומר, הלוואות שנוטלת הממשלה מאזרחיה) ו"חוב חיצוני" (כלומר, הלוואות שנוטלת הממשלה מגורמים מחוץ לארץ).

קפיטליזם מול סוציאליזם

ערכים מורחבים – קפיטליזם, סוציאליזם

סוגיית מקומה של הממשלה בשוק היא שאלה מרכזית בכלכלה. מידת התערבותם הרצויה בשווקים ובפעילות הכלכלית היא נושא הנתון במחלוקת תמידית בין הימין הכלכלי התומך בממשלה מינימלית, בנטל מס נמוך ובשווקים חופשיים ככל האפשר, לבין השמאל הכלכלי התומך בממשלה גדולה הגובה מאזרחיה מיסים פרוגרסיביים (התלויים בגודל ההכנסה או הרכוש) ומספקת להם שירותים רבים, כגון חינוך ובריאות. על פי הגישות האחרות, השוק משוקע בתוך הפעילות הממשלתית והיא זו שמכוננת אותו ומאפשרת לו להתקיים, ולכן ההפרדה בין הממשלה לבין השוק הפרטי עשויה להחשב מלאכותית בהבטים רבים.

שאלה נוספת היא סוגיית תכנון השוק. גישות קפיטליסטיות נבדלות במידת התכנון המרכזי שהן מציעות. ישנן הדוגלות בהקפדה על זכויות קניין וכלכלה מבוזרת כמעט בכל תחומי החיים, וטוענות כי תכנון מרכזי הוא פגיעה בערכים אלה. גישות קפיטליסטיות אחרות מבקשות להתערב בשוק רק במידה הנדרשת לטיפול בכשלי שוק או במשברים פיננסיים.

גם בתוך הסוציאליזם ישנם חילוקי דעות בשאלה זו. ברית המועצות, בה התקיים שלטון קומוניסטי-ריכוזי ששלט על השוק באופן מוחלט, מדינות אחרות מאפשרות תכנון כלכלי מרכזי, אך לא באופן מלא.

תאוריה כלכלית

הנחות יסוד של הניתוח הכלכלי

חוקר העוסק בכלכלה מניח בדרך כלל כמה הנחות יסוד בעבודתו. אין פירוש הדבר שההנחות מתקיימות תמיד: לעיתים הן מתקיימות באופן מקורב בלבד או לא מתקיימות כלל. כלכלנים רבים בוחנים את ההנחות ורואים כיצד משתנה מודל כלכלי כשמסירים הנחה מסוימת. עם זאת, בדרך כלל ההנחות מפשטות את הניתוח הכלכלי המורכב מטבעו ומאפשרות להגיע למסקנות משמעותיות ממודל בסיסי. מודל זה מהווה מכאן ואילך נקודת מוצא וקנה מידה להשוואה עם תוצאותיהם של מודלים מורכבים ומציאותיים יותר.

הנחות היסוד כוללות:

בעלות על הקניין

הנחת יסוד של כל דיון כלכלי היא זכות הקניין משום שאיש לא יטרח לייצר מוצר בלא ערובה שיוכל ליהנות ממנו. האופן שבו משטר מגדיר זכויות קניין ומגן עליהן משפיע על הכלכלה תחת משטר זה במידה רבה. שינוי בזכות הקניין, כגון שלילת העבדות כזכות לקניין על אדם אחר, הוא תמיד בעל השלכות כלכליות מרחיקות לכת.

חברה המעניקה לכהני דת זכויות על משאבים מסוימים משנה את חלוקת הרווחה הכלכלית בין הפרטים. בחברות מודרניות, הבעלות מעוגנת בחוקים העוסקים בזכות הקניין ובנורמות חברתיות ואתיות, כשנקבעות לה מגבלות שונות. החוקים מגדירים את מגבלות השימוש באמצעי ייצור, כמו באיסור על שימוש בקניין כדי לפגוע בקניינו של אדם אחר (גנבה), אופן הורשת נכסים, חוקים המבטיחים זכויות יוצרים, ועוד.

