ציר זמן של פילוסופים
להלן ציר זמן של פילוסופים. סדר הופעתם בציר הזמן הוא על פי שנת הלידה. והחלוקה הכללית נעשית על פי תקופות המקובלות בפילוסופיה המערבית, אך נכללים ברשימה גם פילוסופים המשויכים על פי רוב לפילוסופיה מזרחית ולפילוסופיה אפריקאית.
הסימן (*) משמעו שנה משוערת.
פילוסופים מהעת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקופות בהיסטוריה המערבית הנכללות בקבוצה זו הן יוון הארכאית ויוון הקלאסית.
700–500 לפנה"ס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הסיודוס (*המאה השביעית לפנה"ס).[1] משורר אפי.
- יאג'נוואלקיה (אנ') (*המאה השביעית לפנה"ס).[2]
- ביאס איש פריאנה (*המאה ה-6 לפנה"ס). משבעת חכמי יוון. פרוטו-פילוסוף.
- קלאובולוס איש לינדוס. משבעת חכמי יוון. פרוטו-פילוסוף.
- אנכארסיס (*המאה ה־6 לפנה"ס).[3]
- תאלס איש מילטוס (624 –*546 לפנה"ס).[1] משבעת חכמי יוון, אבי האסכולה המילטית. מכונה ראשון הפילוסופים, ידוע בפרגמנט "הכל מים".
- פרקידס (620 * – 550 לפנה"ס *). פרוטו-פילוסוף.
- אנכסימנדרוס (610 – 546 לפנה"ס *). האסכולה המילטית. הוגה המושג אפיירון.
- אנכסימנס (585 – 525 לפנה"ס *). האסכולה המילטית.
- מאהאווירה (*599–527 לפנה"ס).[2] אבי הג'ייניזם.
- פיתגורס (580 * – 500 לפנה"ס *). אבי האסכולה הפיתגוראית.
- קסנופנס (*570 – 480 לפנה"ס). מבקר של הדת העממית. מן המקורות לאסכולה האלאטית ולפירוניזם.
- גאוטמה הבודהה (*566–*486 או *480–*400 לפנה"ס).[2] אבי הבודהיזם.
- קונפוציוס (551–479 לפנה"ס) - מייסד הקונפוציאניזם.
- סון דזה (*544–*496 לפנה"ס) - מחבר "אמנות המלחמה".
- לאו דזה (*המאה ה-6 לפנה"ס) - מייסד הטאואיזם.
- אפיכרמוס (*530 – 450 לפנה"ס). מחזאי מחבר קומדיות.
- היפאסוס (*530 – 450 לפנה"ס). האסכולה הפיתגוראית.
- הרקליטוס (535 – 475 לפנה"ס *).
- פרמנידס (515 – 450 לפנה"ס *). אבי האסכולה האלאטית.
- אנכסגורס (500 – 428 לפנה"ס *). האסכולה הפלורליסטית.
499–400 לפנה"ס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אמפדוקלס (492 – 432 לפנה"ס). האסכולה הפלורליסטית.
- זנון מאליאה (490–430 לפנה"ס *). האסכולה האלאטית. ידוע בשל הפרדוקסים של זנון.
- פרוטגורס (* 481 – 420 לפנה"ס). סופיסט. מופיע במרכז הדיאלוג האפלטוני "פרוטגורס".
- היפיאס (אמצע המאה ה־5 לפנה"ס). סופיסט. מופיע במרכז הדיאלוגים האפלטוניים "היפיאס רבא" ו"היפיאס זוטא".
- גורגיאס (* 483 – 375 לפנה"ס).[1] סופיסט. מופיע במרכז הדיאלוג האפלטוני "גורגיאס".
- מו דזה (*470–*390 לפנה"ס). מייסד המוהיזם.
- סוקרטס (*470 – 399 לפנה"ס). השיטה הסוקרטית, דן בארטה ובדיאלקטיקה.
- קריטיאס (* 460 – 413 לפנה"ס). סופר ופוליטיקאי. מופיע במספר דיאלוגים אפלטוניים, ביניהם "קריטיאס".
- פרודיקוס (* 465–* 395 לפנה"ס). סופיסט.
- לוקיפוס (המחצית הראשונה של המאה ה־5 לפנה"ס). האסכולה האטומיסטית, דטרמיניסט.
- טרסימאכוס ממילטוס (* 459 – * 400 לפנה"ס). סופיסט.
- דמוקריטוס מאבדרה (* 450 – 370 לפנה"ס). האסכולה האטומיסטית.
- דיאגורס ממלוס (* 450–415 לפנה"ס). אתאיסט.
- אוקלידס ממגארה (*435 – *365 לפנה"ס). אבי האסכולה המגארית.
- ארכלאוס (המאה ה־5 לפנה״ס *). האסכולה הפלורליסטית. תלמידו של אנכסגורס. מורה משוער של סוקרטס.
- מליסוס (המאה ה־5 לפנה״ס *). האסכולה האלאטית.
- קראטילוס (המאה ה־5 לפנה״ס *). תלמידו של הרקליטוס. מופיע במרכז הדיאלוג האפלטוני "קראטילוס".
- טימאוס מלוקרי (המאה ה־5 לפנה״ס *). האסכולה הפיתגוראית. הדובר העיקרי הדיאלוג האפלטוני "טימיאוס".
399–300 לפנה"ס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנטיסתנס (444 – 365 לפנה"ס *). מייסד הציניקנים. תלמידו של סוקרטס.
- אריסטיפוס (440 – 366 לפנה"ס *). מייסד האסכולה הקירנאית.
- אלסידאמס (435 – 350 לפנה"ס). סופיסט.
- ליקופרון (430 – 350 לפנה"ס). סופיסט.
- דיוגנס מאפולוניה (* 425 – * 350 לפנה"ס). קוסמולוג.
- היפון (* 425 – 350 לפנה"ס). קוסמולוג.
- קסנופון (בסביבות 427 – 355 לפנה"ס). היסטוריון, מצביא ופילוסוף אתונאי, תלמידו וביוגרף של סוקרטס.
- אפלטון (* 427 – 347 לפנה"ס).[1] תלמידו של סוקרטס, מייסד הפלאטוניזם והאקדמיה האפלטונית. השפיע כמעט על כל הוגה שקם לאחריו בתרבות המערבית.
- ספוסיפוס (בסביבות 408 – 339 לפנה"ס). אחיינו של אפלטון, עמד בראש האקדמיה.
- אאודוקסוס מקנידוס (408 – 355 לפנה"ס *). תלמידו של אפלטון.
- דיוגנס מסינופ (* 404 – 323 לפנה"ס). ציניקן.
- קסנוקרטס (* 396 – 314 לפנה"ס). תלמידו של אפלטון, עמד בראש האקדמיה.
- שאנג-יאנג (*390–338 לפנה"ס). אבי הלגליזם הסיני.
- אריסטו (* 384 – 322 לפנה"ס). תלמידו של אפלטון, אבי האסכולה הפריפטטית, זכה בימי הביניים לכינוי "הפילוסוף". השפיע כמעט על כל הוגה שקם לאחריו בתרבות המערבית.
פילוסופים מהתקופה ההלניסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקופה ההלניסטית בפילוסופיה מתחילה עם מותו של אריסטו בשנת 322 לפנה"ס, שנה לאחר מותו של תלמידו אלכסנדר מוקדון.
