שבע מצוות בני נח

שליח חב"ד פועל להפצת שבע מצוות בני נח בכפר בית ג'ן

ביהדות, שבע מצוות בני נח הן מצוות שנצטוו עליהן כל בני האדם, ולא רק היהודים שקיבלו את תרי"ג מצוות.

שבע המצוות הן:

1. חובת הקמת דינים (מערכת משפט)
2. חובת ברכת השם
3. איסור עבודה זרה
4. איסור גילוי עריות (יחסי מין אסורים)
5. איסור רצח
6. איסור גזל
7. איסור אכילת אבר מן החי.

לפי דברי חז"ל, מצוות אלו ניתנו לנח ולבניו בברית הקשת המקראית, ויש מסורות לפיהן חלק מהמצוות, או כולן, ניתנו עוד לאדם הראשון. בתלמוד ובספרי הרמב"ם ישנו עיסוק רב בפרטי שבע המצוות.

כיום ישנם גורמים מסוימים ביהדות העוסקים בהפצת המצוות בקרב גויים. כתוצאה מפעילות זו ויוזמות עצמיות בקרב גויים, נוצרו בציבור הלא-יהודי חוגים, המתכנים "בני נח" (Noahides), המקבלים על עצמם את שבע המצוות.

כלל חשוב לגבי שבע מצוות בני נח הוא ”ליכא מידעם דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור”: כל דבר שעל פי ההלכה אין עליו איסור וליהודי מותר לעשות אותו, גם הגויים רשאים לעשותו, ואין הוא כלול בשבע המצוות.

יש סימן לזכירת שבע המצוות: שלוש מצוות שייהרג ובל יעבור (עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות), א - אבר מן החי, ב - ברכת השם, ג - גזל, ד - דינים.

מקור המצוות

ברית הקשת: אלוהים מברך את נח ובניו. רישום מאת ג'ובאני קאסטיליונה (Castiglione), המאה ה-17

הבסיס המקראי למצוות בני נח מצוי בדברי אלוהים בברית הקשת בענן, שאותה כרת עם נח ובניו לאחר המבול:

פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ.
וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה, וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם – בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ.
כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה; כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל. אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ, דָמוֹ, לֹא תֹאכֵלוּ.
וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ: מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ, וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו, אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם.
שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.
וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ, שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ.

— ספר בראשית, פרק ט', פסוקים א'–ז'

על פי פשט הדברים, על בני נח נאסרה רק שפיכות דמים (רצח) ואכילת "בשר בנפשו" (מקובל לפרש זאת כאבר מן החי), יחד עם מצוות עשה של פרייה ורבייה (שאותה קיבל כבר אדם הראשון, ואינה נחשבת כאחת משבע המצוות). נרמז גם חיוב לדון רוצחים ולנקום את דם הנרצחים ("דמו ישפך"), אם כי לפי הפשט אלוהים ולא האדם הוא שידרוש את הנפש.

הרשימה המקובלת של שבע מצוות בני נח מקורה במסורת חז"ל:

תָּנוּ רַבָּנַן: "שֶׁבַע מִצְוֹת נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ: דִּינִין, וּבִרְכַּת הַשֵּׁם, עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְגָזֵל, וְאֵבֶר מִן הַחַי."
רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלָא אוֹמֵר: "אַף עַל הַדָּם מִן הַחַי." רַבִּי חִדְקָא אוֹמֵר: "אַף עַל הַסֵּרוּס." רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: "אַף עַל הַכִּשּׁוּף." [...] רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: "אַף עַל הַכִּלְאַיִם."

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ו, עמוד א' – עמוד ב'

בתוספתא מופיעה גרסה דומה לברייתא זו, ויש לציין ששם ניתנה רשימה קצרה יותר – ”על הדינין ועל עבודת כוכבים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ועל הגזל ועל אבר מן החי” (עבודה זרה, ט', ד'). נראה שהיא מכלילה את איסור ברכת השם בתוך "עבודת כוכבים", ואולם גם בה נאמר "שבע מצוות".

כאמור לעיל, היו חכמים שטענו שיש מצווה שמינית נוסף על שבע המצוות, ותנא דבי מנשה אף גרס להסיר את מצוות דינים וברכת השם מהרשימה ולהוסיף את סירוס וכלאיים במקומן, אך דעות אלו לא נתקבלו להלכה.