רציונליות

בכלכלה נהוג להניח כנקודת מוצא שאנשים מתנהגים באופן רציונלי: שהם מקבלים את ההחלטות שמביאות למקסימום את רווחתם ושאינם מתרשלים או מתעצלים לקבל את החלטותיהם הכלכליות. המחקר הכלכלי המודרני מספק מודלים מציאותיים יותר המסירים הנחה זו או מחלישים אותה, כגון אלו של דניאל כהנמן, אשר היה מחלוצי הכלכלה ההתנהגותית אולם על פי רוב ניתוח כלכלי שאינו עוסק במפורש באי-רציונליות כולל את הנחת הרציונליות.

שוק משוכלל

• אטומיות - ישנו מספר רב של יצרנים וצרכנים וכל אחד מהם אינו גדול מספיק כדי להשפיע על מחיר השוק.
• הומוגניות - מוצריהם של כל היצרנים בשוק זהים ותחליפיים לחלוטין.
• מידע מושלם - לכל השחקנים בשוק יש את כל המידע על פעולות האחרים, לרבות המחיר השורר בשוק.
• גישה חופשית - אין חסמי כניסה לשוק המונעים מיצרנים להיכנס ולצאת ממנו בחופשיות. בכלל זה ניידות מושלמת של אמצעי הייצור והצרכנים.

פוזיטיביות לעומת נורמטיביות

תאוריה כלכלית נקראת פוזיטיבית אם היא מגבילה את עצמה לתיאור המציאות כפי שהיא. לעומתה, תאוריה נורמטיבית שופטת מה טוב ורע במציאות כלכלית וכיצד יש לשנות אותה. מחקר שמגלה מה הגורמים לאי שוויון כלכלי ולעוני הוא בגדר פוזיטיבי אבל הקביעה כי ממשלות צריכות לנקוט צעדים כדי לצמצמם (כגון מיסוי פרוגרסיבי או סובסידיות) היא נורמטיבית.

סיווג הכלכלה כמדע

ישנן הגדרות שונות וסותרות ביחס לתחום החקר שאליו שייכת הכלכלה ואמצעי החקר הצריכים לשמש בה. לפי הגדרה מקובלת אחת, כפי שגורס למשל מילטון פרידמן, הכלכלה היא מדע מדויק המעלה היפותזות, בודק אותן באמצעות מודלים ונוסחאות מתמטיות וסטטיסטיות המכילים מספר מוגבל של משתנים מדידים, מקיים תצפיות ומדידות, ומגיע למסקנות פוזיטיביות ביחס לקשרים שעל בסיס חומרי בין בני אדם.

הכלים המשמשים את החוקרים על–פי גישה זו הם בעיקר מודלים מתמטיים שונים, המנסים לגלות ולקבוע חוקיות מסוימת בפעולתה של מערכת כלכלית, כשלצורך הגעה למסקנות נעשה שימוש במדידות מדויקות של הצטברות של פעולות, המנותחות באמצעים סטטיסטיים, על פי יחסן למודלים המתמטיים.

מגישה זו נגזר באופן הכרחי צמצום שדה החקר בתחום הכלכלה רק למשתנים שניתן לכמת ולמדוד, ומאידך, יש טענה חזקה מצד החוקרים בגישה זו לרמה גבוהה של דיוק מדעי במסקנות החקר, עד כדי כך שניתן להעלות המלצות לקובעי מדיניות בנוגע לפעולות כלכליות רבות. מאידך, צמצום שדה החקר גוזר גם נייטרליות, לפחות לכאורה, בנוגע לערכיות ההכרעות. הכלכלה המדעית אינה יכולה לומר אם צעד מסוים מועיל או מזיק לחברה, נכון או לא נכון מבחינה פוליטית: היא יכולה רק לטעון כי צעד מסוים מועיל לצמיחה כלכלית או מזיק לה, מעודד או מדכא אינפלציה, וכדומה. במילים אחרות: הכלכלה כמדע מדויק היא פוזיטיבית בהכרח, כמו מתמטיקה או פיזיקה. תפישות עולם פוליטיות-כלכליות ככלכלת שוק או סוציאליזם הן נורמטיביות ואינן נכנסות תחת 'ההגדרה המדעית' של הכלכלה.