299–200 לפנה"ס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צ'אנקיה (*375 -273 לפנה"ס) - איש אשכולות, חלוץ בתחום הכלכלה ומדעי המדינה.
- מנציוס (*372–*289 לפנה"ס). קונפוציאניזם.
- תאופרסטוס (*371 –*287 לפנה"ס). פריפטטי.
- ג'ואנג דזה (*369–*286 לפנה"ס). דאואיסט מרכזי, מחבר הג'ואנג דזה.
- פירון מאליס (* 360 – 270 לפנה"ס). ספקנות. פירוניזם.
- היפרכיה (*350 לפנה"ס – *280 לפנה"ס)
- סטראטון מלאמפסאקוס (בסביבות 340 – 268 לפנה"ס). האסכולה הפריפטטית. אתאיסט, מטריאליסט.
- תאודורוס האתאיסט (* 340 – 250 לפנה"ס *). קירנאי.
- אפיקורוס (* 341 – 270 לפנה"ס). מייסד האסכולה האפיקוראית, אטומיסט, פרוטו-מטריאליסט, הדוניסט.
- זנון מכתיון (333 – 264 לפנה"ס *). מייסד האסכולה הסטואית.
- טימון מפליוס (* 320 – 230 לפנה"ס). ספקן–פירוניסט.
- גונגסון לונג (*320–*250 לפנה"ס). אסכולת השמות.
- ארקסילאוס (316 לפנה"ס – 241 לפנה"ס). מייסד הספקנות האקדמית.
- אריסטרכוס מסאמוס (310 * – 230 לפנה"ס *). אסטרונום.
- שו'ן קואנג (*310–*238 לפנה"ס) - קונפוציאניזם.
- דזואו ין (*305–*240 לפנה"ס). מייסד אסכולת היין-יאנג.
- אוקלידס (300 לפנה"ס). מתמטיקאי, מייסד הגאומטריה האוקלידית.
- אריסטו מכיוס (300 לפנה"ס). תלמיד של זנון מכתיון.
- ארכימדס (287 * – 212 לפנה"ס *). מתמטיקאי וממציא.
- האן פיי דזה (281–233 לפנה"ס). לגליזם סיני.
- כריסיפוס מסולי (* 280 – 207 לפנה"ס). האסכולה הסטואית.
- ארטוסתנס (*276–*195 לפנה"ס). פילוסוף, מתמטיקאי, גאוגרף ואסטרונום.
199–100 לפנה"ס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קרניאדס (* 214 – 129 לפנה"ס). ספקן אקדמי.
- היפרכוס (190 * – 120 לפנה"ס *). אסטרונום ומתמטיקאי, ממפתי הטריגונומטריה.
- פילון מלאריסה (159 לפנה"ס – 84 לפנה"ס). ספקן אקדמי.
פילוסופים מהתקופה הרומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פילוספים מתקופת רומא העתיקה: ברפובליקה הרומית, בקיסרות הרומית, בקיסרות הרומית המזרחית ובקיסרות הרומית המערבית.
99 לפנה"ס – 1 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנטיוכוס מאשקלון (125 לפנה"ס – 68 לפנה"ס). פלטוניזם אמצעי.
- מרקוס טוליוס קיקרו (*106 לפנה"ס – 43 לפנה"ס) ספקן, רטוריקן, תאורטיקן פוליטי.
- לוקרטיוס (*99 לפנה"ס – *55 לפנה"ס). האסכולה האפיקוראית.
- פילודמוס (110 לפנה"ס – 40 או 35 לפנה"ס). האסכולה האפיקוראית.
- אאודורוס מאלכסנדריה (המאה ה־1 לפנה"ס). פלטוניזם אמצעי.
- אנסידמוס (המאה ה־1 לפנה"ס). ספקן, פירוניזם.
1–99 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ישו (* 4 לפנה"ס – 30 או 33 לספירה) מייסד הנצרות.
- שאול התרסי (5 לספירה * – 64 לפנה"ס *). ממייסדי הנצרות.
- פילון האלכסנדרוני (* 20 לפנה"ס – 50 לספירה). פילוסוף יהודי, פלאטוניסט.
- סנקה (* 4 לפנה"ס – 65 לספירה). מדינאי רומי וסטואיקן.
- קווינטיליאנוס (* 35 לספירה – 100 לספירה *). רטוריקן ומורה.
- הרון מאלכסנדריה (* 10 לספירה – 70 לספירה *). מהנדס.
- פלוטרכוס (* 46 לספירה – 120 לספירה *). פלטוניסט. מחבר מסות.
- אפיקטטוס (55 – 135 *). סטואיקן, עבד משוחרר.
100–199 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוסטינוס מרטיר (* 100 – * 165) מרטיר ופילוסוף נוצרי.
- מרקוס אורליוס (121–180). סטואיקן, וקיסר רומי (אחרון "חמשת הקיסרים הטובים").
- אפוליוס (124–180). סופר, רטוריקן, פלטוניסט.
- קלאודיוס גלנוס (129–216 *). רופא ופילוסוף.
- קלמנס מאלכסנדריה (150 – 215). פילוסוף נוצרי, מאבות הכנסייה.
- נגרג'ונה (*150–*250) - מגדולי הבודהיסטים, מזרם המהאיאנה, ספקן, מייסד אסכלות המאדהיאמקה.
- טרטוליאנוס (155 – 220). פילוסוף נוצרי.
- אוריגנס (185 – 253). פילוסוף נוצרי.
- מקסימוס מצור (המאה ה־2). פלטוניסט, סופיסט.
- נומניוס מאפאמיה (המאה ה־2). פלטוניזם אמצעי, נאו־פיתגוריאניזם.
- אלקינוס (אנ') (המאה ה־2). פלטוניזם אמצעי.
200–499 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סקסטוס אמפיריקוס (במאה ה–2 ואולי ה–3 לספירה). ספקן–פירוניסט. כתביו מהווים מקור ידע עיקרי לתפיסותיהם של הפילוסופים הקדם סוקרטיים ושל האסכולות ההלניסטיות.
- אלכסנדר מאפרודיסיאס (במאה ה־3). פילוסוף פריפטטי.
- דיוגנס לארטיוס (במאה ה־3). ביוגרף, מחבר הספר "חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים", מקור ידע מרכזי אודות חייהם ותפיסותיהם של הפילוסופים היווניים שקדמו לו.
- ואנג בי (226–249). נאו-דאואיזם, פרשן משפיע של הדאו דה צ'ינג ושל האי צ'ינג.
- פלוטינוס (* 205 – 270). אבי הנאופלאטוניזם.
- פורפיריוס (* 232 – 304). תלמידו של פלוטינוס.
- וסובנדהו (*המאה ה־4 לספירה). אחד המייסדים של אסכולת היוגאצ'ארה.
- יאמבליכוס (* 245 – 325). נאופלאטוניסט ונאו-פיתגוראי.
- אוגוסטינוס (*354–430). נאופלאטוניסט, מאבות הכנסייה.
- פרוקלוס (* 412 – 485). נאופלאטוניסט.
- דמאסקיוס (458–538). נחשב ל"אחרון הנאופלטוניסטים".
- בודהידהרמה (*המאה ה־5 או ה־6 לספירה). מייסד הצ'אן בודהיזם.
פילוסופים מימי הביניים והרנסאנס
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצה זו כוללת פילוסים מימי הביניים, הסכולסטיקה והרנסאנס.
500–799 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בואתיוס (*480–524).
