Books by Daniel Hershenzon
שוד ים – על ידי פיראטים מטעם עצמם ועל ידי קורסרֵים מטעם
אחת המדינות – היה בגדר פעילות כלכלית, צבא... more שוד ים – על ידי פיראטים מטעם עצמם ועל ידי קורסרֵים מטעם
אחת המדינות – היה בגדר פעילות כלכלית, צבאית ודיפלומטית
מרכזית סביב הים התיכון במשך כל התקופה שבין המאות החמש-
עשרה לשמונה-עשרה. השודדים תקפו אוניות וערי נמל גם כדי
לבזוז סחורות, אך בעיקר כדי לקחת בשבי בני אדם, גברים, נשים
וילדים, לשעבדם או להשיג כופר תמורתם. מאות אלפי אנשים חיו
כעבדים, כחותרים באוניות של ספרד וצרפת, כעבדי בית ומשק או
בבתי כלא מיוחדים ) baños ( בצפון אפריקה.
בספר ים השודדים: עבדות, תקשורת וסחר במערב הים התיכון
בעת החדשה המוקדמת פורש דניאל הרשנזון עולם שלם של
תקיפות המובילות לשבי ולעתים להמרות דת; לגיוס כספים ולמאמצי
פדיון על ידי מתווכים בני דתות שונות ומסדרי נזירים נוצריים שהוקמו
במיוחד למטרה זו; אינטרסים של מלכים ובני אצולה בחצי האי
האיברי ושל שליטים בארצות המגרב; כללים לא-כתובים והסכמים
לחילופי שבויים או לפדיונם ולמערך מורכב של חילופי מכתבים בין
השבויים למשפחותיהם ולשלטונות. לאמיתו של דבר, טוען הרשנזון,
שוד הים וכלכלת הפדיון חיברו בין המרחב המוסלמי למרחב הנוצרי;
הים התיכון כולו היה חוליה מקשרת ולא חיץ אטום בין העולמות.
שעבודם של שבויי שוד הים היה דומה בהיקפו הן בצד הנוצרי הן
בצד המוסלמי.
התמונה השלמה של שוד הים והשלכותיו במרחב הים-תיכוני
)שלא זכתה עד כה לאותה תשומת לב מחקרית כמו סחר העבדים
והפיראטיות באוקיינוס האטלנטי( מצטיירת כאן על סמך מבחר גדול
מאוד של תעודות ארכיוניות. עם זאת, מתוך המחקר הכללי מגיחים אף
דיוקנאות של יחידים, כמו למשל פטימה, נערה אלג'יראית שנמכרה
לעבדות ושימשה קלף מיקוח; חואן דה פראדו, נזיר פרנציסקני
שהוצא להורג במרוקו והוכרז כמרטיר; או אלווירה גרסיה, אלמנה
ענייה המתחננת לשחרור בנה.
The University of Pennsylvania Press, 2018
Papers by Daniel Hershenzon
Annales. Histoire, Sciences Sociales, 2023
In 1717, an anonymous petition to the King of Spain expressed concern about the excessive number ... more In 1717, an anonymous petition to the King of Spain expressed concern about the excessive number of Muslims living in Cartagena (Murcia). This complaint prompted the Council of Castile to launch a survey of the Muslim population with the aim of clarifying their status. In addition to galley slaves, the inquiry focused in particular on libertinos, a little-known category of slaves who lived and worked freely in the city but were heavily indebted to their masters because of the sums owed for their ransom. This article reconstructs the condition of these unbound slaves, who lived apart from their masters’ households, and the tensions this provoked between competing systems of norms. On the one hand, the right of slaves to work to finance their own redemption, and that of their masters to live off the rents imposed on them, were deeply rooted in local custom. On the other, rising insecurity along the coast prompted local authorities and the Crown to restrict these overlapping rights by forcing masters to keep their slaves at home. At stake in this conflict between different slavery regimes, the one based on local law and the other on royal jurisdiction, were slaves’ access to the labor market and their right to free residency and the protections afforded by contract law. Finally, by placing the inquiry itself at the heart of the study, the article investigates the meaning of a procedure that was less a demographic enumeration of slaves than a redistribution of rights to the city among its Muslim inhabitants.
