אמא
מראה
אִמָּא
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | אימא |
הגייה* | ima |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | |
דרך תצורה | |
נטיות | ר׳ אִמָּהוֹת (ראו להלן בסעיף "מידע נוסף") |
- כינוי האם בפי ילדיה.
- "אמא, איפה אבא?".
- [קבלה] ספירת הבינה
- "אמא עילאה מקבלת את אורה מאבא עילאה, ספירת החכמה של עולם האצילות, ויחד הם נקראים "תרין ריעין דלא מתפרשין".
- מילת קריאה הנפלטת בעת זעקת פחד.
- אימא, הבהלת אותי!
גזרון
[עריכה]- מארמית: אִימָּא. אל"ף בסוף מילה בארמית משמשת כה"א הידיעה בעברית. מכאן: ארעא = הארץ, אורייתא = התורה, סייפא = הסוף ואימא = האם.
- בכנענית נמצא 𐤀𐤌𐤀 (אמא)[1] במשמעות אֵם ובהגיית (על פי תעתיקים יווניים) אַמָּא.[2]
- בשפות רבות השם 'אימא' מבוטא בצורות דומות: אם, מה, ממה, מאטר, מאמי וכדומה. הדמיון נובע, כנראה, מצליל דומה של הצמדת השפתיים והוצאת הקול מהאף.[3]
צירופים
[עריכה]נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית: momma, mummy
- גרמנית: Mutter
- איטלקית: Mamma
- רומנית: Mamă
- לטינית: Mater
- ערבית: أمّاه
- רוסית: мама
- ארמית: mayrik
מידע נוסף
[עריכה]- לפי כללי האקדמיה ללשון העברית, מילים ארמיות ממין נקבה נכתבות בעברית בה"א בסופן (למשל: דוגמה, סדנה). מכלל זה יוצאות המילים: סבתא, סבא, אימא, אבא.
- שאילת המילים מהארמית בתבנית זו מקשה על הטייתן ברבים. האקדמיה מעדיפה חזרה לצורת העברית בצורת הרבים: אבות, אמהות, סבים, סבתות.
- באופן דומה, הוספת ה"א הידיעה למילה ארמית מיודעת אינה תקינה. למשל, "אימא" היא מילה מיודעת, ו"האימא" היא יידוע כפול.[4] צורת הידוע בעברית היא "האב", "האם", "הסב", "הַסָּבָה".
- לפי כללי האקדמיה ללשון העברית לכתיב חסר ניקוד, יש לכתוב "אימא", אך הכתיב המקובל יותר בציבור הוא "אמא".