לדלג לתוכן

ג'ון צ'ארלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון צ'ארלס
John Charles
ג'ון צ'ארלס במדי נבחרת ויילס, 1954
ג'ון צ'ארלס במדי נבחרת ויילס, 1954
מידע אישי
לידה 27 בדצמבר 1931
סוונסי, ויילס שבהממלכה המאוחדת
פטירה 21 בפברואר 2004 (בגיל 72)
וייקפילד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא ויליאם ג'ון צ'ארלס
גובה 1.88 מטר
עמדה קשר
מועדוני נוער
1946–1948
1948–1949 		סוונסי טאון
לידס יונייטד
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1948–1957
1957–1962
1962
1962–1963
1963–1966
1966–1971
1972–1974 		לידס יונייטד
יובנטוס
לידס יונייטד
רומא
קארדיף סיטי
הרפורד יונייטד
מרת'ר טידוויל 		297 (157)
155 (108)
11 (3)
10 (4)
69 (18)
173 (80)
נבחרת לאומית כשחקן
1950–1965 ויילס 38 (15)
קבוצות כמאמן
1967–1971
1972–1974
1987 		הרפורד יונייטד (מאמן-שחקן)
מרת'ר טידוויל (מאמן-שחקן)
המילטון סטילרס
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויליאם ג'ון צ'ארלס (באנגלית: William John Charles‏; 27 בדצמבר 1931 - 21 בפברואר 2004) היה כדורגלן ולשי הנחשב אחד מגדולי הכדורגלנים שקמו לאי הבריטי בכל הזמנים. צ'ארלס היה הכדורגלן הבריטי הראשון שעזב את הליגה האנגלית כדי לשחק כשחקן זר באחת מהליגות האירופאיות הבכירות. מלבד הקריירה שלו בנבחרת ויילס, בלט צ'ארלס בשתי הקבוצות בהן שיחק ברוב קריירת המשחק שלו: לידס יונייטד ויובנטוס.

צ'ארלס נחשב כשחקן בעל יכולת לשחק הן כבלם והן כחלוץ מרכזי. בכל שנות הקריירה שלו, מעולם, לא הוזהר ולא נשלח החוצה על ידי השופט וזאת, בהתאם לגישתו שלא לבעוט ולא לפגוע במכוון בשחקן יריב. הגינותו וגובהו (1.88 מטר) הביאו לכינויו באיטליה "Il Gigante Buono" - "הענק העדין", וכן כונה "הנסיך מוויילס".

קריירת מועדונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידס יונייטד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם ג'ון צ'ארלס נולד בפרבר של סוונסי ושיחק בילדותו כדורגל יחד עם אחיו, מל, שהפך ברבות הימים, גם הוא, לשחקן נבחרת ויילס. למרות ששיחק במועדון נוער באצטדיונה של סוונסי סיטי לא זוהה כישרונו על ידי הקבוצה הוולשית והייתה זו לידס יונייטד שאיתרה אותו ב-1948. הקבוצה מיורקשייר זימנה אותו למבחנים והחתימה אותו על חוזה. לאחר שבמשך חצי שנה שיחק בקבוצת המילואים של לידס במגוון עמדות במגרש, ערך באפריל 1949 את הופעת הבכורה שלו ושיחק בעמדת הבלם. ב-1951 שיחק בשני משחקים בעמדת החלוץ המרכזי וכבש שני שערים במשחק השני. בעקבות הצטיינותו גם בעמדה הקדמית החל ויכוח לגבי העמדה בה יש להציבו. עם זאת, הוא המשיך לשחק עוד כשנתיים בתפקיד הבלם בטרם עבר לעמדת החלוץ המרכזי. בשמונה שנותיו הראשונות בלידס, הבקיע צ'ארלס 150 שערים, מהם - 42 שערים בעונה אחת, עונת 1953/1954.

בין 1950 ל-1952, בעת ששיחק בליגה האנגלית, שרת צ'ארלס בצבא הבריטי ועסק מלבד בכדורגל בעוד סוגי ספורט: איגרוף, קריקט, ריצה וכדורסל. בתקופה זו סבל מפציעות ספורט שהביאו לכך שהחמיץ את רוב חלקה של עונת 1951/1952 בליגה האנגלית בכדורגל.