חז"ל חיפשו בתורה אסמכתאות למצוות השונות. בהמשך הסוגיה התלמודית לעיל, רבי יהודה, רבי יהודה בן בתירא ו"יש אומרים" דרשו את מצוות עבודה זרה, ברכת השם ודינים (בהתאמה) מהפסוק ”וַיְצַו יהוה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל” (בראשית, ב', ט"ז), וטענו שמצוות אלו ניתנו עוד לאדם. רבי יוחנן הגדיל לעשות, ומצא בפסוק זה אסמכתאות לכל שבע המצוות:

וַיְצַו – אלו הדינין, וכן הוא אומר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו" (בראשית, י"ח, י"ט) וגו'
יהוה – זו ברכת השם, וכן הוא אומר: "וְנֹקֵב שֵׁם יהוה מוֹת יוּמָת" (ויקרא, כ"ד, ט"ז) וגו'
אֱלֹהִים – זו עבודת כוכבים, וכן הוא אומר: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שמות, כ', ב')
עַל הָאָדָם – זו שפיכות דמים, וכן הוא אומר: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם" (בראשית, ט', ו') וגו'
לֵאמֹר – זו גילוי עריות, וכן הוא אומר: "לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר" (ירמיהו, ג', א')
מִכֹּל עֵץ הַגָּן – ולא גזל
אָכֹל תֹּאכֵל – ולא אבר מן החי

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ו, עמוד ב'

לפי התורה נראה שלאדם הראשון ניתן רק הצומח למאכל, ובשר הותר רק בברית הקשת, כך שאיסור אכילת אבר מן החי דווקא לא היה שייך לגביו. הרמב"ם כתב שרק שש המצוות האחרות ניתנו לאדם, ואבר מן החי ניתנה לראשונה לנח ובניו.

יש דעה אחרת בתלמוד, לפיה בני נח קיבלו שלושים מצוות, ולא רק שבע:

"וַיִּשְׁקְלוּ אֶת שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף" (זכריה, י"א, י"ב) [...] עולא אמר: "אלו שלשים מצות שקבלו עליהם בני נח, ואין מקיימין אלא שלשה: אחת שאין כותבין כתובה לזכרים, ואחת שאין שוקלין בשר המת במקולין, ואחת שמכבדין את התורה."

— תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ב, עמוד א' – עמוד ב'

פרטי שבע המצוות

עבודה זרה

ערך מורחב – עבודה זרה

איסור על פוליתאיזם, פולחן לאל אחר מה', כפי שמוגדר בדיבר השני:

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה – אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת, וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ – לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם.

— ספר שמות, פרק כ', פסוקים ב'–ד'

החיוב הוא רק על עבודה זרה "כדרכה", כלומר לסגוד לאליל באופן שמקובל לעבוד אותו. בן נח לא נענש על עצם יצירת החפצים שסוגדים להם, אך גם דבר זה אסור ויש למנוע ממנו לעשות זאת.

לגבי עבודה זרה בשיתוף, שהיא עבודת ה' יחד עם אלוהים אחרים, ישנה מחלוקת בין הפוסקים, האם היא נכללת באיסור עבודה זרה לבני נח או לא.

ברכת השם

ערך מורחב – ברכת השם

איסור על קללת שם האלוהים, והוא נקרא כך בלשון סגי נהור. ברכת השם נאסרה בכל צורה שהיא, ובלשון הרמב"ם: ”בין שבירך בשם המיוחד, בין שבירך בכינוי בכל לשון – חייב”.

שפיכות דמים

ערך מורחב – רצח

איסור על רציחתו של כל אדם, בין אם הוא יהודי או גוי, וגם אם הוא עובר, ככתוב: ”שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם” (בראשית, ט', ו') – ולדברי רבי ישמעאל, אין "אדם באדם" אלא עובר ברחם אמו. האיסור הוא על גרימת מותו של אדם במזיד (להבדיל מרצח בשגגה), והוא חל אף אם ההריגה הייתה בעקיפין:

אם הרג טריפה, או שכפתו ונתנו לפי ארי, או שהניחו ברעב עד שמת – הואיל והמית מכל מקום, נהרג.

— משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ט', הלכה ד'

אם הנהרג היה רודף, כלומר מי שאדם נאלץ לשפוך את דמו כדי להציל את חייו שלו, אין ההורג מתחייב בעונש; אבל במקרה שבן נח יכול היה להינצל מרודפו בכך שיקטע את אחד מאיבריו, אם הרג אותו מתחייב.

גילוי עריות

ערך מורחב – איסור עריות

איסור על קיום יחסי מין מסוימים, שנקראים "עריות", והם:

• בן עם אמו
• בן עם אשת אביו
• אישה נשואה עם גבר שאינו בעלה
• אח עם אחותו מאמו
• גבר עם גבר
• אדם עם בעל חיים

האיסור על אשת איש מבני נח הוא דווקא על ביאה כדרכה, כלומר כשגבר חודר לנרתיקה של אשת חברו הגויה, ואילו ”בן נח שבא על אשת חבירו שלא כדרכה - פטור” (סנהדרין נח ב).

האיסור על יחסי מין בין בן לאשת אביו הוא איסור בפני עצמו, המובחן גם מהאיסור על האם וגם מהאיסור על אשת איש: לבן נח אסור לשכב עם כל אישה שהייתה אי פעם נשואה לאביו, גם אם בעת קיום יחסי המין היא כבר לא נשואה אלא פנויה, גם אם אין ביניהם כל קשר דם, ואפילו אם האב כבר לא בחיים.

ההגדרה ההלכתית לנישואים של בני נח שונה מזו אצל ישראל: ”בעולת בעל יש להן, נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן” (סנהדרין נז ב), כלומר בת נח נחשבת אשת איש רק לאחר שקיימה יחסי מין (כדרכה) עם בעלה, ורק אז היא נאסרת על כל גבר אחר. איסור זה חל גם על שפחה שבעליה ייחד אותה לעבד מסוים, מששכבה עם אותו העבד. צורת הגירושים בבני נח אף היא שונה - הנישואים מסתיימים כאשר בני הזוג נפרדים זה מזו, בלי ההליך הפורמלי של גט.

לעומת זאת, אישה יהודייה שהתקדשה לאיש נאסרת על כל גבר אחר מרגע הקידושין, גם על הגויים שכאמור לפי דיניהם היא איננה אשת איש עד מימוש הנישואים. ואם בן נח שוכב עם אישה כזו, כדרכה או לא כדרכה, הוא עובר על איסור גילוי עריות, ככתוב:

בא על עריות ישראל - נדון בדייני ישראל, בא על עריות העובדי כוכבים - נדון בדיני העובדי כוכבים, ואין לי אלא נערה מאורסה בלבד.

— תוספתא, מסכת עבודה זרה, פרק ט', הלכה ד'

באותה התוספתא נכתבו גם דברי רבי מאיר, לפיהם בן נח אסור לבוא על כל העריות שאסרה התורה על ישראל, אך לא נפסק כך להלכה; כי בגמרא מביא רבי מאיר מדרש של רבי עקיבא על הפסוק ”עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד” (בראשית, ב', כ"ד), לפיו:

אָבִיו - אשת אביו. אִמּוֹ - אמו ממש. וְדָבַק - ולא בזכר. בְּאִשְׁתּוֹ - ולא באשת חבירו. וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד - כמי שנעשים בשר אחד; יצאו בהמה וחיה, שאין נעשין בשר אחד.

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ח, עמוד א'

בנוסף נלמד מהפסוק ”וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא, אַךְ לֹא בַת אִמִּי, וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה” (בראשית, כ', י"ב) שגם גילוי עריות בין אח ואחות מאותה האם נאסר על בני נח, ולאור כל זאת נפסק להלכה שרק שש עריות אלו נאסרו על בני נח.

גזל

ערך מורחב – גזל (משפט עברי)

איסור על לקיחת רכוש של אדם אחר ללא רשותו:

על הגזילה כיצד? גנב, גזל, יפת תואר, וכן כיוצא בו.
עובד כוכבים בעובד כוכבים, עובד כוכבים בישראל – אסור.