Annales Histoire, Sciences Sociales, 2024
Catholic artifacts—images and sculptures of Christ, the Virgin, and various saints, as well as ro... more Catholic artifacts—images and sculptures of Christ, the Virgin, and various saints, as well as rosaries, crucifixes, and liturgical objects—circulated in their thousands throughout the early modern western Mediterranean. This mobility was largely an indirect byproduct of privateering and human trafficking, which bound together Spain’s Mediterranean territories, Morocco, and Ottoman Algiers. The disruptive moment of captivity set these otherwise disparate objects on common trajectories, making it interesting to study them as a category. The article argues that Catholic artifacts played surprising roles in the experience of Catholic captives, renegades, and their Muslim masters, and in the economy of ransom that facilitated the rescue of captives. Against the design of their initial distributors, such objects provided captives, converts, and masters with unexpected affordances, and in so doing helped blur the boundary between the religions, creating new entanglements between members of these groups and Catholic materiality. The argument is developed in three stages. First, the article claims that the surge in captivity following the Spanish-Ottoman truce of 1581 meant that more devotional objects were sent from Spain to Catholics held captive in the Maghrib. Second, it asserts that some of these artifacts ended up serving converts to Islam, while others were plundered by Algerian and Moroccan rulers. Third, the article contends that plunder and repurposing afforded captives the power to redeem an emblem of their God, provided Trinitarians and Mercedarians with opportunities to ransom objects and gain fame back home, and helped Maghribi rulers to secure religious privileges for their subjects enslaved in Spain. Focusing on their mobility demonstrates the degree to which Catholic objects continued to articulate and mediate social, political, and economic relations in the western Mediterranean over the long seventeenth century.
Annales HSS, 2021
Catholic artifacts—images and sculptures of Christ, the Virgin, and various saints, as well as ro... more Catholic artifacts—images and sculptures of Christ, the Virgin, and various saints, as well as rosaries, crucifixes, and liturgical objects—circulated in their thousands throughout the early modern western Mediterranean. This mobility was largely an indirect byproduct of privateering and human trafficking, which intertwined Spain’s Mediterranean territories, Morocco, and Ottoman Algiers. The disruptive moment of captivity set these otherwise disparate objects on common trajectories, making it interesting to study them as a category. The article argues that Catholic artifacts played surprising roles in the experience of Catholic captives, renegades, and their Muslim masters as well as in the economy of ransom that facilitated the rescue of captives. Against the design of their initial distributors, such objects provided captives, converts, and masters with unexpected affordances, and in so doing helped blur the religious boundary and created new entanglements between members of these groups and Catholic materiality. The argument is developed in three stages. First, the article claims that the surge in captivity following the Spanish-Ottoman truce of 1581 meant that more devotional objects were sent from Spain to Catholics held captive in the Maghrib. Second, it asserts that some of these artifacts ended up serving converts to Islam, while others were plundered by Algerian and Moroccan rulers. Third, the article contends that plunder and repurposing afforded captives the power to redeem an emblem of their God, provided Trinitarians and Mercedarians with opportunities to ransom objects and gain fame back home, and served Maghrebi rulers to secure religious privileges for their subjects enslaved in Spain. Focusing on their mobility demonstrates the degree to which Catholic objects continued to articulate and mediate social, political, and economic relations in the western Mediterranean over the long seventeenth century.
Jews and the Mediterranean, 2020
Philological Encounters, 2019
This article takes part in the recent project of reevaluating the place, role, and importance of ... more This article takes part in the recent project of reevaluating the place, role, and importance of different forms of engagement with Arabic and Arabic manuscripts in seventeenth-century Spain, and more broadly in Europe, by focusing on a single institution-the royal library of San Lorenzo of the Escorial. I examine if, and how, the Escorial fits within the new narrative of the history of Arabic in seventeenth-century Spain. Did the presence of an exceptionally sizeable collection of Arabic texts facilitate, hinder, or have no effect on the new Orientalism of the seventeenth cen-tury? More specifically, the article explores four questions: (1) What did Spanish and European scholars think about the collection of Arabic manuscripts in the Escorial? (2) What did the Hieronymites, the friars in charge of the library, do with its Arabic manuscripts? (3) What did the Hieronymites think about the study of Arabic? and (4) What access to the collection, if any, did Spanish and European scholars have? The answers to these questions suggest that the Escorial became a shrine of Arabic knowledge , to which scholarly pilgrims sought access, and that during seventeenth century Spain preserved its reputation among European orientalists as an important site for the study of Arabic.