יובנטוס ושלהי הקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מימין לשמאל: ג'אמפיירו בוניפרטי, ג'ון צ'ארלס ואומר סיבורי במדי יובנטוס

ב-1957 נקלעה לידס למצב כספי דחוק והחליטה למכור את צ'ארלס כדי לשפר את מצבה. אולם הקבוצה סירבה למוכרו לקבוצה מהליגה האנגלית וכך נמכר צ'ארלס למועדון האיטלקי יובנטוס תמורת סכום שיא באי הבריטי באותם ימים, 65,000 ליש"ט. בכך הפך לכדורגלן המקצועני הבריטי הראשון שעבר לשחק באירופה כשחקן זר. כבר בשנתו הראשונה הבקיע 28 שערים ב-34 משחקים ויובנטוס זכתה באליפות סרייה א'. בכל חמש שנותיו ביובנטוס הבקיע צ'ארלס 93 שערים ב-155 משחקים. באותן חמש שנים, זכתה יובנטוס שלוש פעמים באליפות סרייה א' ופעמיים בגביע האיטלקי. בעקבות יכולתו של צ'ארלס לשחק בעמדת הבלם ובעמדת החלוץ המרכזי שינתה יובנטוס ברבים ממשחקי החוץ שלה את הטקטיקה. בחלקו הראשון של המשחק שיחק צ'ארלס בהתקפה. במידה ויובנטוס הבקיעה שער יתרון, עבר צ'ארלס לשחק כבלם במטרה לשמור על היתרון.

הכבוד לו זכה צ'ארלס, בקרב אוהדי יובנטוס, בא לידי ביטוי ב-1997, בעת שנערך משאל לכבוד יובל 100 שנה למועדון. צ'ארלס הגיע למקום הראשון במשאל בקטגוריה "השחקן הזר הבולט", לפני כוכבים אחרים ששיחקו במועדון כמו: אומר סיבורי, מישל פלאטיני וזינדין זידאן. גם שנים רבות אחרי פרישתו מכדורגל, בעת שבא לביקורים ברחובות טורינו, נוצרו סביבו התקהלויות מעריצים.

לאחר חמש שנים באיטליה, שב צ'ארלס לבריטניה וחזר ללידס יונייטד אך התקשה להסתגל לליגה האנגלית ולאחר שהודה כי עזיבת יובנטוס הייתה שגיאה גדולה, חזר לשחק בליגה האיטלקית, הפעם במדי רומא. תחילה זכה להצלחה, אולם בהמשך סבל משרשרת פציעות ומבעיות אישיות וכך שב לוויילס והצטרף לקארדיף סיטי שם שיחק בשנים 1963-1966 וסיים את קריירת המשחק שלו. בשנים 1966-1974 אימן את קבוצות הרפורד יונייטד ומרת'ר טידוויל.

בכל שנות הקריירה שלו בלידס יונייטד הבקיע צ'ארלס 164 שערים ב-318 משחקים. כאמור, בחלק נכבד מאותן שנים הוא שיחק כבלם.

נבחרת ויילס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס ערך את הופעתו הראשונה בנבחרתה הלאומית של ויילס בעת שהיה בן 18. הוא היה השחקן המרכזי בנבחרת שהעפילה למשחקי הגביע העולמי ב-1958, הפעם היחידה בה הצליחה נבחרת ויילס להעפיל לטורניר המונדיאל. ויילס העפילה לטורניר לאחר שסיימה שנייה בבית המוקדמות וזכתה בהגרלה שהעניקה לה הזדמנות להתמודד בשני משחקים מול נבחרת ישראל על ההעפלה לטורניר הגמר. במשחק הראשון שנערך ב-15 בינואר 1958 באצטדיון רמת גן, לעיני 60,000 צופים, ניצחה ויילס 2:0. במשחק השני, שנערך ב-5 בפברואר בקארדיף ניצחה ויילס שוב 2:0 לאחר ששוער ישראל, יעקב חודורוב, הציג משחק יוצא מן הכלל שזכה להערכה בינלאומית. במשחק זה, נתקל צ'ארלס בחודורוב ואפו של השוער הישראלי נשבר. למרות הפציעה, המשיך חודורוב ועמד בשער עד סיום המשחק. לימים, בעת שנערכה לכבודו של חודורוב תוכנית הטלוויזיה חיים שכאלה, הוזמן ג'ון צ'ארלס לישראל והיה אורח הכבוד של התוכנית.