גישה אחרת לתחום חקר הכלכלה גורסת כי מספר המשתנים הכרוכים בפעולות כלכליות רב מדי ופעולתם צפויה פחות מדי מכדי שאפשר יהיה לבנות מודלים מתמטיים שייצגו בצורה נאמנה דיה את ההתרחשות הכלכלית בפועל. כדי לבנות מודלים מתמטיים או סטטיסטיים שניתן להשתמש בהם, גורסת גישה זו, יש צורך בפישוט המציאות והסרת משתנים רבים ממנה, עד כדי כך שהמודל המתמטי חדל מלייצג התרחשות כלכלית ממשית ולכן ערכו המעשי מועט. כראיה לכך, מוצגת הטענה שתחזיות כלכליות ידועות לשמצה בחוסר הצלחתן לקלוע למציאות. עבור הדוגלים בגישה זו, כלכלה היא בעיקרה תחום של הגות ולמידה, בו מנסה החוקר להשים כללי-אב בסיסיים ביחס להתנהגות אנושית להתרחשויות כלכליות, תוך שימוש בכלים של לוגיקה, הגיון, היסקים והיקשים. מטרת החוקר כאן היא לצאת מהנחות בסיס פשוטות יחסית ועל דרך ההגיון להגיע להבנת הכללים הרחבים יותר של התנהגות אנושית בתחום הכלכלי.

תמ"ג PPT לפי נפש בשנת 2008

הגישה הרואה בכלכלה תחום חקר עיוני רווחה בעבר, בעיקר בימי התגבשותה של הכלכלה כתחום מובחן מתחומים כמו פוליטיקה או מדיניות. זו הגישה המאפיינת את רוב הוגי הכלכלה הקלאסית, אסכולת הערך השולי ובימינו, האסכולה האוסטרית. לעומתה, הגישה הרואה בכלכלה מדע מדויק התפתחה בשלהי המאה ה-19 והתפשטה בעולם החקר הכלכלי החל משנות ה-20 של המאה ה-20. לקראת סוף שנות ה-50 הפכה לגישה המובילה, וכיום היא הגישה הדומיננטית ומהווה ציר מרכזי בלימודי כלכלה. רוב האסכולות המודרניות בכלכלה תואמות גישה זו לפחות במידה מסוימת. חלק מענפי הידע הכלכלי, כמו אקונומטריקה או תורת המשחקים מבוססים על הנחה זו.

תפיסה שלישית, האופיינית למרקסיזם היא סינתזה של מחשבה עיונית-פילוסופית וניסיון להראות כי גם מחקר אמפירי מאשש את מסקנותיה. כלכלה כזו עוסקת בעיקר בהתפתחות ההיסטורית, החברתית והפוליטית של היחסים הכלכליים.

ישנם מבקרים חריפים יותר של הכלכלה הטוענים כי המחקר הכלכלי משמש כהצדקה לשימור הסדר הקיים, וכי הכלכלנים אינם יכולים ואינם צריכים לקבוע כיצד יש לחלק משאבים בין בני האדם, וסוגיה זו שמורה לתחום הפוליטי.

אתיקה בכלכלה ועסקים

אתיקה אינה כוללת בתוכה רק ציות מוחלט לחוק, אלא גם את המעשה הראוי מבחינה מוסרית וחברתית.

למודעות לאתיקה (כלומר מוסר ושמירה על החוק) חשיבות עליונה בהתנהלות כלכלית בריאה.

מודעות נמוכה לאתיקה בכלכלה ובעסקים תפגע בכלכלה על ידי שחיתויות, גזל, ועבירות על פי דיני העונשין כגון שימוש במידע פנים, הסתרת מידע מהותי מבעלי עניין, גנבת זכויות יוצרים, הרצת מניות, עבירה על חוקי ניירות ערך, פרסום מטעה, וכל עבירה על החוק שפוגעת בכלכלה.

עבירות צווארון לבן נחשבות לעבירות שפוגעות בכלכלה שמקורם בגזל.

קיימים רשויות שתפקידם למנוע עבירות כלכליות כגון רשות המיסים, הרשות לניירות ערך, הרשות להגבלים עסקיים, הרשות להגנת הצרכן.

חברה אנושית שתשמור על רמה אתית גבוה באופן טבעי תהיה כלכלה בריאה ויעילה יותר לעומת חברה אנושית שלא תשמור על רמה אתית מה שיכול לגרום לפגיעה בכלכלה.

