פוסום ננסי מזרחי

פוסום ננסי מזרחי
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	קנגוראים
תת־סדרה:	דמויי-קוסקוס
משפחה:	פוסומים ננסיים
סוג:	פוסום ננסי
מין:	פוסום ננסי מזרחי
שם מדעי
	Cercartetus nanus; ‏דמארה, 1818
תחום תפוצה

פוסום ננסי מזרחי (שם מדעי: Cercartetus nanus) הוא מין כיסאי קטנטן דמוי עכבר בסוג פוסום ננסי האנדמי לחוף המזרחי של יבשת אוסטרליה ולטסמניה הסמוכה. הפוסום פעיל בשעות הלילה וניזון בעיקר מצוף, אבקה וחרקים. הוא חי ביערות גשם ממוזגים או בכיסי סבך, ובעל יכולת טיפוס מעולה הודות לזנבו הגמיש ולרפידות הדביקות שברגליו. מצבו של הפוסום הננסי נחשב ליציב יחסית, והוא מאוים במידה מסוימת מאובדן בית גידול.

טקסונומיה

הפוסום הננסי המזרחי התגלה על ידי המשלחת הצרפתית לחקר אוסטרליה בראשות ניקולה בודאן. פרנסואה פארון, חוקר טבע במשלחת, רכש מהילידים האבוריג'ינים יונק קטנטן דמוי עכבר באי מריה ליד טסמניה במהלך עצירה קצרה באי בפברואר 1802. פארון תיאר אותו במילים הבאות:

מבין עשרות היונקים האוסטרליים הגדולים שראינו עד כה, פגשתי רק מין אחד של נמיית כיס שהיה בקושי בגודל עכבר. השגתי פרט חי מפראי שהתכוון להרוג ולאכול אותו... אני מאמין שמדובר במין חדש, ובחרתי לו את השם המדעי דידלפיס מורוידס (Didelphis muroides - כלומר: רחם-כפול עכברי) בגלל הדמיון שלו לעכבר הבית שתואר על ידי קארולוס ליניאוס...

הפוסום שנרכש על ידי פארון נשלח לצרפת ומוחזק כיום במוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בפריז. מאוחר יותר, בשנת 1817, הוא תואר מדעית על ידי הזואולוג הצרפתי אנסלם גאייטאן דמארה (אנ'), שקרא לו סרקרטוס נאנוס (Cercartetus nanus) שמשמעותו: זנב-זקוף ננסי; הסיבה ששם זה נבחר לבסוף ולא של פארון, נובעת מכך שהשם הקודם ניתן כבר למיני האופוסום מיבשת אמריקה. במשך תקופה ארוכה, המין היה מוכר בשם המדעי דרומיסיה (Dromicia) שפירושו אצן-מהיר עד שהוחזר לו השם המקורי של דמארה. בניגוד למשתמע משמו המדעי, הפוסום הננסי המזרחי אינו המין הקטן ביותר; בתואר זה מחזיק קרובו, המין פוסום ננסי זוטי שחופף איתו בטווח התפוצה בטסמניה.

הפוסום הננסי המזרחי הוא אחד מתוך 4 מינים בסוג פוסום ננסי (לצד המין המערבי, הזוטי וארוך הזנב); הוא שייך למשפחת הפוסומים הננסיים שבתת-סדרת דמויי-קוסקוס בסדרת הקנגוראים. מין זה מחולק לשני תת-מינים המובדלים גאוגרפית: היבשתי (C.n. unicolor) והטסמני (C.n. nanus). לפוסום הננסי יש שמות נפוצים רבים שניתנו לו במשך השנים, בהם: פלנגר גמדי, קוסקוס ננסי, אופוסום עכברי ואופוסום חזירי; השם הנוכחי נבחר על ידי ועדה של אגודת היונקים האוסטרלית, ומתייחס לטווח התפוצה המזרחי שלו.

