תפילה
_-_BL_Add_MS_37421.jpg)
תפילה היא פנייה, לרוב מילולית, אל ישות או כוח שהוא, שנעשית בדרך כלל בדרך של הבעת משאלה, או תפילה סדירה במסגרת פולחן דתי, הבעת תודה או אף כשיח, שבו האדם שופך את ליבו בפני הישות או הכוח. בין התכנים של התפילה ניתן למצוא בקשת הדרכה וסיוע, וידוי על מעשים, בקשת סליחה, בקשת עזרה בעת צרה או ייחול להגשמת משאלות, וכן ביטוי רגשות של שבח והודיה לישות או הכוח. בעברית קיימים הביטויים "השתפכות הנפש" וכן "עבודה שבלב" כדי לבטא את מהות התפילה. מילות התפילה עשויות להיות בצורת מזמור, מנטרה, מילים מאגיות, ואף אמירות ספונטניות של המתפלל. התפילה מתבצעת בקבוצה או באופן פרטי.
תפילה נפוצה בכל הדתות והתרבויות ומוכרת לאנושות משחר ההיסטוריה. במחקרים פסיכולוגיים נמצאה השפעה מיטיבה של תפילה על המתפלל[1].
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעברית נגזרת המילה "תפילה" מהשורש פלל שמשמעותו לקוות ולייחל. כמו "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי, וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ." (בראשית, מ"ח, י"א). על פי המהר"ל מפראג, התפילה קשורה למחשבה, כמו "הביאו עצה עשו פלילה" (ישעיהו, ט"ז, ג') וכמו שהדיינים נקראים פלילים, מפני שהם שופטים במחשבתם, "כי התפילה צריכה כוונה ומחשבה שיעשה השם יתברך חפצו ורצונו, ודבר זה נקרא תפילה, שרצונו ומחשבתו חפץ ומבקש"[2].
פילוסופיה של התפילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי האמונה הדתית, יש בכוחה של התפילה לשנות את מצבו וגורלו של האדם לטובה, כפי שהדבר נאמר בתפילת ראש השנה: "ותשובה, ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה". הוגי דעות ותאולוגים שונים ניסו לפתור את הפרדוקס של אפשרות שינוי הרצון האלוהי הנצחי בידי תפילת אדם.
ביהדות ישנן כמה גישות המסבירות פרדוקס זה. הטענה הרווחת היא שאין שינוי ברצון האלוהים הנצחי ששואף להיטיב, אולם:
- קיימת תפיסה לפיה תפילה אינה כלי לשינוי רצון אלוהי, ולא משפיעה עליו באופן ישיר, אלא אמצעי לחינוך עצמי העוזר למתפלל לרכוש תודעת תלות בבורא. כתוצאה חוזרת, אומנם, ייתכן שהשגחה אלוהית על הרוכש תודעה ראויה, תיגבר. (מורה נבוכים חלק ג' פרק ל"ו).
- כך רצון האל, לחסר את האדם, ועל ידי תפילתו - ישלים לו צרכו, מתוך הנחה שהאדם אינו זונח את ה'השתדלות' האנושית. (רמח"ל דרך ה'[3] ועוד).
- בעקבות פעולת התפילה, האדם משתנה נפשית, רצונו מתעלה ומתעצם, נשמתו מיטהרת, כך שהוא כבר איננו אותו האדם שהיה לפני התפילה; ולכן או שהגזרה מתבטלת, או שנפתחים לפניו שערי תבונה לכלכל את צעדיו, או שהוא מקבל מוטיבציה והנעה פנימיים להגשים את בקשותיו ומשאלותיו. (הרב קוק אורות התפילה, ועוד)
גישה קיצונית מציג פרופ' ישעיהו ליבוביץ, כי התפילה היא כלי לעבודת וקרבת האל, ואין לבקש צרכיו בתפילה; לדבריו, התפיסה של "תפילת קבע" ניצחה ביהדות, וכל כולה של התפילה שיכוון ליבו לשמים; התחנונים והשבח שבתפילה הם צורות ביצוע וביטוי; תפילה שנענתה, הכוונה תפילה שכיוון בה לשם שמים[4].
מי שאינו תופס ש"עולם (עולמו של הקב"ה) כמנהגו (המנהג שטבע בו בוראו) נוהג", ושאין משמעות התפלה הדרישה האוילית והמחוצפת שישנה הקב"ה ממנהגו של עולמו לטובת המתפלל, אלא היא ההדבקות בה' ע"י עבודתו ללא כל קשר למתרחש במציאות הטבעית – לא התפלל מימיו תפילה של מאמין בה' אלא של סוגד לאלילו
— ישעיה ליבוביץ, על התפילה
ברור שכל אדם הנושא תפילה לישות עליונה, מקווה כי תפילתו תרצה. לתקווה זו יש שורשים מאגיים שהם, בסופו של דבר, עומדים בבסיס התפילה. היהדות מודעת לכך, ומתנגדת לראייה מאגית מוחלטת, ומדגישה את משמעות הכוונה הפנימית והבקשה.
