לדלג לתוכן

קונאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קונאו
Cuneo
סמל קונאו
סמל קונאו
סמל קונאו
השוק בקונאו, 2006
השוק בקונאו, 2006
מדינה איטליהאיטליה איטליה
מחוז פיימונטהפיימונטה פיימונטה
נפה קונאו
שטח 119 קמ"ר
גובה 534 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 55,744 (1 בינואר 2023)
 ‑ צפיפות 470 נפש לקמ"ר (2015)
קואורדינטות 44°23′N 7°3′E / 44.383°N 7.050°E / 44.383; 7.050
אזור זמן UTC +1
https://www.comune.cuneo.it

קוּנֵאוֹ איטלקית: Cuneo - "יתד", בפיימונטזית ובצרפתית: Coni) היא בירת נפת קונאו שבמחוז פיימונטה, בצפון-מערב איטליה, לרגלי האלפים הימיים. אוכלוסייתה מנתה ב-2008 55,061 נפש. העיר, שבקרבתה שדה תעופה, משמשת בסיס ליציאה לפעילות חורף וספורט, כמקובל באזורים המצויים ליד הרי האלפים.

קונאו נוסדה בשנת 1198 במישור בין נהר סטורה והיובל "גאסו" (Gesso). העיר הוקמה בין אפיקי מים ומכאן שמה. הגרעין העתיק נראה בחלק העליון של העיר ומאופיין ברחוב רומא, הרחוב הראשי מימי הביניים שהיה עורק החיים של העיר. בשני הרחובות הראשיים של העיר, רחוב רומא ורחוב ניצה, קיימים מעברים מקורים באורך של שמונה ק"מ. לאורך הרחובות חזיתות של מבנים בסגנון ימי הביניים ובסגנון נאו-קלאסי. המעברים המקורים, בגובה ורוחב משתנים מספקים הגנה מאור השמש בקיץ, ובחורף - מגשם ומשלג, ונותנים לעיר אופי מיוחד לה.

בנייני הממשל בעיר, בכיכר גלימברטי (Galimberti), בנויים אף הם בסגנון נאו-קלאסי. אזור נוסף בעל אפיון מיוחד הוא ה"קוטרדה מאנדובי" (Contrada Mondovì). ברחוב זה נמצא גם בית הכנסת של העיר.

תולדות העיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקומה האסטרטגי, השולט על שני נהרות, הביא לכך שהעיר קמה במקום ב-1198. העיר נוסדה כאשר חלק מתושבי האזור, שהיו בחסות מנזר "סאן דלמצו די פדונה" (Abbazia di San Dalmazzo di Pedona) עברו לשליטה משותפת של "הבישוף מאסטי", המרקיזות של מונפראטו והמרקיזות של סלצה, ומצאו מחסה במצודה שהקימו. אליהם הצטרפו פליטים מלומברדיה, שנחרבה על ידי פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בעיר משלו שלושה שליטים: שני אצילים ונציג העם. בשנת 1259 הייתה קונאו לעיר הראשית של האזור, הטילה מסים והטביעה מטבעות. ב-1382 עברה העיר לשליטת בית סבויה ומאז עברה תקופות של שגשוג. ב-1859 הוכרזה לנפה במסגרת ממלכת איטליה. לעיר היה גדוד מתנדבים מיוחד ששירת בתנועה לאיחוד איטליה. בשנים 19431945 הייתה העיר ממרכזי ההתנגדות נגד הכיבוש הגרמני וזכתה לאות הוקרה על כך.

העיר התפתחה הודות לקרבתה לדרכים שהובילו לצרפת ובזכות היותה מרכז שיווק למוצרים חקלאיים ומוצרים מן החי. הגבלות ביטחוניות הביאו להסתגרותה מאחורי חומות. רק לאחר הכיבוש הצרפתי הוסרו החומות והעיר החלה להתפתח דרומה. אז גם נבנתה כיכר גלימברטי, הכיכר המרכזית של העיר. העיר המשיכה להתפתח בכיוון רחוב ניצה.

יהדות קונאו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1406 הורשו יהודים מפרובאנס שבצרפת לגור בעיר. בסוף המאה ה-16 הגיעו לעיר יהודים מאביניון, צאצאי היהודים שהובאו על ידי האפיפיור מרומא למדינתו באביניון, כדי שיהיו בנקאי העיר. ליהודים היה מעמד חשוב בעיר, שאף גרם להקדמת יום השוק משבת ליום חמישי. בין הרחובות "מנדובי" ו"קיוזה" (Chiusa) היה הגטו היהודי, שבו נשמרו עד היום בתים, מרפסות אופייניות וחצרות. בשנת 1724 גרו בעיר 29 משפחות יהודים (134 איש). לאחר שנים נמנו בעיר 500 יהודים.

בית הכנסת הנוכחי חודש במאה ה-19. ארון הקודש בו הוא דוגמה מפוארת לסגנון הבארוק בנוסח ונציאני. במרכז ארון הקודש תבליט מנורת שבעת הקנים.

במהלך מלחמת העולם השנייה באזור פעלה קבוצת פרטיזנים של אנצו קאווליון שהצילה יהודים רבים תוך עזרה להערתבם מצרפת לאיטליה.

ב-2008 נותרו בעיר רק יהודים בודדים בעיר, שאת צורכי הדת שלהם מספקת קהילת טורינו.

ערים תאומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת ( על יהודי העיר)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • In Piedmont Sixteen Synagogues, בהוצאת הקהילה היהודית בטורינו.
  • Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קונאו בוויקישיתוף