Sepharadic Studies

החל מראשית המאה ה-19 נחוג בקרב הקהילה היהודית בעיר וידין אשר בצפון-מערב בולגריה, בכל ד' באדר חג פורים שני שכונה "פורים דה וידין". חג פורים שני זה נחגג לציון הינצלותם של בני הקהילה היהודית מפוגרום שתכננו לערוך בהם נאמניו של מושל וידין אוסמאן פאזוואנטאולו אשר מרד בעות'מאנים. רקע על הקהילה היהודית בווידין ועל מקורו של החג בהקשר הגאו-פוליטי והקהילתי, במאמר הבא

Before the rise of Zionism, Jews living in the Holy Land were supported by the haluqah system. Sepharadim played an important role in the collecting and distribution of funds throughout the 15th and 18th centuries. Yet, little is known about the involvement of the Caribbean Sepharadim in the haluqah. This paper explores those communities, the Hakhamim, and the travel patterns undertaken in order to maintain a Jewish presence in the Holy Land.

Contents

Preface pp. ix-xii

Introduction: The Imagined Decline of Kabbalah pp. 1-17

Chapter One: The Kabbalistic Yeshivot of Jerusalem  pp. 19-73

Chapter Two: Searching for the Lost Tribes  pp. 74-108

Chapter Three: The Renaissance of Print  pp. 109-140

Chapter Four: Prayers and Ritual Literature pp. 141-166

Chapter Five: Critique, Parody and Controversy pp. 167-175

Concluding Remarks p. 176

Appendix: List of Proclamations pp. 177-184

Bibliography pp. 185-230

Index pp. 231-243


"Reviews:
(1) Tomer Persiko, 2012, הרחובות ממריאים ‘The streets of Kabbalah’, Beit Avichai Journal, (Hebrew)
(2) Tomer Persiko, 2012, הרחובות ממריאים ‘The streets of Kabbalah’, Lula’at ha-El: The Varieties of Religious Experience, Blog (Hebrew)
(3) Avishai Elboim, 2011, חיפוש עשרת השבטים ‘Searching for the lost Tribes’, Shabat be-Shabato, no. 1405, p. 6 (Hebrew)
(4) Yaniv Mezuman, 2012, רחובות הנהר ‘Rehovot ha-Nahar’, Makor Rishon, Shabat, pp. 12-13 (Hebrew)
(5) Yehudah Mirsky, 2012, ‘Gershom Scholem, 30 Years On’, Jewish Ideas Daily.
(6) Eliezer Baumgarten, 2013,נהר שלום  ‘Nahar Shalom’, Pa'amim 133-134, 7 pages (Hebrew) https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Pea133_134eyunim.pdf


1) Evening book at the Ben Tsvi Jerusalem, with the guests: Moshe Idel, Ronit Maroz, Yoram Bilu Hanan Gafni, Zeev Griss, 10 March 2012
https://www.ybz.org.il/?CategoryID=141&ArticleID=849

2) Evening book at the Ben Gurion University of the Negev, with the guests: Haim Beer, Elhanan Reiner, Zeev Griss, Boaz Huss 12 June 2012
https://in.bgu.ac.il/Pages/events/Streets-of-the-river.aspx





"""

Resumo:
Este artigo consiste numa breve exposição de iniciativas para reconstruir o passado judaico em Espanha de 1845 a 1935. Descreve o modo como esse passado se tornou central aos esforços de construção e reivindicação de uma pátria espanhola através da sua apropriação e integração na história oficial, ou história pátria. A construção desta história foi muito controversa, na medida em que historiadores e políticos trouxeram o passado judaico para os debates sobre reforma política, para discussões sobre identidade nacional e religiosa, e para a elaboração de diversos movimentos religiosos e culturais. Em todos estes contextos, as tentativas de reivindicar o passado judaico espanhol – por mais apaixonadas e comprometidas – permaneceram fraturadas e ambivalentes, fazendo com que esses esforços de “reconstruir” a “Espanha judaica” se revelassem tão parciais quanto comprometidos.

Palavras-chave: Espanha, história judaica, historiografia, história pátria, sefardismo, hispanidade

Abstract:
This essay is a brief exposition of initiatives to reconstruct the Jewish past in Spain from 1845 to 1935. It describes the ways the Jewish past became central to efforts to construct and claim a
Spanish patria, through its appropriation and integration into official history, or historia patria.  The construction of this history was highly contentious, as historians and politicians brought
Spain’s Jewish past to bear in debates over political reform, in discussions of religious and national identity, and in elaborating diverse political and cultural movements. In all of these
contexts, attempts to reclaim Spain’s Jewish past—however impassioned, and however committed—remained fractured and ambivalent, making such efforts to “reconstruct” ‘Jewish
Spain’ as partial as they were compromised.