History Compass, 2017
This review article examines recent scholarship on Christian captives in the early modern western... more This review article examines recent scholarship on Christian captives in the early modern western Mediterranean. It points out how piracy, captivity, and ransom linked the lives of Christian and Muslim captives, and by extension connected Spain, France and the Italian Peninsula with Morocco and Ottoman Algiers and Tunis. It focuses on slavery, captivity, and redemption, namely, on issues of labor, on the importance of writing as a tool to facilitate ransom, and on the rescue mechanisms that enabled the ransom and return home of captives.
Past and Present
In 1608, Christian corsairs captured a ten-year-old Algerian girl named Fatima and sold her into ... more In 1608, Christian corsairs captured a ten-year-old Algerian girl named Fatima and sold her into slavery in Livorno, Italy. Her father paid her ransom and nearly succeeded in returning her to Algiers. But the ship that was intended to carry her to freedom stopped in Corsica, where she was forced to convert to Christianity and baptized as Madalena. She never returned home, despite more than a decade of diplomatic effort involving the Spanish king and nobles, Jewish subjects of Spanish Oran, Algerian pashas and janissaries and the Ottoman sultan. Fatima's travails were far from unique. In the early modern Mediterranean, a wide range of individuals, networks and institutions dealt with the trafficking of peoplecapturing, enslaving, smuggling and ransoming -across and beyond the borders of Spain's Mediterranean territories, Morocco, and Ottoman Algiers and Tunis. According to a recent estimate, at least three million people -Muslims and Christians -lost their liberty at sea or on land and were enslaved between 1450 and 1850.
Zmanim
בין המאה החמש-עשרה למאה השמונה-עשרה היה הים התיכון לזירה של שוד ים בממדים עצומים. מאות אלפי אירופ... more בין המאה החמש-עשרה למאה השמונה-עשרה היה הים התיכון לזירה של שוד ים בממדים עצומים. מאות אלפי אירופאים נפלו בשבי בידי קורסֵרים מצפון אפריקה והוחזקו כעבדים, ומניין דומה של מוסלמים מצפון אפריקה הוחזקו כעבדים במדינות אירופה, בייחוד בחצי האי האיברי. תופעה זו כוננה, בין היתר, גם מערכת מורכבת של פדיון שבויים באמצעות גופים כנסייתיים ומתווכים ואף בקשרים ישירים בין משפחות השבויים משני הצדדים. על סמך תיעוד שהשתמר בארכיונים – עתירות, הסכמים ומכתבים אישיים – המאמר מביא דוגמאות ומבהיר כיצד פעלה מערכת זו ומה היו השלכותיה על הקשרים בין המדינות הנוצריות ליחידות הפוליטיות המוסלמיות במגרב.
African Economic History 42 (2014): 11-36
Journal of Early Modern History, 18 (2014): 535-558.
In 1612, a Spanish fleet captured a French ship whose stolen cargo included the entire manuscript... more In 1612, a Spanish fleet captured a French ship whose stolen cargo included the entire manuscript collection of the Sultan of Morocco, Muley Zidan. Soon, the collection made its way to the royal library, El Escorial, transforming the library into an important repository of Arabic books, which, since then, Arabists from across Europe sought to visit. By focusing on the social life of the collection, from the moment of its capture up through the process of its incorporation into the Escorial, this article examines three related issues: the first regards the social trajectories of books and the elasticity of their meaning and function, which radically altered in nature. The second part of the article examines the circulation of the Moroccan manuscripts in relation to a complex economy of restrictions over the reading and possession of Arabic manuscripts in early modern Spain. Finally, the third part focuses on the political and legal debates that ensued the library’s capture, when the collection became the locus of international negotiations between Spain, Morocco, France and the Dutch United Provinces over Maritime law, captives, and banned knowledge. By placing and analyzing the journey of Zidan’s manuscripts within the context of Mediterranean history, the paper explains (1) why Spain established one of the largest collections of Arabic manuscripts exactly when it was cleansing its territories of Moriscos (Spanish forcibly converted Muslims), and (2) why the Moroccan collection was kept behind locked doors at the Escorial.