בבית המוקדם בטורניר הגביע העולמי שנערך בשוודיה, סיימה ויילס את שלושת משחקיה בתוצאת תיקו ובמשחק רביעי מכריע גברה על נבחרת הונגריה 2:1 והעפילה לרבע הגמר. בשלב זה היא פגשה את נבחרת ברזיל ונוצחה 0:1 משער של פלה בן ה-17. צ'ארלס, שכבש שער במשחק הראשון נגד הונגריה, נפצע במהלך הטורניר ולא שיחק במשחק רבע הגמר.

בסך הכל צבר צ'ארלס 38 הופעות במדי נבחרת ויילס, בהן הבקיע 15 שערים.

לאחר הפרישה מכדורגל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו מכדורגל ניהל פאב ביורקשייר. עד זמן קצר לפני מותו נהג להגיע באופן קבוע למשחקי לידס באצטדיון אלנד רואד. ב-2001 קיבל את אות מסדר האימפריה הבריטית. באותה שנה הוא היה לשחקן הזר הראשון שנבחר ל"היכל התהילה של הכדורגל האיטלקי" ושנה לאחר מכן הוא נבחר גם ל"היכל התהילה של הכדורגל האנגלי".

בנובמבר 2003 נבחר ל"כדורגלן הזהב של ויילס", תואר שהוענק בפרסי היובל של אופ"א לכדורגלן הבולט ביותר ב-50 השנים של קיום אופ"א בכל מדינה אירופית.

בשנותיו האחרונות סבל ממחלת אלצהיימר ומת בפברואר 2004 לאחר שקיבל התקף לב כחודש לפני כן. לאחר מותו, לבקשת האוהדים, קיבל היציע המערבי באצטדיון אלנד רואד את השם "יציע ג'ון צ'ארלס" ושמו של אצטדיונה של קבוצת המילואים של לידס שונה ל"אצטדיון ג'ון צ'ארלס".

מאפיינים ככדורגלן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון צ'ארלס נחשב על ידי פרשנים רבים כאחד מגדולי השחקנים מרובי התפקידים. הוא שיחק ברמה הגבוהה ביותר גם כקשר אחורי וגם כחלוץ מרכזי. היה בעל שליטה בכדור בשתי רגליו, בעל נגיעה ראשונית "רכה" בכדור, כוח פיזי ובכושר גופני. אולם, תכונתו הבולטת ביותר הייתה שליטתו בכדורים הגבוהים ויכולת הנגיחה שלו. בזמן שירותו הצבאי, בעת ששיחק כדורסל, שיפר את ניתורו ויכולתו זאת, יחד עם גובהו הטבעי, הפכו אותו לחלוץ מסוכן ביותר ובמקביל, לבעל יכולת הגנתית גבוהה בתחום כדורי הגובה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון צ'ארלס בוויקישיתוף