אנטומיה ומראה

הפוסום הננסי המזרחי הוא יונק קטנטן הדומה במראהו החיצוני לנמנמן. גופו קומפקטי וגוצי, ראשו גדול וחרוטי ולועו קצר. האוזניים הדקיקות שלו גדולות ורחבות והן בדרך כלל עירומות. העיניים חרוזיות, תפוחות ובולטות חזיתית והאף מחודד וזעיר עם שפם ארוך בצידי החוטם. לשונו של הפוסום דקיקה וארוכה, ומנוקדת בפטמיות צרות שמשפרות ספיגת צוף ואבקה. הזנב הארוך והגלילי של הפוסום רחב ושעיר יותר בבסיס והופך בהדרגה לדקיק וקירח. בידיו וברגליו הזעירות של הפוסום יש 5 אצבעות, אך ברגל שתיים מהן סינדקטיליות. על כף היד והרגל יש לפוסום רפידות וכריות דביקות שמשמשות אותו לטיפוס ואחיזה והטפרים שלו זעירים וכמעט בלתי נראים.

הדו-צורתיות הזוויגית קיימת אך אינה ניכרת. אורך ראשו וגופו של הפוסום הננסי: 9-7 סנטימטרים (94-69 מ"מ), אורך זנבו: 10-8 סנטימטרים, ומשקלו: 42.5-17.5 גרם. לנקבה כיס עור מפותח שנפתח קדימה ובו 4–6 פטמות, והיא כבדה משמעותית מן הזכר בזמן שהיא שנושאת בו גורים. הפוסום משמין לקראת החורף, ובשבי, תזונה לא נאותה עלולה לגרום אצלו להשמנת יתר.

הפרווה הצפופה של הפוסום הננסי רכה ועדינה. צבעה הכללי נע בין אפור-כסוף לחום-אפרורי או חום-זהוב, בעוד שבמותניים ובגחון היא משתנה ללבן-בוהק או קרמי. הזנב, האוזניים, החוטם והכפות - ורודים, והאף עצמו אדום יותר. הראש זהה לצבע הגוף, להוציא צבע לבן בוהק בלחיים ובחרטום וטבעות כהות בצבע אפור או שחרחר סביב העיניים.

תפוצה

כפי שמרמז שמו, הפוסום הננסי המזרחי אנדמי לחוף המזרחי והדרום-מזרחי של אוסטרליה, מדרום-מזרח קווינסלנד, דרך ניו סאות' ויילס, טריטוריית הבירה האוסטרלית וויקטוריה וכלה באזור מצומצם בדרום-מזרח אוסטרליה הדרומית; הוא נפוץ גם ברחבי טסמניה ובשני האיים המרכזיים במיצר בס: אי המלך והאי פלינדרס. בית הגידול של הפוסום הננסי מגוון למדי, וכולל יערות גשם ממוזגים, יערות סקלרופילים (צמחייה קשת-עלים), חורש ים-תיכוני פתוח המנוקד בשיחי בנקסיה, בתה סבוכה וגבוהה, וערבות-שיחים נמוכות בקו החוף המכונות הית'לנד. הוא מאכלס אזורים הרריים עד רום 1,800 מטר מעל פני הים.

אקולוגיה

פעילות

הפוסום הננסי המזרחי הוא יונק פעיל לילה; בסביבות 4–40 דקות לאחר השקיעה הוא מתעורר, ויוצא מהקן כשעה לאחר רדת החשיכה. שיא הפעילות מתרחשת במחצית הראשונה של הלילה או בחצות. הפוסום טפסן מיומן וזריז, ומסוגל לנוע על הענפים והשיחים הקטנים ביותר באמצעות זנבו הגמיש והספירלי שמתפקד כרגל חמישית וכן לקפוץ למרחק ניכר בעת הצורך; הפוסום נע בדרך כלל מענף לענף לאורך החופה של פרחי הבנקסיה הגדולים (בגובה 1–2 מטר), אך ביערות הגשם הוא מטפס גם לגבהים של עד 12 מטר מקרקעית היער. באזורים דלילים בעצים ובפרחים הוא נע בעיקר על האדמה.