— תוספתא, מסכת עבודה זרה, פרק ט', הלכה ד'

כלומר המצווה כוללת איסור על גנבה, שוד, חטיפת אדם (כגון אשת יפת תואר, שמותר ליהודי לקחת מאויביו הגויים אך אסור לבן נח) וגם הלנת שכר, והיא חלה בין אם הנגזל הוא יהודי או גוי. אפילו לקיחת דבר ששוויו פחות מפרוטה נחשבת לבני נח כגזל, ואין להניח שהגוי שנגזל (להבדיל מיהודי שנגזל) ימחל על הדבר בשל ערכו הפעוט.

דינים

ערך מורחב – דינים (בני נח)

ציווי להקים בתי משפט בכל יישוב שהם גרים בו. זו מצוות העשה היחידה שניתנה לבני נח.

לדעת הרמב"ם, מטרתם של הדינים היא לאכוף את קיום מצוות בני נח האחרות, עד כדי כך שיישוב שבו אין אוכפים את המצוות – כל תושביו אשמים באי-קיום המצווה ומתחייבים בעונש. הרמב"ן חולק עליו, ולדעתו החיוב למנות דיינים, שהוא מצוות עשה, לא גורר עונש. עונש המיתה הוא רק על החלק האקטיבי שבאיסור, איסור הלאו שבו, שכולל איסור לקיחת שוחד והטיית משפט, אך אם באו לדון לפני גוי בדיני בני נח רשאי הוא להשתמט מלדון.

אבר מן החי

ערך מורחב – אבר מן החי

איסור זה מבוסס ישירות על דברי אלוהים לנח ובניו: ”אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ” (בראשית, ט', ד'). האיסור הוא על אכילת איבר של בהמה או חיה, בין אם היא טמאה או טהורה, בזמן שאותו בעל חיים עדיין בחיים.

אכיפת שבע מצוות בני נח

לפי ההלכה, בן נח שהפר כל אחת משבע המצוות במזיד מתחייב בעונש מוות, ועם ישראל מצווה (כאשר הכוח בידו) לאכוף את המצוות הללו:

צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג. והמקבל אותם, הוא הנקרא גר תושב בכל מקום.

— משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ח', הלכה י'

עונש מוות לבן נח יבוצע בסיף, כלומר עריפת ראשו של הנידון. בשונה מיהודי, בן נח יוצא להורג גם בלי התראה, ודי בעד אחד כדי להרשיעו. אבל בן נח שעבר על אחת משבע המצוות בשוגג, או באונס, או שהוא חרש, שוטה או קטן, לא ייענש כלל.

בכל ההיסטוריה של עם ישראל לא ידוע על אף ניסיון מצד עם ישראל לאכוף בפועל את שבע המצוות על אוכלוסייה לא-יהודית, כך שעונש המוות נותר תיאורטי בלבד.

הפצת שבע המצוות בעידן המודרני

שער שבועון כפר חב"ד (כ"ח בניסן ה'תשמ"ט) - "מנהיגי מדינות מצטרפים ליוזמת רייגן בעניין שבע מצוות בני נח"

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

הרבי מנחם מנדל שניאורסון, אדמו"ר חסידות חב"ד, קרא לעם ישראל להנחיל לגויים את שבע מצוות בני נח. לדבריו, עד לתקופתו לא עשו זאת מחשש שפעילות מסוג זה תסכן את חיי העוסקים בה, ואולם בעולם המערבי המודרני יכול יהודי ללמד למכריו הגויים את שבע המצוות ולעודדם לקיימן בדרכי שלום, ומאחר שאין בכך סכנה מוטלת על היהודים החובה לעשות זאת. מאז קריאתו זו פועלים חסידיו להפיץ בעולם את שבע המצוות, ובפרט הביאו להתייחסות הצהרתית בספר החוקים האמריקאי בדבר ערכן של שבע מצוות בני נח, כיסוד המוסר החברתי המודרני.