Le 13 décembre 1603, Vicente Colom, un Catalan esclave à Alger pendant la première décennie du XV... more Le 13 décembre 1603, Vicente Colom, un Catalan esclave à Alger pendant la première décennie du XVII e siècle, qui faisait offi ce d'espion pour la couronne d'Espagne et l'informait des principaux événements de la ville, rendit compte d'une réunion du divan, le Conseil de gouvernement algérien. Les membres convoqués, rapporte Colom, avaient décidé que quatre prêtres chrétiens devaient être enlevés et brûlés jusqu'à ce que mort s'ensuive. Considérée comme une action de représailles pour faire suite à la plainte d'un certain « Turc » qui « s'était présenté devant le divan, une lettre à la main, en criant vengeance pour son frère qui avait été brûlé dans les galères d'Espagne 1 », cette proposition fut soutenue par les différentes personnalités présentes à la réunion du Conseil. Pour autant, cette action, si elle fut effectivement planifi ée, n'eut jamais lieu : le jour suivant, une réunion élargie du divan et des corsaires, qui formaient un des groupes représentés au Conseil, fut convoquée et en rejeta unanimement le projet. Les corsaires fi rent valoir que « s'ils devaient brûler des captifs chrétiens chaque jour, qu'en serait-il pour eux [les corsaires], qui parcouraient les mers et tombaient souvent aux mains de l'ennemi 2 ? ». Les parties ne parvinrent pas à se mettre d'accord et laissèrent l'affaire en suspens.
Hebrew Introduction to the Hebrew Translation of Jean-Frédéric Schaub, Les juifs du roi d’Espagne, Tel Aviv: University of Tel Aviv Press, pp. 7-17., 2011
Comitatus 36 (2005): 68-92.
Reviews of The Captive Sea by Daniel Hershenzon
Uploads
Books by Daniel Hershenzon
אחת המדינות – היה בגדר פעילות כלכלית, צבאית ודיפלומטית
מרכזית סביב הים התיכון במשך כל התקופה שבין המאות החמש-
עשרה לשמונה-עשרה. השודדים תקפו אוניות וערי נמל גם כדי
לבזוז סחורות, אך בעיקר כדי לקחת בשבי בני אדם, גברים, נשים
וילדים, לשעבדם או להשיג כופר תמורתם. מאות אלפי אנשים חיו
כעבדים, כחותרים באוניות של ספרד וצרפת, כעבדי בית ומשק או
בבתי כלא מיוחדים ) baños ( בצפון אפריקה.
בספר ים השודדים: עבדות, תקשורת וסחר במערב הים התיכון
בעת החדשה המוקדמת פורש דניאל הרשנזון עולם שלם של
תקיפות המובילות לשבי ולעתים להמרות דת; לגיוס כספים ולמאמצי
פדיון על ידי מתווכים בני דתות שונות ומסדרי נזירים נוצריים שהוקמו
במיוחד למטרה זו; אינטרסים של מלכים ובני אצולה בחצי האי
האיברי ושל שליטים בארצות המגרב; כללים לא-כתובים והסכמים
לחילופי שבויים או לפדיונם ולמערך מורכב של חילופי מכתבים בין
השבויים למשפחותיהם ולשלטונות. לאמיתו של דבר, טוען הרשנזון,
שוד הים וכלכלת הפדיון חיברו בין המרחב המוסלמי למרחב הנוצרי;
הים התיכון כולו היה חוליה מקשרת ולא חיץ אטום בין העולמות.