גם הנצרות מזהירה מפני זאת - "כאשר אתם מתפללים, הימנעו מלגבב מילים כגויים החושבים שברוב דיבורם ישמעו" (מתי ו 7).
צורת התפילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מניחים כי תפילה הייתה בתחילתה תגובה אישית של יחיד, על מצב אשר ממנו אינו מסוגל להיחלץ בכוחות עצמו והוא זקוק לעזרה. אך היות שמצבים אלו (מגפות, מלחמות, אסונות טבע וכו') הם מצבים חוזרים בחיי רבים, הפוגעים לא רק בפרט אלא גם בקהילה אליה שייך, התפתח המנהג של תפילה קיבוצית[דרוש מקור]. התפילה הקיבוצית, עקב נסיבות חוזרות, הפכה מתפילה חד פעמית לתפילה הנישאת לעיתים מזומנות, ותכופות מלווה בפעולות פולחניות אחרות, כגון הקרבת קורבנות, ריקודים, שירים ועוד. כך הפכה התפילה לריטואל, השונה מהתפילה הספונטנית והמותנית בנסיבות של היחיד. בתפילה קבוצתית, לתפילה יש כבר נוסח קבוע, והיא הופכת לעבודת קודש (ליטורגיה).
ברוב התפילות המתפללים פונים אל הכוח העליון בגוף שני. זה יוצר קשר פרסונלי של קרבה בין המתפלל ומושא תפילתו. האינטימיות הזאת מביאה לכך שהתפילה נהפכת לשיח בין האדם לאל, ובדתות המונותאיסטיות - בין מלך העולם לבניו (אהוביו, נבחריו).
לתפילה נקבעו זמנים קבועים, לרוב לפי תופעות טבע המשפיעות על סדר חיי האדם: תפילות בוקר, צהרים וערב, תפילות הקשורות בירח, בעונות השנה ועוד. תפילות מיוחדות נקבעו לחגים. חוגים מסוימים בדתות השונות, בהם גברה הנטייה הדתית, הוסיפו לתפילות חובה אלו תפילות נוספות, ובהדרגה יצרו תקנונים שחייבו גם את התפילות הנוספות האלו. כבר בתלמוד אנו מוצאים: "ולואי יתפלל אדם והולך כל היום". בנצרות יש מסדרי נזירים המקדישים את רוב היממה לתפילות; ומיסטיקנים של דתות שונות, השואפים להתעלות הנשמה והתאחדותה עם האל, גרסו חובה לתפילה ללא הפסקה.
כאמור, לתפילות יש, בדרך כלל, נוסח קבוע ומוסכם. מצד אחד יש גורמים אישיים, אידאולוגיים, היסטוריים ולאומיים, המנסים לשנות נוסחי תפילות בהתאם לצורכיהם ולנסיבות; אך מצד אחר, יש לדתות תכונה בולטת ואיתנה מאוד של שמרנות, החוסמת, בצורה כמעט מלאה, כל ניסיון של שינוי. היות שהליטורגיה הפכה למסובכת וקבועה, שכל סטייה ממנה אסורה, נוצר צורך במומחים לתפילה. מומחים אלו יודעים לשאת את התפילה בנוסח הנכון עם המנגינה הנכונה והתנועות המלוות הנכונות, והם בדרך כלל ראשי משפחה, שליטים, כהנים, חזנים ואנשי דת שונים. אלו הופכים למתווכים בין העדה והאל, וכאשר הם מתפללים, העדה כולה יוצאת ידי חובת התפילה. העדה משמשת כקהל, לעיתים בשקט, לעיתים בהצטרפות לחלקים מהתפילה, ולעיתים באמירות שונות כמו "אמן", "כן יהי רצון" וכו'.
נוסח התפילה הקבוע הביא גם לבעיות רציניות שהמאמין היה צריך להתמודד עמן. במקרים רבים התפילה הציבורית נאמרה בלשון לא נהירה לציבור - הקתולים התפללו בלטינית, עדות אורתודוקסיות ביוונית, הקופטים בקופטית ועוד. לעיתים השפה היא אמנם שפת המתפללים, אך הנוסחים הם ארכאיים, למשל עברית עתיקה מעורבת בארמית (וגם לא כל היהודים דוברי עברית). אי הבנת שפת התפילה הופכת את מעשה התפילה לשינון בעל פה של מילים לא מובנות, לאיבוד הקשר האישי בין המתפלל לאל, ולמעשה שגרתי ומכני.
