מבצע עמורה
מבצע עמורה, הנקרא גם "מבצע אדמה חרוכה", היה מבצע צבאי של צה"ל שנערך בסוף 1956 ונועד להריסת התשתית הצבאית והתעבורתית של מצרים בחצי האי סיני בעקבות נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956–1957). מטרת ההריסה הייתה להסיר איום של פלישה מצרית עתידית מסיני (פלישה שתסתמך על תשתיות אלה, כגון מחנות ובונקרים לריכוז כוחות, כבישים ומסילות ברזל לשינוע מהיר של הכוחות) ומתקפת פתע מסיני. הנדסית המבצע נחשב להצלחה גדולה וכל יעדיו הושגו, אסטרטגית המבצע נכשל וארבע שנים לאחר מכן, באירועי כוננות רותם, הצליחו המצרים בהפתעה מוחלטת להעביר ולהחזיק בחצי האי סיני כוח על דוויזיוני במטרה להפעיל לחץ על גבולה הדרומי של ישראל שעה שהתחוללו תקריות רבות בגבול הסורי.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות מבצע קדש (מלחמת סיני, 1956) כבשה ישראל את רצועת עזה וחצי האי סיני. ישראל רצתה להחזיק בשטחים אלה, אך בעקבות לחץ בינלאומי כבד, בעיקר מצד ארצות הברית וברית המועצות, הסכימה ישראל לסגת.
לקראת הנסיגה ערך חיל ההנדסה את מבצע לקט ובו נלקחו שלל כלי נשק, תחמושת, אמצעי לחימה, כלי רכב, משאיות, ציוד מכני הנדסי ואספקה של הצבא המצרי. הללו פונו לישראל, ושם שופצו והותאמו לצורכי צה"ל.
מאחר שסיני ורצועת עזה שימשו כבסיס למחבלי הפדאיון ועמדה טובה לצבא מצרים לפלוש לישראל, החליט צה"ל להרוס את התשתית הצבאית והתעבורתית בסיני, כדי למנוע אפשרות של מתקפת פתע מהירה מצד הצבא המצרי. ללא מסילות ברזל וכבישים סלולים, יקשה על הצבא המצרי לשנע כוחות גדולים תוך זמן קצר, ובכך יינתן מרווח ביטחון לישראל להתכונן להתקפה מצרית.
היחידות המשתתפות במבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]את המבצע הובילו חיל ההנדסה (בפיקודו של הקהנ"ר אפרים להב) וחטיבה 7 של חיל השריון.
יחידות חיל ההנדסה שהשתתפו במבצע כללו את גדוד 601 (בשמו המאוחר "גדוד אסף"), גדוד צמ"ה פיקוד הדרום, צוערי קורס קציני חה"ן וחבלנים מחטיבת גולני.
מהלך המבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]יעדי המבצע היו להרוס את התשתיות הבאות:[1]
- 750 ק"מ של כבישים סלולים
- 150 ק"מ של מסילות רכבת
- 3 שדות תעופה
- הריסת מחנות צבאיים
- הריסת מבני צבא מצריים
- פיצוץ מאגרים תת-קרקעיים ומאגרי דלק
- הריסת קווי קשר
- הריסת רוב מקורות המים ומאגרי המים
כדי לעמוד בלוח הזמנים (ב"דדליין") עבדו החיילים במשמרות של 20 שעות.
החיילים השתמשו במעקר ("רוטר") של הדחפורים על מנת "לחרוש" את הכבישים ולהפכם לבלתי-ראויים לשימוש: כף הדחפור גירדה את האספלט, המעקר חרץ את הכביש לשני חלקים ויצר תעלה ומשני צידיה סוללות עפר קטנות שיפגעו בגחונם של כלי רכב שינסו לנסוע על הכביש, וגם הזחלים עצמם גרמו נזק למה שנותר מהכביש.
את המבנים, המחנות והמאגרים פוצצו פלסים של גדוד 601 וחבלני חטיבת גולני.
המבצע הסתיים בסוף דצמבר 1956 כאשר כל היעדים הושגו בהצלחה, לפני התאריך בו נאלצה ישראל לסגת מכל סיני ולהחזירו למצרים.
עיטורים והנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על המבצע זכה גדוד 601 של חיל ההנדסה בצל"ש גדודי. היה זה הצל"ש הגדודי הראשון בצה"ל.
צבעיו של דגל חיל ההנדסה נבחרו כדי להנציח את המבצע המוצלח: כתום מסמל את להבות הפיצוצים ושחור את האדמה החרוכה שהותיר אחריו החיל.
ספיחי המבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השאר פירק צה"ל את כל מתקני הנפט בסיני, ובהם מתקנים בראס סודר שהיו שייכים לחברת הנפט הממשלתית האיטלקית. זמן מה העיבה הפרשה על יחסי ישראל-איטליה, אך לאחר משא ומתן הסכימו הצדדים על פיצויים וההדורים יושרו[2].