כדורגלני הזהב של אופ"א
פרוהסקה (אוסטריה) • בלוחין (אוקראינה) • בנישבסקי (אזרבייג'ן) • זוף (איטליה) • לוקין (איי פארו) • סיגורווינסון (איסלנד) • ג'יילס (אירלנד) • פאנו (אלבניה) • מור (אנגליה) • קולדו (אנדורה) • פום (אסטוניה) • חובניסיאן (ארמניה) • סטויצ'קוב (בולגריה) • סושיץ' (בוסניה והרצגובינה) • אלייניקוב (בלארוס) • ון הימסט (בלגיה) • חורצילווה (גאורגיה) • ואלטר (גרמניה) • לאודרופ (דנמרק) • קרויף (הולנד) • פושקש (הונגריה) • צ'ארלס (וויילס) • שוקור (טורקיה) • חציפנאגיס (יוון) • שפיגלר (ישראל) • פילו (לוקסמבורג) • סטרקובס (לטביה) • נרבקובאס (ליטא) • הסלר (ליכטנשטיין) • צ'באנו (מולדובה) • בוסוטיל (מלטה) • פאנצ'ב (מקדוניה) • בראטסט (נורווגיה) • אובלק (סלובניה) • פופלוהאר (סלובקיה) • בוניני (סן מרינו) • די סטפנו (ספרד) • לאו (סקוטלנד) • דז'איץ' (סרביה ומונטנגרו) • לובנסקי (פולין) • אאוזביו (פורטוגל) • ליטמאנן (פינלנד) • מסופוסט (צ'כיה) • בסט (צפון אירלנד) • פונטיין (צרפת) • קבוצ'קין (קזחסטן) • קאיאפאס (קפריסין) • שוקר (קרואטיה) • חאג'י (רומניה) • יאשין (רוסיה) • לארסון (שוודיה) • שפויזאט (שווייץ)
מלך השערים של הליגה האנגלית
הליגה הראשונה של הפוטבול ליג
(1889–1992) 		1889: גודל • 1890: רוס • 1891: סאות'וורת' • 1892: ג'. קמפבל • 1893: ג'. קמפבל • 1894: סאות'וורת' • 1895: ג'. קמפבל • 1896: ג'. ג'. קמפבל ובלומר • 1897: בלומר • 1898: ולדון • 1899: בלומר • 1900: גראטי • 1901: בלומר • 1902: סטל • 1903: רייבולד • 1904: בלומר • 1905: א. בראון • 1906: שפרד • 1907: יונג • 1908: וסט • 1909: פרימן • 1910: פרקינסון • 1911: שפרד • 1912: המפטון, הולי ומקלין • 1913: מקלין • 1914: אליוט • 1915: פארקר • 1920: מוריס • 1921: ג'. סמית' • 1922: וילסון • 1923: באקן • 1924: צ'דוויק • 1925: רוברטס • 1926: הארפר • 1927: טרוטר • 1928: דין • 1929: האלידיי • 1930: ווטסון • 1931: ורינג • 1932: דין • 1933: באוורס • 1934: באוורס • 1935: דרייק • 1936: ריצ'רדסון • 1937: סטיל • 1938: לוטון • 1939: לוטון • 1947: וסטקוט • 1948: רוק • 1949: מויר • 1950: ד. דייוויס • 1951: מורטנסן • 1952: רובלדו • 1953: ויימן • 1954: גלזארד • 1955: ר. אלן • 1956: לופטהאוס • 1957: צ'ארלס • 1958: ב. סמית' • 1959: גריבס • 1960: ויולט • 1961: גריבס • 1962: קרופורד וקיוון • 1963: גריבס • 1964: גריבס • 1965: מקאבוי וגריבס • 1966: אירווין והאנט • 1967: ר. דייוויס • 1968: בסט ור. דייוויס • 1969: גריבס • 1970: אסטל • 1971: ט. בראון • 1972: לי • 1973: רובסון • 1974: צ'אנון • 1975: מקדונלד • 1976: מקדוגל • 1977: גריי ומקדונלד • 1978: לטצ'פורד • 1979: וורטינגטון • 1980: בוייר • 1981: ארצ'יבלד וווית' • 1982: קיגן • 1983: בליסט • 1984: ראש • 1985: דיקסון וליניקר • 1986: ליניקר • 1987: ק. אלן • 1988: אולדרידג' • 1989: א. סמית' • 1990: ליניקר • 1991: א. סמית' • 1992: רייט