בנוסף לנוסח הקבוע, התפילות מתאפיינות גם בתנועות ותנוחות ייחודיות, כגון פרישת כפיים, קידות, כריעות והשתחוויות. ביהדות נהוג לנענע את כל הגוף בתנועות המביעות התלהבות והתעלות. בדתות אחרות מתלווים לתפילה מחולות ותנועות גוף סוערות (ראו שייקרים).
לתפילה נחוצים, לעיתים, גם בגדים מיוחדים, כמו בגדי הכהן בכנסייה או הטלית אצל היהודים, כיסוי או אי כיסוי ראש; טבילה או רחצת ידיים או רגליים; פנייה לכוון מסוים בעת התפילה, ועוד.
בעקבות התפילות התפתח בכל דת ענף עשיר של ספרי תפילה, כמו הסידור והמחזור ביהדות, ספרי הליטורגיקה בנצרות, ספרי תפילות ומזמורים, ספרי פיוטים וספרי ברכות.
מלחינים רבים נמשכו אל התפילות, וחיברו יצירות המבוססות על לחני התפילה העתיקים, או הלחינו יצירות חדשות המשתמשות בתפילות כטקסט ליצירה או כקובעות את רוח היצירה. המוזיקה הזאת השפיעה בחזרה על התפילה, ואנו יכולים לראות, החל מהמאה ה-16, בכנסיות הנוצריות, תפילות מלוות בכלי נגינה כמו עוגב ובמקהלות.
לתפילות שייכות גם הברכות, המתחלקות לשני סוגים: ברכות הנאמרות על ידי המאמין כתודה לאל על הטובה שהוא מרעיף עליו, וברכות של הכהן או הכומר המברכים את העדה. בנצרות קיימת גם ברכה של עצמים דוממים כגון בתים, כלי עבודה וכו'.
התפילה בתרבויות האליליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]התפילה מופיעה כבר בתרבויות אליליות. כך למשל בתרבות האוגריתית ניתן למצוא התייחסויות לתפילה כבר ממחצית האלף השני לפני הספירה: באגדת אקהת, שופט הצדק דנאל מבורך בבן לאחר שהוא מתחנן ומתפלל על כך אל האל בעל; ובאגדת כרת, כרת מלך חובור, שכל צאצאיו מתים בנסיבות שונות והוא נותר ערירי, מקבל הדרכה מאת אל כיצד להחלץ מגורלו הקשה, לאחר שהוא בוכה בשנתו. בדרך כלל תרבויות אלו פיתחו פנתיאון היררכי של אלים אשר, לרוב, קיים בו אל עליון (שהוא לעיתים גם בורא העולם). עם זאת, התפילה בתרבויות אלו מכוונת, לרוב, אל אלים או רוחות נחותים יותר, העוסקים בעניינים ספציפיים הקשורים עם העולם הזה, בתחום תופעות הטבע או חיי האדם; אליהם פונים בבקשות להורדת גשם, החלמה ממחלות ועוד.
כבר אצל העמים האליליים הפרימיטיביים התפתחו נוסחי תפילה ופולחן קבועים. בהתחלה תפילות פשוטות וקצרות, ואלו צמחו, לבסוף, לליטורגיות ארוכות.
התפילה בדתות השונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתנ"ך
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתנ"ך אנחנו מוצאים אישים רבים שמתפללים בין על עצמם ובין על אחרים. לרוב התפילות נובעות מצרה וקריאה אל האל להתערב ולהושיע, וחלקן הן תפילות הודיה. אברהם מתפלל על אבימלך מלך גרר בהדרכת האל וגורם לריפויו[5], אליעזר עבד אברהם מבקש הדרכה בבחירת הזיווג ליצחק, יצחק מתפלל על בן[6]. יעקב אבינו מתפלל על הצלה מידי עשו שהולך לקראתו במערך צבאי[7], משה רבנו מתפלל על העם מספר פעמים[8] וכן על מרים אחותו שנצטרעה[9] ועל אהרון אחיו שלא יענש על שיצר את עגל הזהב[10], מנוח אב שמשון שהתפלל לקבל הדרכה לגבי בנו[11], שמשון מתפלל שה' יחזיר לו את כוחו שיוכל לנקום בפלשתים[12], חנה העקרה מתפללת על בן[13], שמואל מתפלל על העם[14], דוד המלך מתפלל במקרים רבים ומגוונים, שלמה המלך התפלל תפילת הודיה על ההצלחה בבניין בית המקדש[15], חזקיהו כדי שלא ימות ממחלתו[16], חזקיהו וישעיהו מתפללים להצלה בזמן מצור סנחריב על ירושלים[17], מנשה שהתפלל לחזור למלכותו[18], ירמיהו שהתפלל בעד ירושלים[19], דניאל מתפלל על גאולת ישראל, שה' ישיב את חמתו מעל ירושלים ויאיר פניו אל מקדשו השמם[20]. עזרא מתפלל לתיקון מצבו הרוחני הירוד של העם[21], נחמיה כאשר שמע בשורות רעות על מצב ירושלים והוא התפלל לתקומתה[22] ואף יונה הנביא שמתפלל ממעי הדגה להצלתו האישית[23], איוב שמתפלל על רעיו לבל יוענשו[24], והנביא שמתפלל על ירבעם שיתרפא מהשיתוק שאחז בו[25].