שעבודם של שבויי שוד הים היה דומה בהיקפו הן בצד הנוצרי הן
בצד המוסלמי.
התמונה השלמה של שוד הים והשלכותיו במרחב הים-תיכוני
)שלא זכתה עד כה לאותה תשומת לב מחקרית כמו סחר העבדים
והפיראטיות באוקיינוס האטלנטי( מצטיירת כאן על סמך מבחר גדול
מאוד של תעודות ארכיוניות. עם זאת, מתוך המחקר הכללי מגיחים אף
דיוקנאות של יחידים, כמו למשל פטימה, נערה אלג'יראית שנמכרה
לעבדות ושימשה קלף מיקוח; חואן דה פראדו, נזיר פרנציסקני
שהוצא להורג במרוקו והוכרז כמרטיר; או אלווירה גרסיה, אלמנה
ענייה המתחננת לשחרור בנה.
Papers by Daniel Hershenzon
Reviews of The Captive Sea by Daniel Hershenzon
אחת המדינות – היה בגדר פעילות כלכלית, צבאית ודיפלומטית
מרכזית סביב הים התיכון במשך כל התקופה שבין המאות החמש-
עשרה לשמונה-עשרה. השודדים תקפו אוניות וערי נמל גם כדי
לבזוז סחורות, אך בעיקר כדי לקחת בשבי בני אדם, גברים, נשים
וילדים, לשעבדם או להשיג כופר תמורתם. מאות אלפי אנשים חיו
כעבדים, כחותרים באוניות של ספרד וצרפת, כעבדי בית ומשק או
בבתי כלא מיוחדים ) baños ( בצפון אפריקה.
בספר ים השודדים: עבדות, תקשורת וסחר במערב הים התיכון
בעת החדשה המוקדמת פורש דניאל הרשנזון עולם שלם של
תקיפות המובילות לשבי ולעתים להמרות דת; לגיוס כספים ולמאמצי
פדיון על ידי מתווכים בני דתות שונות ומסדרי נזירים נוצריים שהוקמו
במיוחד למטרה זו; אינטרסים של מלכים ובני אצולה בחצי האי
האיברי ושל שליטים בארצות המגרב; כללים לא-כתובים והסכמים
לחילופי שבויים או לפדיונם ולמערך מורכב של חילופי מכתבים בין
השבויים למשפחותיהם ולשלטונות. לאמיתו של דבר, טוען הרשנזון,
שוד הים וכלכלת הפדיון חיברו בין המרחב המוסלמי למרחב הנוצרי;
הים התיכון כולו היה חוליה מקשרת ולא חיץ אטום בין העולמות.
שעבודם של שבויי שוד הים היה דומה בהיקפו הן בצד הנוצרי הן
בצד המוסלמי.
התמונה השלמה של שוד הים והשלכותיו במרחב הים-תיכוני
)שלא זכתה עד כה לאותה תשומת לב מחקרית כמו סחר העבדים
והפיראטיות באוקיינוס האטלנטי( מצטיירת כאן על סמך מבחר גדול
מאוד של תעודות ארכיוניות. עם זאת, מתוך המחקר הכללי מגיחים אף
דיוקנאות של יחידים, כמו למשל פטימה, נערה אלג'יראית שנמכרה
לעבדות ושימשה קלף מיקוח; חואן דה פראדו, נזיר פרנציסקני
שהוצא להורג במרוקו והוכרז כמרטיר; או אלווירה גרסיה, אלמנה
ענייה המתחננת לשחרור בנה.
Piracy is often depicted as a facet of the wild, lawless expanses of the high seas. But in this episode, we explore the order that governed piracy, captivity, and ransom in the early modern Mediterranean and in turn, how these practices shaped early modern politics, Mediterranean connections, and the emergent notions of international law. Emrah Safa Gürkan talks about Ottoman corsairs and the practicalities of piracy in the early modern Mediterranean. Joshua White discusses facets of Islamic law and gender in the realm of piracy. And Daniel Hershenzon explores the paradoxical connections forged by slavery, captivity, and ransom on both sides of the Mediterranean.