הרב יואל שוורץ סבר שיש חובה ללמד את הגויים לקיים את המצוות. בשנת ה'תשמ"ג הוציא את הספר הראשון בנושא, 'אור לעמים', על החשיבות והחובה ללמד את הגויים את שבע המצוות שהם חייבים בהן. בספר הוא כתב ופרט את דיני המצוות. לאחר כמה שנים הספר התגלגל לידי גויים, שהתלהבו מהדבר ובאו לבקש מהרב שוורץ שילמד אותם את הדינים וההלכות. אותם בני נח תרגמו את הספר 'אור לעמים' למספר שפות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, רוסית. ובהמשך אף תרגם ערבי את הספר לערבית, בית ספר ערבי ישראלי קנה ספרים לחלק לתלמידים, וכעבור זמן קצר המהדורה כולה אזלה.

מתחילת שנות התשעים ליווה הרב שוורץ את קהילת "בני נח" (Noahidism) שבארצות הברית מייסודו של ונדל ג'ונס. בשנת ה'תשס"ו הגיעה קבוצה של בני נח לירושלים וקיבלו עליהם לפני בית הדין לקיים את המצוות כמו שיורו להם הרבנים. לדעתו ראוי לכל בן נח לקבל את המצוות לפני בית דין, בכך יחשב חסיד אומות העולם וכעין גר תושב ויקבל שכר כמצווה ועושה. בשל פעילותו זו הוזמן בשנת 2010 לכינוס בין-דתי שנערך באיראן. לאחר שהחלו להגיע אליו גויים רבים ללמוד כיצד לקיים את שבע המצוות, החל להוציא להם ספרים רבים בנושאים: כיצד בן נח מתפלל, מה הוא עושה במועדים, וכן כיצד ללמוד את התורה.

לעומת זאת, הרב משה שטרנבוך מהעדה החרדית סבר כי אין לעודד לא-יהודים לקיים את שבע מצוות בני נח, במיוחד כשמדובר בנוצרים. לטענתו אין זה מעשי להציע להמונים לעזוב את הנצרות, והאמונה הנוצרית עצמה היא בגדר "עבודה זרה" האסורה לבני נח, ולכן אף אם ישמרו מצוות אחרות לא ניתן להציג זאת כשמירה על מצוות בני נח. לטענתו הצגה כזו של הדברים תהווה לגיטימציה לעבודה זרה, הטעיית האנשים כלפיהם היא מופנה, וזיוף של עמדת היהדות. הרב שטרנבוך הוסיף וטען שהרביית זכויות רוחניות לעמים האחרים עלולה להזיק לעם ישראל. עם זאת, הוא לא התנגד "להשפיע עליהם לחיות חיי צדק ויושר", כל עוד אין הדבר מוצג כשמירת מצוות בני נח.

מחויבות היהודים לסייע לגויים לחיות חיי מוסר על פי התורה, נהגתה כבר על ידי משה מנדלסון, ובעת החדשה פרופ' יהושע השל בתנועה הקונסרבטיבית, כמצוות תיקון עולם - הערך המרכזי והחשוב ביהדות, לשיטתם.

פוסקים מהציונות הדתית

לדעת הרב אורי שרקי, ישנה שליחות לאומית-דתית-אוניברסלית לעם ישראל להדריך את בני אומות העולם כיצד לקשר את חייהם עם הקב"ה כגויים, ובכלל זה בקיום שבע מצוות בני נח. בהדרכת רבו יהודא ליאון אשכנזי, ובעקבות פניות של אישים שאינם יהודים מרחבי העולם, הוא הקים למטרה זו את ארגון "ברית עולם" במסגרת זו פועלים עשרות קהילות של בני נח ברחבי העולם, וחובר עבורם סידור תפילה וקיצור שולחן ערוך מותאם.

הרב ישראל אריאל עודד את הקשרים עם כת המקויה היפנית, וראה בהם מקיימי שבע המצוות. כך גם הרב בני אלון שקבע שהנוצרים האוונגליסטים, איתם היה בקשר פוליטי וכלכלי, אינם עובדי עבודה זרה, ומקיימים את שבע המצוות. הרב דניאל שפרבר כתב ספר על הבודהיסטים, אשר לדעתו מקיימים את שבע המצוות.

אחד מיוזמי חידוש הסנהדרין בירושלים, בראשות הרב עדין אבן ישראל בה'תשס"ז (2007) היה ונדל ג'ונס מייסד ארגון "בני נח" המאמינים שיש להפיץ את קיום מצוות בני נח בעולם. בכנסים שלהם השתתפו מנהיגים דתיים מדתות שונות הרואים עצמם מחויבים לקיום שבע המצוות, דוגמת האחמדים. אב בית הדין של הסנהדרין החדשה רואה בה בעיקר כלי לקשר עם אומות העולם המעוניינים לשמור את שבע מצוות בני נח.