נראה שהתפילות היו ספונטניות בהתאם למצב ולמעמד ולהלך רוחו של המתפלל. התפילות כוונו כנגד מטרות רבות, לעיתים אישיות, לעיתים כלפי הזולת, לעיתים כלפי מטרות לאומיות ולעיתים אף אוניברסליות כלליות. בתפילות המוזכרות בתנ"ך תוכני התפילות לעיתים סתומים, ולעיתים הם מפורשים. נוסחי תפילות המפורשים, הקצרה שבהם היא תפילתו של משה "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" (במדבר, י"ב, י"ג), אחריו תפילת חזקיהו: "אָנָּה ה', זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ, בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי"[26]. ואחריו תפילת שמשון: "אֲדֹנָי ה' זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים"[12]. נוסחי תפילות ארוכים יותר נמצאים בתפילתם של חנה, שלמה, נחמיה, חזקיהו על סנחריב, עזרא, דניאל, יונה ועוד. בתנ"ך התפילה גם מופיעה כ"צעקה", "תחינה", "קריאה", ו"עתירה"[27]. עוד נראה כי יש אנשים מסוימים שתפילתם בעלת השפעה חזקה, ועל כן אנשים אחרים מקבלים הדרכה משמים לפנות דווקא אליהם שיתפללו עבורם כמו במקרים של אברהם ואיוב[28]. בחלק מהתפילות מופיעה מילת מפתח "נא" שקשורה לבקשה ותחינה. כמו כן, בחלק מהתפילות אנו מוצאים בכי של המתפלל כמו אצל חנה, חזקיהו ועזרא, ובחלק אחר ישנה פריסת כפיים כלפי מעלה כמו אצל משה[29], שלמה ועזרא[30]. יתר על כן, בתפילת שלמה ניתן לראות כי הדבר נחשב למאפיין עיקרי של התפילה[31].
יהדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תפילה (יהדות)
בזמן הקדום עיקר עבודת האל הייתה בקורבנות, והתפילות היו כנראה של יחידים באופן ספונטני. במשך הזמן התפילה התמסדה ונעשתה לריטואל ציבורי, שיש לו זמנים קבועים ונוסחים קבועים, הוקמו בתי תפילה מיוחדים לשם כך, ומונו אנשים שאחראים לניהול התפילה. המספר המינימלי של תפילות ביום ביהדות הוא שלוש.
חז"ל תקנו שמנין התפילות יהיה כמנין הקורבנות. שתי תפילות בכל יום כנגד שני קורבנות התמיד שמקריבים כל יום, וכן הם תקנו תפילה אחת בלילה מפני שהאיברים של קורבן תמיד של בין הערבים מתעכלים כל הלילה.
תפילת הבוקר שנקראת תפילת שחרית. וזמנה מעלות השחר ועד שליש היום. תפילת הצהריים שנקראת תפילת מנחה וזמנה מאחרי חצות היום ועד שקיעת השמש, ותפילת הערב שנקראת תפילת ערבית וזמנה מצאת הכוכבים ועד עלות השחר. בשבתות, בחגים ובראשי חודשים ישנה תפילה נוספת אחרי תפילת שחרית שנקראת תפילת מוסף, שבאה במקום קרבן מוסף שהיה מוקרב בבית המקדש בימים אלו. בכל התפילות, גרעין התפילה המרכזי שחוזרים עליו בגרסאות שונות, היא תפילת שמונה עשרה או בשמה האחר תפילת עמידה שנקראת על כך שחייבים לבצעה בעמידה.
מקום התפילה נקרא בית כנסת על שם ההתכנסות של האנשים בו, ונהוג שהוא מרוהט ויש בו ארון קודש, בימה ואף מעמד לחזן. יש בתי כנסת שיש בהם תמונות, ויש שמצמצמים בהם. בבתי כנסת בתקופה הרומית נמצאו רצפות פסיפס בסגנון הרומאי, עם גלגל המזלות ותיאורים של סיפורים תנ"כים. אף שישנה אפשרות לבצע תפילת יחיד, לתפילה בציבור יש מעמד מיוחד והיא רצויה ועדיפה על תפילת יחיד. ישנם גם חלקים חשובים בתפילות (כמו קדיש, קדושה וקריאה בתורה) שיחיד או קבוצה שפחותה מעשרה אינם יכולים לבצעם.
