לדלג לתוכן

הקהילה היהודית בלבוב

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מראה מן הרובע היהודי של לבוב, 1931

ראשיתה של הקהילה היהודית בלבוב, שנקראה למברג בפי היהודים, בגליציה המזרחית בפולין, לוטה בערפל. ראשוני היהודים הגיעו לאזור נסיכות רייסן כבר במאה העשירית. בלבוב נתקיימו שלוש קהילות יהודיות: קראים, קהילה יהודית שישבה בתוך חומות העיר, וקהילה יהודית שישבה מחוצה להן.

ערב מלחמת העולם השנייה, הייתה לבוב הקהילה היהודית השלישית בגודלה בפולין, לאחר קהילות ורשה ולודז', ובה היו יותר ממאה אלף יהודים. כיום יש בעיר בין 1000 ל-2000 יהודים.[1]

תולדות הקהילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודים בלבוב[2]
שנה אוכלוסייה כללית יהודים חלקם באוכלוסייה
1857 55,800 22,586 40,5 %
1880 110,000 30,961 28,2 %
1890 128,000 36,130 28,2 %
1900 160,500 44,258 27,6 %
1910 206,500 57,387 27,8 %

ראשוני המתיישבים היהודיים הידועים לנו באו ללבוב בשנת 1256, והם הפכו לחלק חשוב מחיי התרבות בעיר, תוך שהם תורמים תרומה של ממש למדע ולתרבות. מלבד היהודים הרבניים היו בעיר יהודים קראים רבים, שהתיישבו בעיר מהמזרח וביזנטיון. לאחר שקזימיר השלישי כבש את לבוב בשנת 1349, קיבלו האזרחים היהודים זכויות שוות לשאר אזרחי פולין.

בלבוב היו שני רבעים יהודיים נפרדים, אחד בתוך חומות העיר ואחד מחוץ לפאתיה. לכל רובע היה בית כנסת נפרד, אולם שניהם חלקו את אותו בית קברות, ששימש גם את הקהילה הקראית.

הקהילה היותה אחת הקהילות המרכזיות בוועד ארבע ארצות, ובו היא ייצגה את כל יהדות גליציה. הקהילה היהודית, כמו שאר הקהילות היהודיות, סבלה בפרעות ת"ח ת"ט. כמו כן, היא נחשפה להשפעות שבתאיות ופרנקיסטיות. בתחילת ההמאה ה-18 עמד בראש הקהילה רב צבי הירש רוזאניס.

במאה ה-19 הייתה לבוב למרכז תרבותי יהודי. בשנת 1834 הודפסו בו שירי אריה לייב קינדרפרוינד שנכתבו בעברית. היה בה תיאטרון יידיש מפורסם. תיאטרון זה נודע ברבים בזכות תקליטים שהוקלטו בלמברג והופצו בכל העולם היהודי, והם מהתקליטים הקדומים ביותר, מהשנים 1906 עד 1911[3]. בין 1839 ל-1857 שלטו בעיר אנשי תנועת ההשכלה, וזאת על פי חוק משנת 1836 שחייב את רב העיר להיות בעל תואר אקדמי. ככזו הפכה העיר לאבן שואבת ליהודים מרחבי גליציה שעקרו ללבוב (בנוסף למיעוט שרכשו בה בית מגורים בנוסף על בית המגורים הקבוע שלהם). עובדה זו הביאה לעליית מספרם של יהודי העיר ועלייה בכוח הקהילה. בין החרדים למשכילים קמו מריבות רבות. המשכילים הצליחו לשלוט בוועד הקהילה, פעלו בקרב השלטונות נגד הלבוש המסורתי ובכך הצליחו להצר את רגליה של הקהילה החסידית. לאחר מהפכת מרס בשנת 1848, החלו החרדים לטעון שהוועד אינו מייצגם וכי הוא פוגע בזכויותיהם, אך לא הצליחו בכך. בשנת 1855 התחלף השלטון באזור, והוא נענה לדרישות החרדים לוותר על תואר אקדמי לרבנים וכך, כעבור שנתיים, חזרו הרבנות וועד הקהילה לידי האורתודוקסים. בסוף 1918 התנהלו בעיר קרבות ביו הפולנים לאוקראינים על השליטה בגליציה המזרחית. על אף מאמציה של הקהילה היהודית להוכיח נייטרליות, סבלה הקהילה במהלך תקופת הלחימה מפורעים משני הצדדים הלוחמים ובנובמבר 1918, לאחר כיבוש העיר על ידי הכוחות הפולנים, בוצע הפוגרום בלבוב, שתוצאותיו ההרסניות הכו גלים ברחבי העולם היהודי. לבוב הייתה גם מרכז ציוני; באביב 1920 נערכה שם ועידת השומר הצעיר.