- יואנס פילופונוס (*490–570).
- סימפליקיוס (*490–560*). נאופלאטוניסט. מחבר כתבי פרשנות על אריסטו ועל אפיקטטוס. כתביו מהווים מקור ידע עיקרי לתפיסותיהם של הפילוסופים הקדם סוקרטיים.
- אולימפיודורוס הצעיר (495–570). פילוסוף ביזנטי. מחבר פרשנויות על אפלטון ועל אריסטו.
- פסבדו-דיוניסיוס האראופגיטי (*המאה ה־5 או ה־6 לספירה).
- חווי ננג (638–713)
- יוחנן מדמשק (*680–750).
- שנקרה (*788–*820). מייסד אסכולת אדווייטה ודנטה.
800–899 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אל-כנדי (* 801 – 873). פילוסוף אסלאמי. מושפע מהניאופלטוניזם.
- עבאס קאסים איבן פירנאס (809–887). איש אשכולות מוסלמי.
- ג'ון סקוטוס אריגנה (* 815 – 877). נאופלטוניסט.
900–999 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אל–פאראבי (870 – 950 *). פילוסוף מוסלמי, נאופלאטוניסט.
- רב סעדיה גאון (* 882 – 942). פילוסוף יהודי.
- אל-ראזי (* 865 – 925). רציונליסט. פילוסוף מוסלמי. קבע שאלוהים יוצר את היקום על ידי סידור מחדש של חוקים קיימים.
- אל-בירוני (973– לאחר 1050) איש אשכולות מוסלמי.
- אבן סינא (980–1037 *). פילוסוף מוסלמי.
- אבן חזם אל–אנדלוסי (994– 1064)
1000–1099 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאל פסלוס (1018–1078). פילוסוף ביזנטי.
- שלמה אבן גבירול (* 1021–1058). פילוסוף יהודי. משורר. נאופלאטוניסט.
- אנסלם מקנטרברי (* 1034–1109). פילוסוף נוצרי. יוצר הטיעון האונטולוגי לקיומו של אלוהים.
- עומר ח'יאם (* 1048–1131). פילוסוף מוסלמי. אגנוסטי, מתמטיקאי.
- רבנו בחיי אבן פקודה (* 1050–1150). פילוסוף יהודי, סופר, רב, שופט.
- אל–ע'זאלי (* 1058–1111). פילוסוף מוסלמי, מיסטיקן. מבקר של הפילוסופיה ובפרט של אבן סינא.
- פייר אבלר (* 1079–1142). פילוסוף סכולאסטי, התמודד עם בעיית האוניברסליים.
- אבו אל-ברכאת אל-בגדאדי (1080–1165).
1100–1199 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אבן טופייל (* 1105 – 1185).
- אברהם בן דאוד (* 1110–1180). פילוסופיה יהודית.
- פיטר לומברד (* 1100–1160). תאולוג סכולאסטי.
- אבן רושד (* 1126–10 בדצמבר 1198). פילוסוף איסלאמי. מכונה "אבי הרציונל" ו"הפרשן".
- ג'ו שי (1130–1200) - פילוסוף קונפוציאני מתקופת שושלת סונג, והדמות המובילה בנאו-קונפוציאניזם.
- רמב"ם (1135–1204*). גדול הפילוסופים היהודיים בימי הביניים.
- פאחר אל–דין אל–ראזי (1149 או 1150 – 1209). תאולוג ופילוסוף פרסי-מוסלמי.
- סיהאב אל דין אל סוהראוואדי (אנ') (* 1154–1191). פילוסוף איסלאמי.
- אבן ערבי (1165–1240). פילוסוף מוסלמי אנדלוסי, מיסטיקן, משורר, מייסד האכבריזם (אנ').
- פיבונאצ'י (* 1170–1250 *). מתמטיקאי.
- מייקל סקוטוס (1175–1232 *). מתמטיקאי.
- רוברט גרוסטסט (* 1175–1253).
- פרנציסקוס מאסיזי (1182–1226 *). נזיר סגפן. מייסד המסדר הפרנציסקני.
- אלכסנדר מהאלס (* 1185–1245). פרנציסקני, סכולסטיות.
- אלברטוס מגנוס (* 1193–1280). אמפיריציסט מוקדם.
1200–1299 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוֹגֶן (1200–1253). מייסד זרם אסכולת הסוטו זן בזן בודהיזם היפני.
- רוג'ר בייקון (* 1214–1294). אמפיריציסט, מתמטיקאי.
- אבן סבעין (אנ') (1217–1271).
- תומאס אקווינס (* 1221–1274). אריסטוטלי. אבי התומיזם.
- בונוונטורה הקדוש (* 1225–1274). פרנציסקני.
- רמון ליול (* 1232–1315) פילוסוף ספרדי.
- מייסטר אקהרט (* 1260–1328). מיסטיקן.
- אבן תיימיה (* 1263–1328). חוקר אסלאמי, משפטן ופילוסוף.
- ג'ון דנס סקוטוס (* 1266–1308). הפרנציסקני, לימודי, החטא הקדמון.
- מרסליוס מפדואה (אנ') (* 1270–1342). הבין את תפקידה הראשי של המדינה כמתווך.
- ויליאם איש אוקאם (*1288–1348). הפרנציסקני. לימודי. נומינליסט, יוצר של התער של אוקהם.
- רלב"ג (* 1288–1344). פילוסוף יהודי.
1300–1399 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ז'אן בורידן (* 1300–1358). נומינליסט.
- ג'ון ויקליף (* 1320–1384).
- ניקול אורסמה (אנ') (* 1320–1382). תרם לכלכלה, מדע, מתמטיקה, תאולוגיה ופילוסופיה.
- אבן ח'לדון (1332–1406).
- חסדאי קרשקש (* 1340–* 1411). פילוסוף יהודי.
- גמיסטוס פלטו (* 1355–1454/1452). ניאופלטוניסט ביזנטי.
- זאמי מוטוקיו (*1363–*1443). אסתטיקן, שחקן ומחזאי יפני.
1400–1499 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ניקולאוס קוזאנוס (1401–1464). פילוסוף נוצרי.
- לורנצו ואלה (1407–1457). הומניסט, מבקר הלוגיקה הסכולסטית.
- מרסיליו פיצ'ינו (1433–1499). ניאופלטוניסט–נוצרי, ראש האקדמיה של פלורנטין, מתרגם הראשון של כל כתבי אפלטון ללטינית.
- ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה (1463–1494). הומניסט, איש רנסאנס.
- ניאגויה בסאראב (* 1459–1521).
- יהודה אברבנאל (1460–*1530) רב, רופא, פילוסוף, משורר.
- ארסמוס מרוטרדם (1466–1536). הומניסט, חסיד של רצון חופשי.
- ניקולו מקיאוולי (1469–1527). ריאליזם פוליטי.
- נאנאק (1469–1539). פילוסוף בהאקטי, מייסד הסיקיזם.
- ניקולאוס קופרניקוס (1473–1543). מדען, שעבודותיו השפיעו על הפילוסופיה של המדע.
- תומאס מור (1478–1535). הומניסט, יוצר המונח "אוטופיה".
- מרטין לותר (1483–1546). תאולוג נוצרי מערבי מרכזי. אבי הפרוטסטנטיות.
- צ'יטניה (*1486–1534) אסכולת אצ'ינטיה בהדה-אבהדה.
1500–1549 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פטרוס רמוס (1515–1572).