התפילות המקובלות ביהדות חוברו החל מתקופת התנאים ועיקרן סודר על ידי גאוני בבל. תפילות חוברו גם במועדים מאוחרים יותר. תפילה שחוברה במאה ה-20 היא תפילה לשלום המדינה. ניתן לפגוש בתלמוד ברכות ונסחי תפילות שאחר כך סודרו לכלל מערך אחד בסידור התפילה. ספר התפילות היהודי קרוי סידור, כנראה על שם סידור התפילות ועריכתן, ומרוכזות בו תפילות יום יומיות וברכות שונות, וספר התפילות של החגים קרוי מחזור, על שם המחזוריות השנתית, ומרוכזות בו תפילות של שלוש רגלים (פסח, שבועות וסוכות), וכן ראש השנה ויום הכיפורים. בהתחלה התפילות היו תחת השגחתו של שליח ציבור שהיה אחראי על מועד התפילות ותוכנן ולעיתים אף חיבר אותן בהתאם לקהל ולנסיבות. במשך הזמן התפילות נעשו לקבועות נוסח וזמן ולשליחי ציבור נתמנו בעלי קול נאה ששרו את התפילות וכונו "חזנים". החזנים השמיעו את נוסח התפילה והמנגינה המסורתית אך בדורות האחרונים חלקם גם חיברו מנגינות משלהם לתפילות. בתפילות הקדומות, יחידים נהגו להניח תפילין ולהתעטף בטליתות בכל שעות היום. מאוחר יותר מנהגים אלו הפכו חובה לכל המתפללים בזמן תפילת השחרית (פרט לשבתות וחגים בהן לא הניחו תפילין) ובעדות מסוימות מתעטפים בטלית גם בזמן תפילת ערבית. כאמור, לתפילות החובה היה נוסח קבוע ומחייב אך עם הזמן חלו שינויים קלים בין עדות שונות. בימינו נוהגים לחלק את התפילות לפי מנהג אשכנז הכולל את רוב יהודי אירופה ולפי מנהג ספרד הכולל את יהודי המזרח ויהודי תימן.
התנועות הליברליות ביהדות, בהן יהדות רפורמית, יהדות קונסרבטיבית ויהדות רקונסטרוקציוניסטית, המשיכו לפתח את התפילה על פי דרכיהן ובהתאם ליחסן למסורת הדורות ולהלכה היהודית.
בנצרות מעשה הפולחן תופס מקום מרכזי מאוד. תאולוגים נוצרים הגדירו את האנושות כ"אדם הסוגד". ולכן מעשה הפולחן הוא הליבה של היות האדם אנושי. לתפיסתם התשוקה לאל כתובה בליבם של בני האדם מפני שנוצרו על ידי האל ובשביל האל. אף שניתן להתפלל באופן ספונטני, בנצרות הקתולית ובנצרות האורתודוקסית קיימים טקסטים מקודשים ומושרשים שאותם מתפללים. והם מכוננים את הליטורגיה. תפילה פופולרית מאוד היא תפילת האדון. טקסטים אחרים לקוחים מספר תהילים. בכנסייה האנגליקנית בעיקר קיים ספר התפילות המשותף שהוא מעין מקבילה של הסידור היהודי. בנצרות מקובל להתפלל שבע פעמים ביממה בשעות המכונות "שעות קאנוניות".
כלל עתיק יומין בנצרות קבע בלטינית כי "Lex orandi, Lex credendi" כלומר חוק התפילה הוא חוק האמונה. כלומר שהאמונה צריכה להשתקף בתפילה ולכן כל זרם שינה את תפילותיו כדי שישקפו את אמונותיו.
מקום התפילה נקרא כנסייה. נהוג להסיר את הכובע בכניסה, בנצרות המערבית רובה של התפילה נעשית בישיבה. אך בכנסייה האורתודוקסית הרוסית הישיבה אסורה. הכנסיות הקתוליות והאורתודוקסיות מרוהטות בהידור ובפאר גדול, ויש בהן גם תמונות וגם פסלים. הגברים והנשים יושבים במעורב. (אם כי בכנסיות מסוימות נהוגה הפרדה). נהוג שבתפילה משולבים זמירות, מוזיקה וכלי נגינה, בהם בולט בעיקר העוגב. בחלק מהכנסיות האורתודוקסיות הנגינה אסורה.