השכונה היהודית של לבוב, 1930


תקופת השואה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – הפוגרומים בלבוב, גטו לבוב
פסל לזכר יהודי לבוב בגן הפסלים ביד ושם

יהודי העיר היוו שליש מאוכלוסיית העיר לפני השואה (יותר מ-100 אלף ערב מלחמת העולם השנייה), והתקיימו בה 97 בתי כנסת. שלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה, נכנסו הסובייטים ללבוב וסיפחו אותה לתחום שליטתם, יחד עם גליציה המזרחית. בעיר הצטופפו באותה השעה יותר מ-100 אלף פליטים יהודיים ממערב פולין הכבושה בידי הנאצים, אך בקיץ 1940 הוגלו רבים מהם לירכתי ברית המועצות.

עם פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941 היה אזור העיר אחד מהראשונים שנכבשו על ידם. עם הפלישה ברחו מלבוב כעשרת אלפים יהודים בעקבות הצבא הסובייטי אל תוככי ברית המועצות. 6,000 יהודים נרצחו כבר בימים הראשונים לכיבוש העיר על ידי נאצים ומשתפי פעולה בשני פוגרומים.

בנובמבר 1941 הוקם גטו בעיר; ראש היודנרט שלו, יוסף פרנס, נרצח על ידי הנאצים, לאחר שסירב למסור לידיהם יהודים לעבודה במחנה העבודה ינובסקה. בשׁורה של גירושים להשמדה שהתרחשו במהלך השנים 1942–1943 גורשו דרך מחנה ינובסקה קרוב ל-80 אלף מיהודי גטו לבוב אל מותם במחנות השמדה, רובם בבלז'ץ ומיעוטם בסוביבור ובאושוויץ. רבבות אחרים הומתו במחנה ינובסקה או במהלך פעולות טרור בגטו. חלקים גדולים מהאוכלוסייה המקומית שיתפו פעולה בהשמדת היהודים, ולכן מעטים ביותר שרדו עד לסוף המלחמה.

ביולי 1944 שחרר הצבא האדום את העיר, והוקם בה "ועד יהודי", שהוכר על ידי השלטון הסובייטי. בשבוע הראשון נרשמו ברשומותיו 823 יהודים, ועד אמצע נובמבר הגיע מספר הנרשמים ל-2,571 מבוגרים ו-134 ילדים. רק מעטים מהנרשמים היו תושבי לבוב לפני המלחמה[4]. בסוף יולי מסרו השלטונות לידי הרב דוד כהנא את בית הכנסת חדשים לתפילה בלבד, תוך ציון שלא ירשו פעילות יהודית אחרת ולא תוקם בעיר קהילה יהודית. בעקבות סיפוח לבוב לברית המועצות והאפשרות להגר לפולין עזבו רוב היהודים את העיר ועברו לפולין[4].

רבני לבוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברבנות הקהילה שימשו גדולי האחרונים. להלן רשימה חלקית:

לאחר פטירת הרב אורנשטיין, נתמנה המטיף הרב אברהם כהן לרב המחוז בידי המחנה הפרוגרסיבי בעיר. ב-1848 נפטר כהן לאחר שארסניק נמסך למרק שאותו לגם, החשוד ברצח שהשתייך לשמרנים בעיר זוכה בידי בית המשפט האוסטרו הונגרי לאחר שהעדים היחידים לא זיהו אותו במסדר זיהוי.

הספרייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20 נוסדה בלבוב ספרייה יהודית[14], בשם בית הספרים של עדת ישראל בלבוב, והיא הייתה לאחת הספריות הגדולות ביותר מסוגה בגליציה. הספרייה קיבלה משלמה בובר את אוספיו הפרטיים[15]. היא כללה כמעט כל ספר בתחום היהדות שראה אור במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 וכללה אוסף מיוחד של ספרי שאלות ותשובות[16]. עד לשואה ניהל את הספרייה יהודה כהן. במהלך הכיבוש הנאצי של העיר הם חתמו את פתח הספרייה ולא פגעו בה. עם כניסת הסובייטים לעיר הם מינו את דוד כהנא לספרן, והוא העביר את הספרים ממבנה הספרייה הישן ברחוב זיזניצקה למבנה אחר ברחוב סיקסטוסקי[17]. בסוף 1946 הועברה תכולת הספרייה לקייב[16].