- ז'אן קלווין (1509–1564). תאולוג מתנועת הרפורמציה הפרוטסטנטית, אבי הקלוויניזם.
- ז'אן בודן (1530–1596). פילוסוף פוליטי. עסק במושג הריבונות.
- מישל דה מונטן (1533–1592). הומניסט, ספקן. פרוטו-מורליסט צרפתי.
- פייר שארון (אנ') (1541–1603).
- ג'ורדנו ברונו (1548–1600). תומך במודל ההליוצנטרי.
- פרנסיסקו סוארז (אנ') (1548–1617). תאולוג.
פילוסופים מהעת החדשה ופילוסופים עכשוויים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאן נכללים פילוסופים מהעת החדשה המוקדמת, עידן הנאורות, והפוסטמודרנה.
1550–1599 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרנסיס בייקון (1561–1626). אמפיריציסט. ממנסחי המתודה המדעית המודרנית.
- גלילאו גליליי (1564–1642). מאבות המדע המודרני. תומך במודל ההליוצנטרי.
- יוהנס קפלר (1571–1630). מדען, שעבודותיו השפיעו על הפילוסופיה של המדע.
- מולא סדרא (1572–1640). פילוסוף איסלאמי מרכזי.
- אדוארד הרברט (אנ') (1583–1648). נטיביסט.
- הוגו גרוטיוס (1583–1645). תאורטיקן של משפט הטבע.
- מיאמוטו מוסאשי (1584–1645). מחבר 'ספר חמש הטבעות'.
- מרן מרסן (1588–1648). מתמטיקאי, פילוסוף, תאולוג ומוזיקולוג צרפתי.
- רוברט פילמר (1588–1653). מונרכיסט, דגל בזכותם האלוהית של מלכים.
- פייר גסנדי (1592–1655). מטריאליזם. אפיקוריאניזם. אמפיריציסט.
- רנה דקארט (1596–1650). הליוצנטריות, דואליזם גוף–נפש, רציונליזם. אבי הפילוסופיה המודרנית.
1600–1649 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בלטסר גרסיאן (1601–1658). פילוסוף קתולי ספרדי.
- תומאס הובס (1588–1679). אבי הפילוסופיה הפוליטית המודרנית, אמנה חברתית, מטריאליסט.
- אנטואן ארנו (אנ') (1612–1694). תאולוג.
- פרנסואה דה לה רושפוקו (1613–1680). מורליסט צרפתי.
- הנרי מור (אנ') (1614–1687).
- ז'אק רוהולט (1617–1672), קרטזיאני.
- רלף קדוורת (1617–1688). פלטוניסט.
- בלז פסקל (1623–1662). פיזיקאי, מדען. ידוע בשל ההימור של פסקל. מורליסט צרפתי.
- מרגרט קוונדיש, דוכסית ניוקאסל (1623–1673). מטריאליסטית, פרוטו–פמיניסטית.
- ארנולד חלינקס (1624–1669). אוקזיונליסט.
- פייר ניקול (1625–1695).
- ג'ראוד קורדמוי (1626–1684). דואליסט.
- רוברט בויל (1627–1691).
- אן קונווי, ויקונטס קונווי (1631–1679).
- ריצ'רד קמברלנד (1631–1718). תומך מוקדם בתועלתנות.
- ברוך שפינוזה (1632–1677). רציונליסט. אבי הפנתאיזם המודרני.
- סמואל פון פופנדורף (1632–1694). תאורטיקן אמנה חברתית.
- ג'ון לוק (1632–1704). אמפיריציסט, ליברליזם, פילוסוף פוליטי, תאורטיקן אמנה חברתית.
- ג'וזף גלנוויל (1636–1680).
- ניקולס מלברנש (1638–1715). פילוסוף קרטזיאני.
- אייזק ניוטון (1643–1727). אבי המכניקה הקלאסית. מאבות החשבון האינפיניטסימלי.
- סיימון פושר (1644–1696). ספקן.
- ז'אן דה לה ברייר (1645–1696). מורליסט צרפתי.
- גוטפריד וילהלם לייבניץ (1646–1716). רציונליסט. איש אשכולות. מאבות החשבון האינפיניטסימלי.
- פייר בל (1647–1706). פירוניסט.
1650–1699 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דמאריס מאשאם (1659–1708). פילוסופית בריטית.
- ג'ון טולנד (1670–1722).
- דימיטרי קנטמיר (1674–1723).
- ג'ון נוריס (אנ') (1657–1711).
- ז'אן מסליאר (אנ') (1664–1729).
- ג'אמבטיסטה ויקו (1668–1744). היסטוריציזם, הנאורות שכנגד.
- ברנרד מנדוויל (1670–1733).
- אנתוני אשלי קופר, רוזן שפטסברי השלישי (אנ') (1671–1713).
- סמואל קלארק (1675–1729).
- קתרין קוקבורן (1679–1749).
- כריסטיאן וולף (1679–1754). דטרמיניסט, רציונליסט.
- ג'ורג' ברקלי (1685–1753). אידיאליסט, אמפיריסט.
- מונטסקייה (1689–1755). ספקן, הומניסט. מורליסט צרפתי.
- ג'וזף באטלר (1692–1752).
- וולטר (1694–1778). נאורות צרפתית, דאיזם.
- פרנסיס האצ'סון (1694–1746). פרוטו-תועלתני.
1700–1749 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ונתן אדוארדס (1703–1758). תאולוג פילוסופי אמריקאי.
- דייוויד הארטלי (1705–1757).
- ז'וליאן לה מטרי (1709–1751). מטריאליסט, דטרמיניסט.
- תומאס ריד (1710–1796). חבר בנאורות הסקוטית, מייסד פילוסופיית השכל הסקוטי.
- דייוויד יום (1711–1776). אמפיריציסט, ספקן.
- ז'אן–ז'אק רוסו (1712–1778). פילוסוף פוליטי של האמנה החברתית.
- דני דידרו (1713–1784).
- אלכסנדר גוטליב באומגרטן (1714–1762). אסתטיקן.
- קלוד אדריאן הלווטיוס (1715–1771). תועלתן.
- המרקיז דה וובנארג (1715–1747).
- אטיין בונו דה קונדילק (1715–1780).
- ז'אן לה רון ד'אלמבר (1717–1783).
- הברון ד'אולבאק (1723–1789). מטריאליסט, אתאיסט.
- אדם סמית (1723–1790). תאורטיקן כלכלי, חבר הנאורות הסקוטית.
- ריצ'רד פרייס (1723–1791). ליברל פוליטי.
- עמנואל קאנט (1724–1804). השפיע על כל ענפי הפילוסופיה (בייחוד: מטפיזיקה, אתיקה, אסתטיקה). אבי הקאנטיאניזם, הפילוסופיה הביקורתית והאידיאליזם הגרמני.
- משה מנדלסון (1729–1786). חבר הנאורות היהודית.
- גוטהולד אפרים לסינג (1729–1781).
- אדמונד ברק (1729–1797). פילוסוף פוליטי, שמרנות, הנאורות שכנגד.
- יוהאן גאורג האמאן (1730–1788). הנאורות שכנגד, ספקנות, פרוטו-רומנטיקה.
- צ'זארה בקריה (1738–1794). קרימינולוג, משפטן ופילוסוף מתקופת הנאורות.
- ניקולא שאמפור (1740–1794). מורליסט צרפתי.
- ויליאם פיילי (1743–1805).