- ערך מורחב – צלאה
הצלאה (בערבית: الصلاة - תפילה) היא אחד מחמשת עמודי האסלאם. באסלאם יש חמש תפילות ביום. התפילה אמנם מוזכרת בקוראן אך לא כמצוות יסוד (כמו יתר המצוות) אך נחשבת לעליונה במעלה וכמצווה יסודית אשר על כל מוסלמי וכל מתאסלם לקבל על עצמו. מקום התפילה נקרא מסגד. המסגד מרוהט בסגפנות גדולה ומלבד שטיחים אין בו ריהוט. הקירות חשופים ללא כל תמונות. ישנה הפרדה בין הנשים לגברים. על פי מצוות האסלאם יכול מוסלמי להתפלל גם בבתי תפילה של דתות אחרות (בית כנסת או כנסייה), אך במקרה כזה הוא מחויב להתפלל בנוסח המקום.
נהוג לחלוץ את הנעלים בכניסה, ובזמן התפילה נהוג לכרוע על הברכיים. חלק חשוב בתפילה הוא הסוג'וד - סגידה, ירידה לברכיים ונגיעת המצח ברצפה. סירוב הסגידה מוזכר בקוראן, אנשים אלו יקבלו את עונשם ביום הדין, כאשר ירצו לסגוד בעולם הבא, לא יוכלו, גבם ייתפס וגופם יתאבן - על פי הפרשנים.
בהאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – התפילה בדת הבהאית
בדת הבהאית התפילה נחשבת לאחת המצוות המרכזיות בהן מצווים המאמינים. מטרות התפילה הן לקרב את המאמין אל האל ואל בהאא אללה, מייסד הדת, לשפר את התנהלותו של היחיד ולבקש הנחיה וסיוע שמימיים. בהאא אללה ומנהיגי התנועה הבהאית שירשו אותו, כתבו אלפי תפילות לצד הנחיות בעניין, וחלק מהן נוסחו במסגרת מכתבים שכתבו מנהיגי התנועה אל המאמינים. רוב התפילות נכתבו בערבית ובפרסית ומיעוטן בטורקית, והן תורגמו למאות שפות. התפילות הבהאיות שונות זו מזו בסדרן ובצורתן, אך רובן נפתחות בתחינה שלאחריה שבחים לאל ולאחריהן בקשה להנחיה או לסיוע. בסופה של התפילה בדרך כלל מונה המתפלל את מעלותיו של האל.
תפילה בדאיזם המודרני
[עריכת קוד מקור | עריכה]  |
ראו גם – דאיזם מודרני ותפילה |
חלק מבני ההשקפה הפילוסופית הדאיסטית המודרנית, מתפללים לעיתים תפילות שהן בדרך כלל מסוג תפילות הודיה (Affirmative prayer)[32] כסוג של מדיטציה או אמצעי לזיכוך הנפש.
תפילות לקדושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במספר זרמים בנצרות, קיימים קדושים - בני אדם שעברו קאנוניזציה והוכרזו כקדושים על ידי רשויות הכנסייה לאחר מותם. מרבית הכנסיות מאמינות כי הקדושים מסוגלים לתווך בין בני אדם רגילים לבין האל. התווך מתבצע בעזרת תפילה אל שרידי הקדושים – חלקים מגופותיהם של הקדושים או מחפצים שהיו שייכים להם. בשל כוחם המאגי המיוחד כביכול, מוצגים שרידים קדושים אלו במזבחי הכנסיות. פולחן הקדושים מתבצע על ידי המאמין כבדרך תפילה לקדוש עצמו בעת מצוקה וכן באמצעים נוספים כמו הכנת פסלים, וקמעות שונים, חגיגת חג לכבודו, עלייה לרגל למקום קבורתו ועוד. לקדושים שונים יש תחומים שונים עליהם הם ממונים כביכול. לדוגמה דימפנה ממונה על בעיות הקשורות בהפרעות נפשיות; לאגאתה הקדושה נהוג להתפלל כדי למנוע שריפות והתפרצויות וולקניות ובעת החדשה גם במקרה של סרטן השד; אפולוניה הקדושה היא הכתובת לסובלים מבעיות שיניים וכך הלאה.
ביהדות מתקיימת עלייה לרגל לקברי צדיקים, הילולה ובקשת משאלות, כגון זיווג ופרנסה, על ידי המאמינים בכוחו וקדושתו של הצדיק הקבור שם. קיימים קברי צדיקים קדומים בארץ ישראל הם כמו קברי האבות במערת המכפלה, קבר רחל, קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון ועוד. קברי צדיקים מהעת החדשה נמצאים בישראל ומחוצה לה ומושכים עשרות אלפי מבקרים מדי שנה. אנשי הלכה רבים, ואנשי דת רציונליסטים לאורך ההיסטוריה, הביעו התנגדות למוסד זה של עלייה לקברם של צדיקים. היו שחששו מגלישה לעבודה זרה או דרישה אל המתים, על ידי הפיכת הצדיק למטרת התפילה, והיו אף שהצביעו על תופעות כאלה שהתרחשו בפועל. היו שראו בכך חלק מאמונות מאגיות אחרות, שהתורה באופן כללי שוללת לדעתם. אחרים הצביעו על כך שעל פי ההלכה קברים, גם של צדיקים, מטמאים, וראו בכך ביטוי רעיוני לכך שיש להתרחק מן המתים.