פרמייר ליג (1993–) 1993: שרינגהאם • 1994: קול • 1995: שירר • 1996: שירר • 1997: שירר • 1998: סאטון, דבלין ואואן • 1999: האסלביינק, אואן ויורק • 2000: פיליפס • 2001: האסלביינק • 2002: הנרי • 2003: ואן ניסטלרוי • 2004: הנרי • 2005: הנרי • 2006: הנרי • 2007: דרוגבה • 2008: כ. רונאלדו • 2009: אנלקה • 2010: דרוגבה • 2011: ברבאטוב וטבס • 2012: ואן פרסי • 2013: ואן פרסי • 2014: סוארס • 2015: אגוארו • 2016: קיין • 2017: קיין • 2018: סלאח • 2019: אובאמיינג, מאנה וסלאח • 2020: ורדי • 2021: קיין • 2022: סלאח וסון • 2023: האלנד • 2024: האלנד
מלך השערים של הסרייה א'
1924: שנפלד • 1925: מאניוצי • 1926: הירסר • 1927: פולוני • 1928: ליבונאטי • 1929: רוזטי • 1930: מאצה • 1931: וולק • 1932: סקיאביו ופטרונה • 1933: בורל • 1934: בורל • 1935: גואיטה • 1936: מאצה • 1937: פיולה • 1938: מאצה • 1939: פוריצ'לי ובופי • 1940: בופי • 1941: פוריצ'לי • 1942: בופי • 1943: פיולה • 1946: גאבטו • 1947: מאצולה • 1948: בוניפרטי • 1949: ניירס • 1950: נורדאהל • 1951: נורדאהל • 1952: הנסן • 1953: נורדאהל • 1954: נורדאהל • 1955: נורדאהל • 1956: פיבאטלי • 1957: דה קוסטה • 1958: צ'ארלס • 1959: אנג'לילו • 1960: סיבורי • 1961: בריגנטי • 1962: אלטפיני ומילאני • 1963: נילסן ומנפרדיני • 1964: נילסן • 1965: מאצולה ואורלנדו • 1966: ויניציו • 1967: ריבה • 1968: פראטי • 1969: ריבה • 1970: ריבה • 1971: בונינסניה • 1972: בונינסניה • 1973: סבולדי, פוליצ'י וריברה • 1974: קינאליה • 1975: פוליצ'י • 1976: פוליצ'י • 1977: גרציאני • 1978: רוסי • 1979: ג'ורדאנו • 1980: בטגה • 1981: פרוצו • 1982: פרוצו • 1983: פלאטיני • 1984: פלאטיני • 1985: פלאטיני • 1986: פרוצו • 1987: וירדיס • 1988: מראדונה • 1989: סרנה • 1990: ואן באסטן • 1991: ויאלי • 1992: ואן באסטן • 1993: סיניורי • 1994: סיניורי • 1995: בטיסטוטה • 1996: פרוטי וסיניורי • 1997: אינזאגי • 1998: בירהוף • 1999: אמורוזו • 2000: שבצ'נקו • 2001: קרספו • 2002: טרזגה והובנר • 2003: ויירי • 2004: שבצ'נקו • 2005: לוקארלי • 2006: טוני • 2007: טוטי • 2008: דל פיירו • 2009: איברהימוביץ' • 2010: די נטאלה • 2011: די נטאלה • 2012: איברהימוביץ' • 2013: קבאני • 2014: אימובילה • 2015: טוני ואיקרדי • 2016: היגוואין • 2017: דז'קו • 2018: אימובילה ואיקרדי • 2019: קוואליארלה • 2020: אימובילה • 2021: רונאלדו • 2022: אימובילה • 2023: אוסימהן


נבחרת ויילס – מונדיאל 1958

1 קלסי • 2 ויליאמס • 3 הופקינס • 4 סאליבן • 5 צ'ארלס • 6 בואן (ק) • 7 מדווין • 8 יואיט • 9 צ'ארלס • 10 אולצ'רץ' • 11 ג'ונס • 12 ג'ונס • 13 וורנקומב • 14 אדוארדס • 15 בייקר • 16 קרואו • 17 ליק • 18 ורנון • 19 ובסטר • 20 אלסוורת'י • 21 אולצ'רץ' • 22 בייקר • מאמן: מרפי

ויילסויילס
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ון_צ%27ארלס&oldid=38420507"