- תומאס ג'פרסון (1743–1826). פילוסוף פוליטי ליברלי.
- פרידריך היינריך יעקבי (1743–1819). הנאורות שכנגד.
- יוהאן גוטפריד פון הרדר (1744–1803). הנאורות שכנגד, הסער והפרץ.
- ג'רמי בנת'ם (1748–1832). תועלתן.
- יוהאן וולפגנג פון גתה (1749–1832) איש אשכולות.
1750–1799 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סילבן מרצ'ל (1750–1803) אנרכו-קומוניזם, דאיסט.
- דוגאלד סטיוארט (1753–1828).
- שלמה מימון (1753–1800).
- ויליאם גודווין (1756–1836). אנרכיסט, תועלתני.
- קרל לאונרד ריינהולד (1757–1823). קנטיאן.
- מרי וולסטונקראפט (1759–1797). פמיניזם.
- פרידריך שילר (1759–1805).
- גוטלוב ארנסט שולצה (1761–1833). ספקן.
- יוהאן גוטליב פיכטה (1762–1814).
- ז'אן–בטיסט דה לאמארק (1744–1829). תאורטיקן אבולוציוני מוקדם.
- פייר–סימון לפלס (1749–1827). דטרמיניסט.
- ז'וזף דה מייסטר (1753–1821) שמרן.
- קלוד–אנרי דה סן–סימון (1760–1825). סוציאליסט.
- מאדאם דה סטאל (1766–1817).
- פרידריך שליירמאכר (1768–1834). הרמנויטיקן.
- פרידריך הולדרלין (1770–1843). משורר ופילוסוף, אידיאליסט גרמני.
- גאורג וילהלם פרידריך הגל (1770–1831). אידיאליסט גרמני, אבי ההגליאניזם והאידיאליזם המוחלט, מהפילסופים המשפעים ביותר במאה ה-19.
- פרידריך שלגל (1772–1829). מבקר אמנות, אידיאליסט גרמני, הרומנטיקה של יינה.
- נובאליס (1772–1801). משורר, אידיאליסט גרמני, הרומנטיקה של יינה.
- ג'יימס מיל (1773–1836). תועלתנות, כלכלן.
- יאקוב פרידריך פריס (1773–1843). קאנטיאניזם, לאומנות.
- פרידריך וילהלם שלינג (1775–1854). אידיאליסט גרמני. נטורפילוסופיה.
- קרל פון קלאוזביץ (1780–1831). איש צבא פרוסי, מאבות תורת הלחימה המודרנית, מחבר על המלחמה.
- ברנרד בולצאנו (1781–1848).
- ריצ'רד ווטלי (1787–1863).
- ארתור שופנהאואר (1788–1860). פסימיות, פוסט-קאנטיאניזם, אנטי-נטליזם, ממבשרי פילוסופיית החיים.
- ג'ון אוסטין (1790–1859). פוזיטיביסט משפטי, תועלתני.
- ויקטור קוזן (1792–1867). ספיריטואליזם אקלקטי, פוזיטיביזם, הגליאניזם.
- ויליאם יואל (1794–1866).
- סוג'ורנר טרות' (*1797–1883).
- היינריך היינה (1797–1856). משורר, סופר, פילוסוף.
- אוגוסט קונט (1798–1857). פילוסוף חברתי, פוזיטיביסט.
1800–1849 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ראלף וולדו אמרסון (1803–1882). טרנסצנדנטליסט, הומניסט.
- לודוויג פוירבך (1804–1872). מטריאליסט, אתאיסט, ליברל, הגליאן-שמאלי.
- אלכסיס דה טוקוויל (1805–1859).
- מקס שטירנר (1806–1856). אנרכיסט, אגואיזם אתי, הגליאניזם שמאלי.
- אוגוסטוס דה מורגן (1806–1871). לוגיקן.
- ג'ון סטיוארט מיל (1806–1873). ליברליזם, תועלתנית, פמיניזם, לוגיקן, כלכלן.
- הרייט טיילור מיל (1807–1858). ליברליזם, תועלתנות, פמיניזם.
- שלמה פורמשטכר (1808–1889). פילוסופיה יהודית, תאולוגיה, מאבות היהדות הרפורמית.
- דוד שטראוס (1808–1874). הגליאן-שמאלי.
- ברונו באואר (1809–1882). הגליאן-שמאלי.
- פייר–ז'וזף פרודון (1809–1865). אנרכיסט.
- צ'ארלס דרווין (1809–1882). מדען, שעבודותיו בתחום האבולוציה השפיעו על הפילוסופיה של המדע.
- חיימה באלמס (אנ') (1810–1848).
- מרגרט פולר (1810–1850).
- יוליוס פראונשטדט (1813–1879) פסימיזם.
- סרן קירקגור (1813–1855). אבי האקזיסטנציאליזם הדתי.
- הנרי דייוויד ת'רו (1817–1862). טרנסצנדנטליסט, פציפיסט
- משה הס (1812–1875). הגליאן-שמאלי, סוציאליסט, ציוני.
- מיכאיל באקונין (1814–1876). אנרכיסט.
- אליזבת קיידי סטנטון (1815–1902).
- ג'ורג' בול (1815–1864). אבי הלוגיקה הבוליאנית.
- הרמן לוצה (אנ') (1817–1881).
- פרדריק דאגלס (1818–1895).[4]
- קרל מרקס (1818–1883). סוציאליסטי והגליאן-שמאלי, כלכלן, סוציולוג, אבי המטריאליזם ההיסטורי והמרקסיזם.
- פרידריך אנגלס (1820–1895). סוציאליסטי והגליאן-שמאלי, מאבות המרקסיזם.
- הרברט ספנסר (1820–1903). תועלתנות, ליברטריאניזם, דרוויניזם חברתי.
- סוזן ב. אנתוני (1820–1906). סופרג'יזם.
- פרידריך אלברט לנגה (1828–1875). נאו-קאנטיאניזם, סוציולוג.
- איפוליט טן (1828–1893). היסטוריון ופילוסוף.
- יוליוס באהנסן (1830–1881). פסימיסט.
- וילהלם דילטי (1833–1911). פילוסופיית החיים, הרמנויטיקה.
- אויגן דירינג (1883–1921). אופטימיסט, פוזיטיביסט וכלכלן אנטישמי.
- אדוארד קרד (1835–1908). אידיאליסט בריטי.
- תומאס היל גרין (1836–1882). אידיאליסט בריטי.
- הנרי סידג'וויק (1838–1900). רציונליזם, תועלתנות.
- ארנסט מאך (1838–1916). פילוסוף של המדע, השפעה על פוזיטיביזם לוגי.
- פרנץ ברנטנו (1838–1917). מאבות הפסיכולוגיה המודרנית והפנומנולוגיה. חידש את השימוש במושג ההתכוונות.
- צ'ארלס פרס (1839–1914). אבי הפרגמטיזם והסמיוטיקה המודרנית.
- פיליפ מיינלנדר (1841–1876). פסימיסט.
- ויליאם ג'יימס (1842–1910). פרגמטיזם, אמפיריציזם רדיקלי.
- הרמן כהן (1842–1918). ניאו–קנטיאניזם, פילוסופיה יהודית.
- אדוארד פון הרטמן (1842–1906) פסימיסט.
- פיטר קרופוטקין (1842–1921). קומוניזם אנרכיסטי.