לפי יובל נח הררי, הקדושים בדתות המונותיאיסטיות פותרים קושי פסיכולוגי של פנייה ישירה לאל. בפוליתאיזם יש ריבוי אלים קטנים, וניתן לפנות בתפילה לאל זה או אחר בבקשה לסיוע בתחום אחריות כלשהו - בפרנסה, בבריאות, בחיי הנישואין וכו'. במונותאיזם, היות שהאל הוא נורא וכל יכול, הוא גם מרוחק - ולכן יש בעיה למאמין להטריד אותו בתפילה עם בקשות קטנות ואישיות. פנייה אל הקדושים בצורה ישירה או בבקשה שיעמדו לימינו של המאמין ויבקשו מהאל את חסדו, מאפשרת למאמין לבקש בקשות אישיות בצורה אינטימית יותר.
במחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – יעילות תפילה
מחקרים שונים ניסו לאמוד על יכולתה של תפילה להשפיע על המציאות, ובמקרים הבולטים ביותר בחנו המחקרים את השפעתה של התפילה על תחום הבריאות, המזוהה עם ניסיונות תפילה רבים בתקווה להחיש החלמה ממחלה או פגיעה.
מחקרי מטא-אנליזה שבוצעו בעשור הראשון של המאה ה-21 הראו שלתפילות אין השפעה או שיש להן השפעה פוטנציאלית קטנה, לחיוב או לשלילה. לדוגמה מחקר מטא-אנליזה משנת 2006 שסקר 14 מחקרים קודמים הסיק כי "לא ניתן להבחין בהשפעה". מחקר מטא-אנליזה נוסף משנת 2007 מצא כי השפעות התפילה אינן חד-משמעיות. ב-7 מתוך 17 מחקרים שנסקרו הייתה השפעתה של התפילה על הבריאות קטנה אבל ניכרת, אבל רוב המחקרים שהיו בעלי הקפדה על מתודה מדעית לא הניבו תוצאות משמעותיות. מספר מחקרים הצביעו על סיבוכים רפואיים בקבוצות של מטופלים שהתפללו עבורם, בהשוואה לקבוצות מטופלים שלא התפללו עבורם.
בשנת 2006 נערך מחקר המכונה "מחקר התפילה הגדול" או "מחקר התפילה של קרן טמפלטון", שנוהל על ידי הרברט בנסון (אנ'), והיה הניסוי המבוקר הגדול והרציני ביותר שבדק אפקטיביות של תפילה עד אז[33]. המחקר בדק מעל 1800 מטופלים שעברו ניתוח מעקפים בשישה בתי חולים. תוך שימוש בפרוטוקול סמיות כפולה, חולקו החולים לשלוש קבוצות. הנבדקים בקבוצה 1 השתתפו בניסוי וקבוצת הבקרה הייתה קבוצה 2. למטופלים בקבוצות אלה נמסר כי ייתכן ויתפללו למען בריאותם. רק מטופלים בקבוצה 1 באמת זכו לתפילות לשלומם. קבוצה 3 הייתה קבוצת בקרה להשפעה פסיכו-סומטית אפשרית (כדי לנטרל את ההשפעה שיש להרגשת המטופל שיודע שמתפללים עבורו). למשתתפי קבוצה זו נאמר שיתפללו עבורם ואכן התפללו עבורם.