Historians enthusiastically argue that it did, especially in ancient and early-modern times. European or North-African politicians, referring to such historiographic articulations of the sea, insist that they are now doing all they can to bring the sea back to its golden age. Indeed, such politicians promote cultural projects that liberally use historical visions of Arab-Norman Sicily, Andalusia, and other periods of Mediterranean “harmony.” From the Barcelona Process to President Nicolas Sarkozy's launching of the Union for the Mediterranean, the stakes in current Mediterranean affairs are growing. Most contemporary anthropologists, on the other hand, prefer to deconstruct this Mediterraneanist vision. During the 1970s and 1980s, British and American anthropologists claimed a cultural unity of the Mediterranean as their object of study, in particular by focusing on the predominance of value systems defined by “(masculine) honor and (feminine) shame.” The next generation of anthropologists deconstructed these cultural assumptions, their corresponding politics, and the stereotypes they produced about the societies in the region. Despite the rising political and economic stakes of the Mediterranean today, in the last 20 years, anthropologists avoided the study of the sea as a system, preferring to focus on local and national contexts.
The conference offers a new kind of an historical anthropology of the Mediterranean, one that illustrates how the sea has been recreated through the interaction between cross-boundary practices and official region-making processes. Since the publication of The Corrupting Sea and the deconstructions of the anthropology of the Mediterranean, social scientists working on the sea are confronted with a dilemma: on the one hand, they are well equipped to reconstruct periods in which practices of connectivity and mobility coalesce into trans-border networks that seem to fit the definition of Mediterranean practice. Here the definition of the Mediterranean as a space particularly conducive of connectivity and mobility between its comprising microregions denaturalizes the sea’s history away from those shining ones of empires, catastrophes, thriving city-states, and the celebrated routes of high commerce. This makes for a perpetually vibrant region in constant flux, effervescent with agents, producers, merchants, and sailors who outlive any grand change. But a Mediterranean thus construed calls for its re-socialization and re-temporalization. On the other, studies of political projects that employ a discourse on the Mediterranean—from pre-modern Empires to the European Union’s engagement with the Maghrib and the Middle East—demonstrate how such projects do so in order to divide and rule that sea. But in privileging the political effects of such discursive grand projects, the lesson about “Mediterranean” societies’ recalcitrance in front of such projects is often lost. This results in bifurcated intellectual projects that at times declare “the Mediterranean exists!” and at times avidly reject such claims.
Conference Purpose
This conference takes as its starting point the new theoretical formulations of the Mediterranean as an object of study presented with the publication of The Corrupting Sea, in order to offer new directions in dealing with the horns of the Mediterranean dilemma. We propose that by intertwining history and anthropology of specific processes of Mediterraneanization, we may reconstruct periods in which both “Mediterranean” practices and official (divisive or otherwise) discourses on that same sea informed each other.
The purpose of the conference is to provide a forum for leading international scholars in the fields of anthropology, history, and literature of the Mediterranean to discuss recent developments in this emerging field. To do so in the most rigorous and debate-facilitating manner, the conference is structured around individual and comparable concrete cases—periods and places around which our interdisciplinary discussion of the Mediterranean and its place could develop.
The conference will assess recent developments in both history and anthropology of the Mediterranean. Rather than examining the two disciplines separately, something that has been done in previous occasions, the conference's declared aim is to converge the two disciplinary approaches in order to examine the region-creating effects of both sea-level practices and official discourses. We will thus mainly consider the prospects of the study of the Mediterranean and its surrounding societies under the theoretical and methodological formulations offered by an interdisciplinary approach.
William Granara
Professor of the Practice of Arabic on the Gordon Gray Endowment, Harvard University
Michael Herzfeld
Professor of Anthropology and Curator of European Ethnology in the Peabody Museum at Harvard University
Cemal Kafadar
Vehbi Koç Professor of Turkish Studies, Department of History, Harvard University
Graduate Student Organizers:
Naor Ben-Yehoyada (Department of Anthropology, Harvard University)
Daniel Hershenzon (History Department, University of Michigan)