- פרידריך ניטשה (1844–1900). פילוסוף, משורר, פילולוג, ומבקר תרבות. מאבות פילוסופיית החיים והאקזיסטנציאליזם, חוזה הפוסטמודרניזם. פרספקטיביסט ועל-אדם.
- ויליאם קינגדן קליפורד (1845–1879). אווידנטליסט.
- פרנסיס הרברט ברדלי (1846–1924). אידיאליזם בריטי, פוסט-הגליאניזם.
- וילפרדו פארטו (1848–1923). פילוסוף חברתי.
- גוטלוב פרגה (1848–1925). לוגיקן, פילוסוף של השפה, אבי הפילוסופיה האנליטית.
- ג'ון קוק וילסון (אנ') (1849–1915).
- פאול ריי (1849–1901).
1850–1899 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דייוויד ג'ורג' ריצ'י (1853–1903). אידיאליסט.
- אלקסיוס מינונג (1853–1920). ריאליסט לוגי.
- אנרי פואנקרה (1854–1912).
- ג'ושוע רויס (1855–1916). אידיאליסט.
- זיגמונד פרויד (1856–1939). נוירולוג, מייסד הפסיכואנליזה.
- אהרן דוד גורדון (1856–1922). פילוסופיית החיים. פילוסופיה יהודית.
- פרדינן דה סוסיר (1857–1913). בלשן, סמיוטיקה, קונסטרוקליזם.
- אמיל דורקהיים (1858–1917). פילוסוף חברתי, מאבות הסוציולוגיה.
- גאורג זימל (1858–1918) נאו-קאנטיאניזם, פילוסופיית החיים, פילוסוף חברתי, מאבות הסוציולוגיה.
- ג'וזפה פיאנו (1858–1932). מתמטיקאי ופילוסוף.
- אדמונד הוסרל (1859–1938). מייסד הפנומנולוגיה.
- שמואל אלכסנדר (1859–1938). ריאליסט תפיסתי.
- אנרי ברגסון (1859–1941). ויטליזם, פילוסופיית החיים.
- ג'ון דיואי (1859–1952). פרגמטיסט.
- ג'יין אדמס (1860–1935). פרגמטיסט.
- פייר דוהם (1861–1916).
- רודולף שטיינר (1861–1925). אנתרופוסופיה.
- רבינדרנת טאגור (1861–1941). משורר ופילוסוף.
- אלפרד נורת' ווייטהד (1861–1947). פילוסופיית תהליכית, מתמטיקאי, לוגיקן, פילוסופיה של הפיזיקה.
- אוקאקורה קאקוזו (1862–1913). מחבר ספר התה.
- סוואמי ויווקאננדה (1863–1902). ודנטה, יוגה, הינדואיזם.
- ג'ורג' הרברט מיד (1863–1931). פרגמטיזם, אינטראקציוניסט סמבולי.
- ג'ורג' סנטיאנה (1863–1952).
- מקס ובר (1864–1920). פילוסוף חברתי, סוציולוג.
- מיגל דה אונאמונו (1864–1936).
- ג'ון מקטאגרט אליס מקטאגרט (1866–1925). אידיאליסט, הגליאניזם.
- בנדטו קרוצ'ה (1866–1952). הגליאניזם.
- מהטמה גנדי (1869–1948). סאטיאגרהא, אי-אלימות.
- אמה גולדמן (1869–1940). אנרכיסט.
- רוזה לוקסמבורג (1870–1919). מרקסיסטית.
- הלל צייטלין (1871–1942). מיסטיקן, אקזיסטנציאליסט, פילוסופיה יהודית.
- ברטראנד ראסל (1872–1970). פילוסופיה אנליטית, נונתאיזם, פציפיזם, היסטוריה של הפילוסופיה.
- לודוויג קלגס (1872–1956). פילוסופיית החיים, גרפולוג.
- שרי אורובינדו (1872–1950).
- ארתור לאבג'וי (1873–1962).
- ג. א. מור (1873–1958). פילוסופיה אנליטית, השכל הישר.
- ניקולאי ברדיאייב (1874–1948). אקזיסטנציאליסט.
- ארנסט קסירר (1874–1945). נאו–קאנטיאניזם.
- מקס שלר (1874–1928). פנומנולוגיה.
- פרנסיס קורנפורד (1874–1943). פילוסופיה עתיקה.
- קארל גוסטב יונג (1875–1961). פסיכואנליזה, מטאפיזיקה.
- קרישנה צ'נדרה בהטצ'ריה (1875–1949). פילוסופיה השוואתית, הינדואיזם.
- מוחמד אקבאל (1877–1938).
- מרטין בובר (1878–1965). פילוסופיה יהודית, אקזיסטנציאליזם, פילוסופיה דיאלוגית.
- יאן לוקשביץ' (1878–1956). לוגיקן.
- ראמנה מהרשי (1879–1950).
- אלפרד קורז'יבסקי (1879–1950).
- אוסוואלד שפנגלר (1880–1936). פילוסופיית החיים, שמרנות, היסטוריוציזם.
- אוטו ויינינגר (1880–1903). אידיאליסט, אוטואנטישמיות.
- לודוויג פון מיזס (1881–1973). כלכלן, ליברליזם, פרוטו-ליברטריאניזם.
- פייר טייאר דה שארדן (1881–1955). כומר ישועי ואבולוציוניסט.
- הנס קלזן (1881–1973). פוזיטיביזם משפטי.
- מוריץ שליק (1882–1936). מייסד החוג הווינאי, פוזיטיביזם לוגי.
- אוטו נוירת (1882–1945). חבר החוג הווינאי, פוזיטיביזם לוגי.
- קלארנס אירווינג לואיס (1883–1964). פרגמטיסט, תבע את המונח "קווליה".
- חוסה אורטגה אי גאסט (1883–1955).פילוסופיית החיים.
- קרל יאספרס (1883–1969). אקזיסטנציאליזם.
- שמואל הוגו ברגמן (1883–1975). נאו-קאנטיאניזם, פילוסופיה של הדיאלוג.
- גסטון בשלאר (1884–1962).
- ג'רג' לוקאץ' (1885–1971). מרקסיסט.
- ארנסט בלוך (1885–1977). מרקסיסט, "פילוסוף התקווה".
- פרנץ רוזנצווייג (1886–1929). פילוסופיה יהודית, אקזיסטנציאליזם, פילוסופיה דיאלוגית.
- קרל בארת (1886–1968).
- פאול טיליך (1886–1965).
- ז'אן ואהל (1888–1974).
- סרוופלי רדהקרישנן (1888–1975). פילוסופיה של הדת, פילוסופיה השוואתית, נשיא הודו השני.
- קרל שמיט (1888–1985). משפטן, ריאליזם פוליטי, קונסרבטיזם-מהפכני.
- לודוויג ויטגנשטיין (1889–1951). פילוסוף של הלשון, אפיסטמולוג, מתמטיקאי, לוגיקן, אפוריסט, מהנדס, אדריכל, מורה.
- גבריאל מרסל (1889–1973). אקזיסטנציאליסט נוצרי.
- מרטין היידגר (1889–1976). פנומנולוגיה, אקזיסטנציאליזם, נאציזם.
- אנטוניו גראמשי (1891–1937). מרקסיסט.
- הו שי (1891–1962).
- בהימראו רמג'י אמבדקר (1891–1956). משפטן, פילוסופיה של המשפט.
- רודולף קרנפ (1891–1970). חבר החוג הווינאי, פוזיטיביזם לוגי.