כלכלת האושר

בעשורים האחרונים המחקר על אושר התקשר לכלכלה. רק בשנות התשעים של המאה הקודמת התחילו כלכלנים לתרגם ניתוחים המבוססים על התנסות של הדברים שקובעים את תחושת האושר בארצות שונות ובתקופות שונות. המחקרים האלה הדגימו משתנים חברתיים-כלכליים שמשפיעים על הרמה של האושר של האדם למשל הכנסה אישית, אי-שוויון בחלוקת ההכנסות, הרמות של בריאות הציבור והחינוך, דמוקרטיה, שחיתות ועוד.

מאז ראשית שנות העשרים של המאה העשרים, פיתחו כלכלנים מחדש את ההבנה שיש צורך להתייחס ולמדוד את איכותו ותועלתו של המגזר הציבורי לפי מידת האושר שהוא מייצר. ולפיך התבססו בשיטות שלהם על היחסים בין גורמים כלכליים אובייקטיביים לבין נתונים על רווחת האזרחים.

ישנם כמה מרכיבים נוספים שאולי משפיעים על התרומה של הרגשת האושר של הצרכן. ניתן למנות תמיכה חברתית, תוחלת חיים ובריאות, חופש הבחירה, נדיבות, מלחמה בשחיתות. אם משקללים בכל הארצות את האושר האישי בתור פועל יוצא של תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) לנפש, הרי התוצאות יהיו יציבות פחות בהשוואה לשקלול של גורמים אחרים, למשל חוסר שוויון.

על מנת לשקלל את מדד האושר בהיבט הכללי יש להוסיף עוד גורם– המשתנה של ההכנסות בחברה נתונה כפי שהיא נמדדת על-ידי מקדם ג'יני (בכלכלה-יחס המלמד על מידת השוויוניות בהתפלגות משתנה) .

עד לרמה מסוימת בתמ"ג לנפש, כל עלייה מאפשרת לרמה גבוהה יותר של אושר. ככל שהתמ"ג לנפש גבוה יותר כך עולה האפשרות להשיג את הדברים הנחוצים הבסיסיים כמו מזון, ביגוד ומגורים וכך גם עולה תחושת הרווחה של הפרט. גורמים אחרים כמו חינוך ואיכות חיים טובים, התייעלות התחבורה הציבורית ממשיכים להיות בעלי השפעה חיובית על רמת חיים גבוהה יותר ועל האושר.

האם ככול שעולה התמ"ג הממוצע לנפש בתוך האוכלוסייה כך עולה גם רמת האושר? האם אנשים מאושרים יותר בארצות מפותחות שיש בהן תמ"ג גבוה יותר לנפש, אז עד כמה הם מאושרים יותר מאנשים בארצות מתפתחות?

איך מקדם ג'יני משפיע על האושר של כלל האוכלוסייה בכל ארץ?

ההנחה הבסיסית מראש היא שחוסר שוויון ברמה גבוהה מדי יכול להנמיך את האושר היות שרוב האנשים מקנאים באנשים אחרים כאשר הם משווים את ההכנסות שלהם להכנסות של העשירים ביותר, שהם מיעוט באוכלוסייה. אין ספק שחוסר שוויון בתור גורם מסביר של אושר יכול בדרך כלל להוביל לערפול בתוצאות של מדד האושר.

ולכן לחוסר שוויון כפי שהוא נמדד במדד ג'יני יש השפעה רבה על מדד האושר בארצות שונות.

ראו גם

	ספר: כלכלה
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

לקריאה נוספת

• תומאס סואל, יסודות הכלכלה - מדריך לאזרח, שלם, 2006

קישורים חיצוניים

• פרנסה וכלכלה, באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏4 בספטמבר 2012
• אנציקלופדיה מקוונת לכלכלה (באנגלית)
• מבחר סרטונים אקדמיים בנושא כלכלה באתר הערוץ האקדמי
• יוסף זעירא, כלכלה: מדע, מקצוע או אידאולוגיה?, באתר של מכון ון ליר
• קל-כלכלן הוא אתר המציג נושאים הקשורים לכלכלה וכספים בישראל ובעולם בצורה קלה ומובנת.
• קיצורים וראשי תיבות בכלכלה
• התפתחות המדינה כמוסד כלכלי ראיון רדיו עם עומר מואב
• Intro to Economics: Crash Course Econ #1, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:08)
• מילון כלכלה (תש"ד), 1944, באתר האקדמיה ללשון העברית
• כלכלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כלכלה, דף שער בספרייה הלאומית