בניגוד לחלק ממחקרים דומים אחרים, המחקר שאף לבצע סטנדרטיזציה של שיטת המחקר, ולשם סמיות המטופלים לא ניתנו למתפללים שמותיהם המלאים של המטופלים אלא רק שמותיהם הפרטיים לצד האות הראשונה של שם המשפחה. לבריאות המטופלים התפללו קתולים וכן מאמינים של New Thought church (אנ'). הם נתבקשו להתפלל לפי המקובל אצלם, אבל להוסיף את המשפט האחיד, "להצלחת הניתוח, עם החלמה מהירה ובריאה וללא סיבוכים". סיבוכים מהניתוח התרחשו בקרב 52% מאלו שהתפללו עבורם בקבוצה 1. בקרב 51% בקרב קבוצה 2 - אלו שלא התפללו עבורם ו-59% בקרב קבוצה 3 - אלו שידעו שיתפללו עבורם. לא היו הבדלים משמעותיים בסיבוכים גדולים או באחוזי התמותה בתום 30 יום מהניתוח[34][35]. ריצ'רד דוקינס התייחס לניסוי והעלה השערה כי ייתכן שהיו יותר סיבוכים בקרב מי שידעו שמתפללים עבורם בגלל לחץ גדול יותר לעמוד בצפייה של המתפללים, או משום שהדבר עורר בהם את המחשבה "ייתכן שאני חולה עד כדי כך שמתפללים עבורי", וזה יצר לחץ שגרם הרעה בסיבוכים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דניאל גולדשמידט, מחקר הליטורגיה היהודית בגרמניה, בתוך מחקרי תפילה ופיוט, עמ' 429 - 444
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מהי התפילה, שעור מפי הרב אורי שרקי, באתר ערוץ מאיר
- התפתחות התפילה: מתפילה ספונטאנית לתפילה ממוסדת (ביהדות, בנצרות ובאסלאם), באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- כריסטין סוארס, סיינטיפיק אמריקן, אין מרשם לתפילות, באתר ynet, 28 באוגוסט 2006
- תפילת הלב, תפילות וברכות ליום יום
- יובל שרלו לעורר ישנים - על תפילת היחיד ותפילת הציבור מתוך דעות 32, סיוון תשס"ז באתר נאמני תורה ועבודה
- מאיר בר-אילן, רחיצת רגלים לפני התפילה: השפעת התרבות המוסלמית או מנהג יהודי קדום, מחניים, א (תשנ"ב), עמ' 162–169
- מאיר בר-אילן, הערות לטיפוגראפיה של הסידור, שנה בשנה, לט (תשנ"ט), עמ' 505–526.
- תפילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מן התנ"ך עד הפלמ"ח: התפתחות התפילה בישראל, לקט שיעורים בתולדות התפילה בישראל בזיקתה להתפתחות התפילה בכלל מאת דליה מרקס
- התפילה: הגיונות, היסטוריה, מגדר, שיעורים וסרטונים מאת דליה מרקס
תפילה, דף שער בספרייה הלאומית- ארכיון אוסף התפילות, בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו דת ואושר
- ^ מהר"ל, באר הגולה - הבאר הרביעי
- ^ פרק ד', ה'
- ^ ישעיהו ליבוביץ, על התפילה
- ^ "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ:" (ספר בראשית, פרק כ', פסוק י"ז)
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"א
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוקים ט'–י"ב
- ^ ספר במדבר, פרק י"א, פסוק ב'; ספר במדבר, פרק כ"א, פסוק ז'
- ^ ספר במדבר, פרק י"ב, פסוק י"ג
- ^ ספר דברים, פרק ט', פסוק כ'
- ^ ספר שופטים, פרק י"ג, פסוק ח'
- ^ 1 2 ספר שופטים, פרק ט"ז, פסוק כ"ח
- ^ אצל חנה מוזכר שהיא היא מתפללת שתי תפילות אחת תפילה בבכי ואחת תפילת הודיה של שמחה. שמואל א', א', י'; שמואל א', ב', א'
- ^ ספר שמואל א', פרק ז', פסוק ה'
- ^ ספר מלכים א', פרק ח'
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ט, פסוק ט"ו; ספר ישעיה, פרק ל"ח, פסוק ב'
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ב, פסוק כ'
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק י"ג
- ^ ספר ירמיה, פרק ל"ב, פסוק ט"ז
- ^ ספר דניאל, פרק ט', פסוק כ'
- ^ ספר עזרא, פרק ט' ופרק י'
- ^ ספר נחמיה, פרק א', פסוק ד'
- ^ ספר יונה, פרק ב', פסוק ב'
- ^ ספר איוב, פרק מ"ב, פסוקים ח'–י'
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ג, פסוק ו'
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ', פסוק ג'
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"א, ספר שמות, פרק ח', פסוק ד'
- ^ אצל אברהם קיים הנימוק שהוא נביא
- ^ ספר שמות, פרק ט', פסוק כ"ט
- ^ ספר עזרא, פרק ט', פסוק ה'
- ^ "כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: ספר מלכים א', פרק ח', פסוק ל"ח
- ^ כגון תפילות להודיה על שכביכול לא נמנע מאדם הישג מסוים.
- ^ Study of the Therapeutic Effects of Intercessory Prayer (STEP) in cardiac bypass patients: a multicenter randomized trial of uncertainty and certainty of receiving intercessory prayer., משרד הבריאות האמריקאי
- ^ Benson H, Dusek JA, Sherwood JB, et al. (April 2006). "Study of the Therapeutic Effects of Intercessory Prayer (STEP) in cardiac bypass patients: a multicenter randomized trial of uncertainty and certainty of receiving intercessory prayer". American Heart Journal. 151 (4): 934–42. doi:10.1016/j.ahj.2005.05.028. PMID 16569567. Lay summary (PDF) – John Templeton Foundation (April 5, 2006).
- ^ Shermer, Michael (April 5, 2006). "Prayer & Healing: The Verdict is in and the Results are Null". ESkeptic. ISSN 1556-5696.