- ולטר בנימין (1892–1940). פילוסופיה של ההיסטוריה, אסכולת פרנקפורט.
- ריינהולד ניבור (1892–1971). תאולוג.
- ג'ידו קרישנמורטי (1895–1986).
- מיכאיל בכטין (1895–1975).
- מקס הורקהיימר (1895–1973) אסכולת פרנקפורט.
- סוזן לנגר (1895–1985).
- פרידריך וייסמן (1896–1959). חבר החוג הווינאי, פוזיטיביזם לוגי.
- ז'ורז' בטאיי (1897–1962).
- גרשם שלום (1897–1982). חוקר הקבלה והשבתאות.
- ק.ס. לואיס (1898–1963).
- הרברט מרקוזה (1898–1979). אסכולת פרנקפורט.
- ליאו שטראוס (1899–1973). פילוסופיה פוליטית, הרמנויטיקה
1900–1949 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אריך פרום (1900–1980). אסכולת פרנקפורט.
- גילברט רייל (1900–1976).
- הנס גאורג גדמר (1900–2002). הרמנויטיקה.
- ז'אק לאקאן (1901–1981). פסיכואנליזה, מטאפיזיקה
- אנרי לפבר (1901–1991). מרקסיסט, "הזכות לעיר".
- אלפרד טרסקי (1901–1983). מתמטיקאי ולוגיקן.
- ארנסט נייגל (1901–1985).
- קרל פופר (1902–1994).
- מורטימר ג'. אדלר (1902–2001).
- פרנק רמזי (1903–1930). מתמטיקאי ולוגיקן.
- יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (1903–1993). רב, פילוסופיה יהודית, אקזיסטנציאליזם.
- ישעיהו ליבוביץ (1903–1994). נאו-קאנטיאניזם, פילוסופיה יהודית.
- תאודור אדורנו (1903–1969). אסכולת פרנקפורט.
- קרל המפל (1905–1997).
- ויקטור פראנקל (1905–1997). אקזיסטנציאליזם, לוגותרפיה
- ז'אן-פול סארטר (1905–1980). אקזיסטנציאליזם, הומניזם, מרקסיזם.
- רמון ארון (1905–1983).
- קורט גדל (1906–1978). מתמטיקאי ולוגיקן.
- עמנואל לוינס (1906–1995). פנומנולוגיה, פילוסופיה דיאלוגית, פילוסופיה יהודית.
- חנה ארנדט (1906–1975). מחשבה מדינית, פנומנולוגיה.
- אברהם יהושע השל (1907–1972).
- ה.ל.א. הארט (1907–1992). פוזיטיביזם משפטי.
- מוריס מרלו–פונטי (1908–1961). פנומנולוגיה.
- סימון דה בובואר (1908–1986). אקזיסטנציאליזם, פמיניזם.
- וילארד ואן אורמאן קוויין (1908–2000).
- ישעיה ברלין (1909–1997).
- סימון וייל (1909–1943).
- אלפרד ג'ולס אייר (1910–1989). פוזיטיביזם לוגי, אמוטיביזם.
- ג'ון אוסטין (1911–1960).
- מרשל מקלוהן (1911–1980). מייסד חקר המדיה.
- אלן טיורינג (1912–1954). מתמטיקאי ולוגיקן.
- וילפריד סלרס (1912–1989).
- ז'אן אמרי (1912–1972).
- ארנה נאס (1912–2009). אקולוגיה עמוקה, לוגיקה.
- אלבר קאמי (1913–1960). אבסורדיזם.
- פול ריקר (1913–2005).
- פול גרייס (1913–1988).
- נתן רוטנשטרייך (1914–1993).
- יהושע בר-הלל (1915–1975).
- רולאן בארת (1915–1980). תורת הספרות, סטרוקטרליסט.
- דונלד דייווידסון (1917–2003).
- לואי אלתוסר (1918–1990). סטרוקטרליסט-מרקסיסט.
- ג.א.מ. אנסקום (1919–2001).
- ר. מ. הייר (1919–2002). מטא–אתיקה.
- פיטר סטרוסון (1919–2006). פילוסופיה של השפה.
- בן-עמי שרפשטיין (1919–2019). פילוסופיה השוואתית.
- הנס בלומנברג (1920–1996).
- מארי בוקצ'ין (1921–2006). סוציאליזם ליברטריאני, אקו-אנרכיזם
- ולטר קאופמן (1921–1980). אקזיסטנציאליזם, פילוסופיה של הדת.
- האו וואנג (1921–1995). מתמטיקאי ולוגיקן.
- ג'ון רולס (1921–2002). ליברליזם, קאנטיאניזם
- תומאס קון (1922–1996). המבנה של מהפכות מדעיות.
- ארתור דנטו (1924–2013). אסתטיקה.
- ז'אן-פרנסואה ליוטר (1924–1998). פוסטמודרניזם.
- דאיה קרישנה (1924–2007). פילוסופיה השוואתית.
- זיגמונט באומן (1925–2017). סוציולוג ופילוסוף.
- מייקל דאמט (1925–2011). פילוסופיה של הלשון, פילוסופיה של המתמטיקה
- פרנץ פנון (1925–1961). פוסטקולוניאליזם
- ז'יל דלז (1925–1995). פוסט–סטרוקטורליזם
- מישל פוקו (1926–1984). סטרוקטורליזם, פוסט–סטרוקטורליזם, תיאוריה קווירית, שיח, ביופוליטיקה.
- הילרי פטנאם (1926–2016). נאו–פרגמטיזם, פילוסופיה יהודית. הויטגנשטיינים החדשים
- סטנלי קאבל (1926–2018). פילוסוף, תאורטיקן קולנוע. הויטגנשטיינים החדשים
- יוסף אגסי (1927–2023).
- נועם חומסקי (1928). בלשן, אנרכו-סינדיקליזם.
- רוברט מ. פירסיג (1928–2017).
- ג'ודית שקלאר (1928–1992). ליברליזם של פחד.
- מרטין לותר קינג (1929–1968). כומר בפטיסטי, פעיל זכויות האדם, פילוסוף פוליטי והוגה דעות מרכזי של התנועה לזכויות האזרח.
- ברנארד ויליאמס (1929–2003). פילוסופיה של המוסר. נאו–יומאיזם.
- ז'אן בודריאר (1929–2007). פוסט–סטרוקטורליזם, פוסט–מרקסיזם.
- יורגן הברמאס (1929).
- ג'ודית ג'רוויס תומסון (1929–2020).
- יוברט דרייפוס (1929–2017). פנומנולוגיה, אקזיסטנציאליזם, בינה מלאכותית.
- יאקו הינטיקה (1929–2015).
- אלסדייר מקינטאייר (1929). המידה הטובה, קהילתנות.
- הארי פרנקפורט (1929). קומפטיביליזם, הדוגמאות של פרנקפורט, בולשיט
- אלן בלום (1930–1992). פילוסופיה פוליטית.
- פליקס גואטרי (1930–1992).
- פייר בורדייה (1930–2002). סוציולוג ופילוסוף.
- ז'אק דרידה (1930–2004). פוסט–סטרוקטורליזם, דקונסטרוקציה.
- תומאס סואל (1930).
- גי דבור (1931–1994). מרקסיזם.
- ריצ'רד רורטי (1931–2007). פרגמטיזם, פוסטמודרניזם, פילוסופיה פוסט–אנליטית.
- צ'ארלס טיילור (1931).
- רונלד דבורקין (1931–2013).