המרחק המרבי מהקן שאליו מגיע הפוסום בתורו אחר מזון הוא 450 מטר, והוא מסוגל לנוע עד מהירות של 101 מטר לשעה. הזכר נוטה לנוע למרחקים גדולים מן הנקבה, שמוגבלת פעמים רבות בתנועותיה בשל הצאצאים שהיא נושאת בכיסה או על גבה.

קינון וטריטוריאליות

הפוסום חי בשטח ביתי קבוע שגודלו 1.7 דונם לזכר ו-0.61 דונם לנקבה, עם רמת חפיפה גבוהה לפוסומים אחרים מאותו הזוויג. צפיפות האוכלוסייה נעה בין 2.5 עד ל-20 פוסומים לאקר של בית גידול איכותי והזכרים מתפשרים על בית גידול באיכות נמוכה לעומת הנקבות. הפוסום בונה לעצמו קן כדורי בקוטר 6 סנטימטרים בשקעים, גזעי עצים, סבכים וקינים נטושים של דבשן ניו-הולנד וסבכי צהוב-גרון, וגודלו הקטן מאפשר לו לשכון בחורים קטנים ובקני במבוק. הקן מרופד בעלים ועשבים, והפוסום עשוי לגמוע מרחק רב כדי למצוא חומרי קינון מועדפים. הפוסומית משקיעה יותר בבניית הקן בשל היותה מטופלת בגורים, והיא מעדיפה חללים גדולים בגזעי עצים שאותם היא ממלאת בריפוד.

אף על פי שהפוסום הננסי תר אחר מזון בגפו, הוא עשוי לחלוק את הקן שלו עם פוסומים אחרים לפרקים. מחקר בניו סאות' ויילס, מצא קינים שאוכלסו על ידי נקבה וצאצאיה, קבוצת נקבות, קבוצה מעורבת, קבוצת מתבגרים ואפילו קבוצת זכרים; קינון משותף של זכרים נחשב לחריג למדי אצל כיסאים קטנים.

תרדמת

בדומה ליונקים קטנים רבים, הפוסום הננסי נכנס בעונה הקרה לתרדמת חורף ממושכת (כ-35 ימים ברציפות) על מנת לחסוך באנרגיה תוך הסתמכות על מאגרי השומן בזנב לקיום הגוף. בנוסף, הוא עשוי להיכנס למצב של טורפור לשעות ספורות לעיתים קרובות בתגובה לטמפרטורות קרות פתאומיות. מצב של טורפור או תרדמה גורם להאטת המטבוליזם ולירידה בטמפרטורת הגוף, ומאפשר לפוסום לשרוד תקופות ממושכות של מחסור במזון.

בניסוי שנערך בשבי על התמודדות של הפוסום עם טמפרטורות קרות, מבצעי הניסוי הצליחו לגרום לפוסום הננסי לשהות בתרדמת במשך שנה שלימה. במהלך השינה, הפוסום מתכרבל לכדור, כשאוזניו מקופלות על פניו וזנבו מסתלסל קדימה בספירלה. תהליך היקיצה שלו איטי ומתרחש בשלבים.

תזונה ויחסי גומלין

הפוסום שקט בדרך כלל, אך עשוי להשמיע שריקה קולנית כשהוא נבהל או רגוז. הוא מפריש מפי הטבעת נוזל צהוב ומצחין שמשמש כנראה לתקשורת כימית בין הפוסומים. טורפיו של הפוסום הננסי רבים ומגוונים, וכוללים בין השאר מספר מיני תנשמת, ינשוף נובח, נמיית כיס נמרית, שד טסמני, דינגו, פתן, הופלוצפלוס סטפנסי ואפילו אנטכינוס. הטפילים שלו כוללים קרציות, פרעושים, תולעים נימיות, תולעים שטוחות וקרדיות.

הפוסום הננסי הוא אוכל חרקים ויונק צוף; מזונותיו המועדפים הם צוף ואבקה שאותם הוא מלקק מפרחי הבנקסיה, האקליפטוס, קליסטמון, טלופה וההדס הדבשי באמצעות לשונו הארוכה והדקיקה. הפוסום משמש כמאביק חשוב של מספר מיני בנקסיה, והיחסים הסמביוטיים בינו לבין הפרחים מגיעים לעיתים לרמה כזו שעיתוי עונת הרבייה שלו מקביל לדפוסי הפריחה של הבנקסיה.