מהי אמנות מזרחית? בפשטות, זו אמנות שהיוצר יצר אותה מתוך מודעות לזהותו
המזרחית או מתוך הדחקת זהותו המזרחית תוך כדי שניתן לאתר בה את השיח עם המודחק. לחילופין, זו אמנות שמבקר האמנות חש שהשיח על האמנות הישראלית בכללותה יתעשר אם יציב אמן מסוים גם בקונטקסט של זהותו המזרחית אך מבלי שמעשה זה ישבץ, יקטין וימדר את האמן מתוך מבט לבן והגמוני וימקם אותו בנישה של "מזרחי".
אמנות זו ראויה לסקירה כשלעצמה, אך תפקיד המבקר הוא לסלול דרך לדיון פנורמי באמנות הישראלית, דיון שישליך ממנו והלאה את המידור שבין דרך המלך ובין הנישה המזרחית. למידור זה מספר אופנויות, ויש לו ביטוי גם במסגרת הדיון בשירה היהודית ישראלית, שם נחצבה מעין "דרך מלך" של שירה אוניברסאלית ותופעה ממדרת של אתניות עדתית. זאת במקום לבחון במבט פנורמי את שדה היצירה כמגיב וכמשקף אותן פרובלמאטיקות של זהות ויצירה, ללא היררכיה המבחינה בין היצירה העונה על קודים
אסתטיים מעצם הקשרה הז'אנרי ("אוניברסאלי" או "אתני/מזרחי"). על הדיון הביקורתי לבחון את היצירה בזיקה לאיכותה האולטימטיבית, המנותקת מבחירה של אתניות או אוניברסאליות מדומה מצד אחד, וללא חשש להתייחס לבחירות מעמדיות המתבטאות במעשה היצירה בין במשים ובין שלא במשים, מהצד האחר. למבקרים יש כאן תפקיד מרכזי כסוללי דרך לשיח החדש. 1 הביקורת עצמה צריכה להיות פרויקט מעורב, מסמן, סולל דרך, קורא קריאת כיוון, פורץ סכרים ופותח אופקים חדשים.
כדי לספק את המבט הפנורמי על השיח העכשווי באמנות צריך להפעיל על השדה
בכללותו פרדיגמות אנליטיות, שתחשופנה את השווה והשונה במבט כולל אחד,

Endülüs’ün düşüş tarihi olan 1492 yılında Osmanlı topraklarına kabul edilen Endülüslü göçmenler sadece Yahudilerden ibaret değildir. Aynı yıl ve sonraki yıllarda da Osmanlı ülkesine (Kuzey Afrika, İstanbul, Balkanlar ve Anadolu) Müdeccen göçü devam etmiştir.
İslam Dünyası ile Hıristiyan Avrupa arasında tampon görevi gören Endülüs’ün düşmesiyle birlikte, Kuzey Afrika’dan başlayarak bütün İslam Dünyası Hıristiyan tehdidi ve işgaline maruz kalmaya başlamıştır.

Avner Ben-Zaken reconsiders the fundamental question of how early modern scientific thought traveled between Western and Eastern cultures in the age of the so-called Scientific Revolution.Through five meticulously researched case studies—in which he explores how a single obscure object or text moved in the Eastern world—Ben-Zaken reveals the intricate ways that scientific knowledge moved across cultures. His diligent exploration traces the eastward flow of post-Copernican cosmologies and scientific discoveries, showing how these ideas were disseminated, modified, and applied to local cultures. Ben-Zaken argues that early modern science did not develop along separate, linear paths, with each culture drawing only on its own “monadic” nature, but rather was cultivated by streams of fresh ideas and objects that came through exchanges at the cultural margins. The principle of the “incommensurability of cultures” would, perhaps, best give way to a more continuative and dialogic approach that sets its eyes not on “cultural centers” but on the hazy yet fertile “cultural margins” that necessarily overlap with other “cultural margins,” creating a stimulating, mutually embraced zone where intensive cross-cultural exchanges transpire. A focus on “mutually embraced zones” is critical not only to drawing a widely prismatic history, but also to uncovering the precise locus and essential mechanisms for cultural construction. His findings reshape our understanding of scientific revolution.

Los judeoconversos eran una enfermedad de identidad heterogénea, no tanto en el sentido peyorativo de enfermedad, sino como una condición causada o bien infligida desde el exterior. Como mejor medida, lo que pudieron hacer era tratar de curarla con el paso de tiempo y con un cambio de costumbres, vida rutinaria, prácticas e incluso tradiciones culinarias. Tras más de un siglo de forzada versatilidad y a pesar de que ciertos individuos estaban “curados”, gran parte de sus descendientes seguían padeciendo las mutaciones de esta enfermedad, hasta tal punto que, dada la oportunidad, algunos de ellos eligieron el único remedio que la era moderna les ofrecía: la reconversión al judaísmo. Así, el siglo
XVI se materializó alrededor de un grupo de individuos que buscaba a toda costa una cura.
Hacia finales de dicho siglo parecía que muchos de ellos habían encontrado la deseada cura en un valioso recurso: el poder mercantil. De este modo, los comerciantes hispanoportugueses decidieron migrar a diferentes destinos con las expectativas de labrarse un futuro mejor.