בברית החדשה

בנצרות הקדומה, בשלב בו התפצלה מהיהדות, היה ויכוח האם ובאיזו מידה מאמינים שאינם יהודים צריכים לשמור מצוות. במועצת ירושלים , שהתכנסה כעשרים שנה לאחר צליבת ישו ותועדה בברית החדשה, נפסק:

כִּי טוֹב לִפְנֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּלְפָנֵינוּ, לְבִלְתִּי שׂוֹּם עֲלֵיכֶם מַשָּׂא אַחֵר, לְבַד מִן הַדְּבָרִים הַצְּרִיכִים הָאֵלֶּה׃ אֲשֶׁר תִּרְחֲקוּ מִזִּבְחֵי אֱלִילִים, וּמִן־הַדָּם, וּמִבְּשַׂר הַנֶּחֱנָק, וּמִן־הַזְּנוּת. אִם־מֵאֵלֶּה תִּשְׁמְרוּ אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם, תֵּיטִיבוּ לַעֲשׂוֹת וְשָׁלוֹם לָכֶם.

המקור ביוונית

ἔδοξεν γὰρ τῷ πνεύματι τῷ ἁγίῳ καὶ ἡμῖν μηδὲν πλέον ἐπιτίθεσθαι ὑμῖν βάρος πλὴν τούτων τῶν ἐπάναγκες, ἀπέχεσθαι εἰδωλοθύτων καὶ αἵματος καὶ πνικτῶν καὶ πορνείας, ἐξ ὧν διατηροῦντες ἑαυτοὺς εὖ πράξετε. Ἔρρωσθε.

— הברית החדשה, מעשי השליחים, פרק ט"ו, פסוקים 28–29

קיימת הקבלה בין האיסורים המוזכרים, ובין האיסורים על עבודה זרה, רצח, אבר מן החי, וגילוי עריות שבשבע מצוות בני נח, ויש הרואים בכך עדות מוקדמת לקיומו של הרעיון.

לקריאה נוספת

• הרב משה ויינר, שבע מצוות השם, הספר בסגנון השולחן ערוך ע"פ שבע מצוות בני נח. הספר מתייחס גם לבודהיזם, וללימוד קבלה.
• יואל שוורץ, האמנת בני נח, המאורע ההיסטורי של קבלת מנהיגי בני נח את סמכות הסנהדרין החדשה, ירושלים תשס"ו.
• Law and the Noahides: law as a universal value, by Nahum Rakover, Jerusalem 1998

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שבע מצוות בני נח בוויקישיתוף

• שבע מצוות בני נח באתר דעת
• שבע מצוות בני נח - במגוון שפות מהרב יואל שורץ.
• אלכסנדר קליין, על מקורן של שבע מצוות בני נח, באתר אוניברסיטת בר-אילן
• 7 מצוות ל-70 אומות, אתר של חסידי חב"ד מהזרם המשיחיסטי להפצת 7 המצוות.
• ynet, שומרי מצוות, אבל לא יהודים: בני נוח, באתר ynet, 25 בנובמבר 2012
• מצוות דינים בבני נוח, בתוך: שלטון החוק, מאת נחום רקובר, ירושלים תשמ"ט, שער ראשון
• הרב יוסף שמחה גינזבורג, שבע מצוות בימינו בעלון שיחת השבוע
• שבע המצוות - סרטון הסברה, בביצוע פני מלך אנימציה, סרטון באתר יוטיוב
• עפרי אילני, המטרה: שבעה מיליארד מאמינים, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2018
• שבע מצוות בני נח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• שוורץ, יואל בן אהרן, אור לעמים, באתר אוצר החכמה
• שורץ, יואל בן אהרן, ואתם עדי, ‏ירושלים 5755, באתר היברובוקס
• מצוות בני נח, דף שער בספרייה הלאומית
• מאמרים בנושא שבע מצוות בני נח, באתר ספריית אסיף
• Pinchas Polonsky, Golda Akhiezer. Bnei Noah: History, Theory, and Practice