- ג'ון סרל (1932). ריאליזם נאיבי.
- אומברטו אקו (1932–2016). פילוסוף, סופר, היסטוריון, סמיוטיקאי.
- ריצ'רד ג' ברנשטיין (1932–2022). תאוריה ביקורתית.
- אלווין פלנטינגה (1932). פילוסופיה של הדת. "ההגנה מן הבחירה החופשית"
- אמרטיה סן (1933).
- פרדריק ג'יימסון (1934). נאו-מרקסיזם, פוסטמודניזם.
- אנריקה דוסל (אנ') (1934–2023). תאולוגיית שחרור, מרקסיזם.
- עדי צמח (1935–2021).
- שלום רוזנברג (1935–2023).
- ג'רי פודור (1935–2017).
- ירמיהו יובל (1935–2018).
- יואנה קוסורדי (אנ') (1936).
- ראם-צ'נדרה גנדי (1937–2007). פילוסופיה השוואתית.
- אנדרה גליקסמן (1937). הפילוסופיה החדשים.
- תומאס נייגל (1937).
- אלן באדיו (1937).
- קורה דיימונד (1937). הויטגנשטיינים החדשים
- רוברט נוזיק (1938–2002). ליברטריאניזם, קאנטיאניזם.
- טום רייגן (1938–2017).
- יוסף רז (1939–2022). קהילתנות.
- אבישי מרגלית (1939).
- סול קריפקי (1940–2022).
- ז'אן-לוק ננסי (1940–2021).
- ז'אק רנסייר (1940). אסתטיקה, פילוסופיה פוליטית.
- אסא כשר (1940). מטא-אתיקה, הקוד האתי של צה"ל.
- דייוויד לואיס (1941–2001). לוגיקן, פילוסוף אנליטית, חקר את המושג של "עולמות אפשריים".
- ג'רלד אלן כהן (1941–2009). פילוסופיה אנליטית, מרקסיזם.
- אנטוניו אסקויוטאדו (1941–2021). ליברליזם.
- דרק פרפיט (1942–2017).
- ג'ורג'ו אגמבן (1942). הומו סאקר.
- גיאטרי צ'קרוורטי ספיבק (1942). פוסט–סטרוקטורליזם, פמיניזם, תורת הספרות.
- ג'ון מקדאוול (1942). הויטגנשטיינים החדשים, הגליאניזם.
- פיטר ואן אינוואגן (1942).
- דניאל דנט (1942). מטריאליזם, אתאיזם חדש
- אלן ווד (1942). פילוסופיה אנליטית, קאנטיאניזם, מרקסיזם, אידיאליזם גרמני.
- טרי איגלטון (1943).
- אליזבת בדינטר (1944).
- רוג'ר סקרוטון (1944–2020). שמרנות.
- דונה הראווי (1944). סייברפמיניזם.
- פיליפ פטיט (1945). רפובליקניזם.
- אביעזר רביצקי (1945).
- בני לוי (1945–2003).
- פיטר סינגר (1946). תועלתנות, שחרור בעלי–החיים, אלטרואיזם אפקטיבי.
- ימימה בן מנחם (1946).
- ריימונד גויס (1946). תאוריה ביקורתית.
- נואל קרול (1947). אסתטיקה קוגניטיבית.
- קמיל פאליה (1947).
- מרתה נוסבאום (1947).
- דייוויד סדלי (1947). פילוסופיה עתיקה
- ננסי פרייזר (1947). תיאוריה ביקורתית, פמיניזם, ליברליזם.
- ברונו לאטור (1947–2022). פילוסוף וסוציולוג, מפתח תאוריית השחקן-רשת.
- ג'יי ברנשטיין (1947).
- פטר סלוטרדייק (אנ') (1947).
- שלמה בידרמן (1941). פילוסופיה השוואתית.
- משה קרוי (1948–1989).
- מנחם פיש (1948). פילוסופיה של המדע.
- גרהאם פריסט (1948). דיאלתאיזם.
- הנס-הרמן הופה (1949). ליברטריאניזם.
- סלבוי ז'יז'ק (1949). אידיאליזם גרמני, הגליאניזם, מרקסיזם, לאקאניאן
- קן וילבר (1949). גישה אינטגרלית.
- דוד שולמן (1949).
- אלן פינקלקראוט (1949). הפילוסופיה החדשים.
- אקסל הונת (1949). אסכולת פרנקפורט, ליברליזם.
1950–1999 לספירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רוברט ברנדום (1950). פוסט-פרגמטיזם, הגליאניזם
- שילה בנחביב (1950). פמיניזם, תאוריה ביקורתית.
- סמואל שפלר (1951).
- עדי אופיר (1951).
- צבי טאובר (1951). מרקסיזם, אבסורדיזם.
- ז'אן מישל סלנקיס (1951). פילוסופיה קונטיננטלית, פילוסופיה של המתמטיקה.
- כריסטין קורסגורד (1952). קאנטיאניזם.
- קורנל וסט (1953).
- מייקל סנדל (1953). קהילתנות, רפובליקניזם.
- ארינדם צ'קרברטי (1954). פילוסופיה השוואתית, פילוסופיה אנליטית.
- סאלי הסלנגר (1955).
- לינדה מרטין אלקוף (1955).
- ג'ודית באטלר (1956). פוסט–סטרוקטורליזם, פמיניזם, תאוריה קווירית, תורת הספרות, אי–אלימות.
- שלי קגן (1956).
- קתרין מלאבו (1959).
- סיימון קריצ'לי (1960). פילוסופיה קונטיננטלית.
- לידיה גוהר (1960).
- ג'ורג' יאנסי (1961).
- לואיס גורדון (אנ') (1962).[4] פילוסופיה אפריקאית, אקזיסטנציאליזם, אקזיסטנציאליזם שחור.
- איאן המילטון גרנט (1963). ריאליזם ספקולטיבי.
- ריינר פורסט (1964). תיאוריה ביקורתית, ליברליזם.
- ריי בראסייה (1965). ריאליזם ספקולטיבי.
- דייוויד בנאטר (1966). אנטי–נטליזם.
- דייוויד צ'אלמרס (1966).
- רופרט ריד (1966). הויטגנשטיינים החדשים, חשיבה סביבתית.
- קוונטין מייאסו (1967). ריאליזם ספקולטיבי.
- אליס קררי (1967). הויטגנשטיינים החדשים.
- ראהל ייגי (1967). תיאוריה ביקורתית, ביקורת של צורות חיים.
- ג'ניפר סול (1968). פילוסופיה אנליטית, פמניזם.
- גרהם הרמן (1968). ריאליזם ספקולטיבי.
- מרק פישר (1968–2017). תיאוריה ביקורתית, מרקסיזם.
- טימותי מורטון (1968). ריאליזם ספקולטיבי, אקולוגיה עמוקה, תיאוריה ביקורתית.
- יאן-ורנר מילר (1970). פילוסופיה פוליטית, ליברליזם.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 פיטר אדמסון, Timeline of Philosophers - Classical | History of Philosophy without any gaps (באנגלית)
- ^ 1 2 3 פיטר אדמסון, Timeline of Philosophers - India (up to Indian Independence) | History of Philosophy without any gaps (באנגלית)
- ^ Anacharsis | Scythian Philosopher, Ancient Greece & Wisdom | Britannica, אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ^ 1 2 פיטר אדמסון, Timeline Africana | History of Philosophy without any gaps (באנגלית)