במקומות שבהם הפריחה אינה נפוצה דיה, הפוסום ניזון מפירות רכים, מזרעים, וממגוון רחב של חרקים (עשים, עכבישים, חיפושיות, גמלי שלמה, חגבאים וטרמיטים); זריזותו הרבה מאפשרת לו לתפוס חרקים מעופפים ביד אחת. אכילת החרק מתחילה בנגיסה בכנפיים וזריקתם, והיא נמשכת דקות ספורות שלאחריהן הפוסום מנקה בכפייתיות את פניו וידיו.

רבייה ומחזור חיים

הפוסום הננסי המזרחי מתרבה בדרך כלל פעמיים בשנה: באביב ובסתיו, אך עשוי להרבות פעם נוספת כאשר המזון נמצא בשפע. לאחר תקופת היריון של 30 יום, הפוסומית ממליטה 1–5 גורים זעירים שגודלים במהירות בתוך הכיס ומבלים בתוכו 33–37 ימים; הגורים נגמלים בגיל 65 ימים, ומתלווים לאם 10 ימים נוספים. הם הופכים לעצמאיים מיד לאחר מכן, כשמשקלם כמחצית ממשקל האם. למרות שהגורים מגיעים לגודלם המלא בגיל 5 חודשים, הם עשויים להתרבות כבר בגיל 3 חודשים בהתאם לזמינות המזון ולעונה. הדיאפאוזה האופיינית לקנגוראים שכוללת הפסקה מוחלטת של התפתחות הבלסטוציסטה אינה מתרחשת אצל הפוסומית, אך עדיין ישנה האטה מסוימת בהתפתחות בהתאם למצב התפוסה של הכיס, שמובילה להמלטה בסמיכות לגמילה של הגורים הקודמים.

למרות הבגרות המהירה של המין וקצב הרבייה הגבוה, תוחלת החיים של הפוסום הננסי המזרחי ארוכה באופן מפתיע ביחס ליונקים קטנטנים: 5-3 שנים בטבע, 8-7.5 שנים בשבי. ייתכן שהכניסה לתרדמת בתקופות של מחסור במזון, גורמת לעלייה בתוחלת חייו של הפוסום.

מצב שימור

הפוסום הננסי המזרחי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), נוכח תפוצתו הרחבה ונוכחותו באזורים מוגנים. עם זאת, מגמת האוכלוסייה נמצאת בירידה, והוא זקוק למעקב צמוד באזורים מסוימים שבהם הוא לא שכיח על מנת לוודא שלא מתרחשת ירידה משמעותית. האיומים המרחפים על המין אינם משמעותיים, וכוללים אובדן בית גידול בעקבות בירוא יערות (במיוחד בטסמניה), המרת שטחי טבע לחקלאות ומרעה או פריצת שריפות בר גדולות, וכן טריפה על ידי מינים פולשים כדוגמת שועל אדום וחתול הבית.

לקריאה נוספת

Harris, Jamie M. "Cercartetus nanus (Diprotodontia: Burramyidae)." Mammalian Species 815 (2008): 1-10.
Turner, Vivienne. "Banksia pollen as a source of protein in the diet of two Australian marsupials Cercartetus nanus and Tarsipes rostratus." Oikos (1984): 53-61.
Ward, S. J. "Life-History of the Eastern Pygmy-Possum, Cercartetus-Nanus (Burramyidae, Marsupialia), in South-Eastern Australia." Australian Journal of Zoology 38.3 (1990): 287-304.
Geiser, Fritz. "Hibernation in the Eastern Pygmy Possum, Cercartetus-Nanus (Marsupialia, Burramyidae)." Australian Journal of Zoology 41.1 (1993): 67-75.
Bladon, R. V., C. R. Dickman, and I. D. Hume. "Effects of habitat fragmentation on the demography, movements and social organisation of the eastern pygmy-possum (Cercartetus nanus) in northern New South Wales." Wildlife Research 29.1 (2002): 105-116.