כיום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969 לקהילה הוחזר בניין בית הכנסת חדשים, לאחר שפעל מספר שנים כמועדון ספורט.

בשנת 1970 חיו בעיר כ-30 אלף יהודים (1.6% מהאוכלוסייה). כיום הצטמקה האוכלוסייה היהודית באופן ניכר כתוצאה מהגירה, ובמידה מועטה גם בגלל התבוללות. מספר היהודים כיום מוערך בין 1000 ל-2000. מספר ארגונים מוסיפים לפעול בו[1].

כרב העיר מכהן כיום הרב מרדכי שלמה בולד, נציג חסידי סטולין קרלין.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הקהילה היהודית בלבוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 "'It is terrible': For Ukraine's Jews and Roma, war revives old traumas". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-03-04. נבדק ב-2022-03-13.
  2. ^ Ergebnisse der Volkszählungen der K. K. Statistischen Central-Kommission u.a., in: Anson Rabinbach: The Migration of Galician Jews to Vienna. Austrian History Yearbook, Volume XI, Berghahn Books/Rice University Press, Houston 1975, S. 46/47 (Table III)
  3. ^ פרנץ וגרדה לייכליטנר (וינה, אוסטריה), מאמר על תקליטים יהודיים, כולל סריקה של תוויות תקליטים (ברובם מלמברג) ואפשרות האזנה (באנגלית)
  4. ^ 1 2 הרב דוד כהנא, אחרי המבול, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1981, עמ' 12
  5. ^ ראו אודותיו בספרו של שלמה בובר, אנשי שם, ה"ר יהושע ב"ר יוסף
  6. ^ ראו אודותיו בספרו של שלמה בובר, אנשי שם, ה"ר חיים ב"ר שמחה כהן ראפפורט
  7. ^ ראו אודותיו בספרו של שלמה בובר, אנשי שם, ה"ר חיים יהודה לייב ב"ר אליעזר סג"ל איטינגא
  8. ^ ראו אודותיו בספרו של שלמה בובר אנשי שם, ה"ר צבי הירש ב"ר ישכר דוב בעריש ראזאניש. (עמוד 198 אות תצ"ג)
  9. ^ תיאור תולדותיו בספר "משפחת ברודא" מאת עזריאל מאיר ברודא, ורשה תרצ"ח
  10. ^ ראו אודותיו במבוא לתשובת רבה האחרון של לבוב מאת משה לייטר, הדרום, אלול תשכ"ב
  11. ^ קהילת לבוב, באתר זכור, מכללה ירושלים
  12. ^ על אודותיו ראו: טלומץ: ספר עדות וזיכרון, תשל"ו, עמ' 46–47; 'ר' יצחק ציף', מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, כרך ד, ירושלים תשנ"ז, עמ' 404–405; יצחק אלפסי, 'ציף, יצחק', אנציקלופדיה של הציונות הדתית, כרך ו, ירושלים תשס"א, עמ' 763–764; הרב משה רויטמן, 'תולדותיו וקורות חייו של... מוהר"ר יצחק ציף', אור הצפון עח, ירושלים תשע"ח, עמ' מב-מט
  13. ^ על אודותיו ראו: הרב שמואל אלטר, לקוטי בתר לקוטי אגדות הש"ס, כרך ה, ניו יורק תש"י, עמ' רצד-רצט ('מצבת זיכרון לאחי הגאון הקדוש הרב משה אלחנן אלטער זצ"ל'); הלל זיידמן, 'הרב ר' משה אלחנן אלטר – לבוב', אלה אזכרה, כרך ז, ניו יורק תשכ"ה, עמ' 184–189
  14. ^ קול קורא, המגיד, 17 בינואר 1901
  15. ^ דב סדן, בית מקרא, דבר, 21 בנובמבר 1975
  16. ^ 1 2 הרב דוד כהנא, אחרי המבול, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1981, עמ' 14
  17. ^ הרב דוד כהנא, אחרי המבול, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1981, עמ' 13
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הקהילה_היהודית_בלבוב&oldid=40197877"