הורוס
.svg) | |
| תרבות |
דת מצרים העתיקה  |
|---|---|
| אב |
אוסיריס |
| אם |
איסיס |
| בן או בת זוג |
חתחור |
| צאצאים |
ארבעת בני הורוס, דואמותאף, קבחסנואף, חפי, אימסת, איהי |
  | |
| הורוס בכתב חרטומים | ||
|
חוֹר או חֶר (כלומר "בז" במצרית עתיקה), הידוע גם בשמו היווני הורוס (ביוונית: Ὧρος), הוא אחד האלים הראשיים במיתולוגיה המצרית: הוא אל המלוכה, אל ההגנה ולעיתים גם אל השמש. הוא בנם של אוסיריס ואיסיס, ולפי גרסה אחרת אחיהם. ולאחר שגדל הוא נלחם בסת, דודו שרצח את אוסיריס (שהיה אביו של הורוס ואחיו של סת), ניצח אותו, איחד את מצרים העליונה ומצרים התחתונה והיה לפרעה הראשון.
הוא מוכר גם כמקביל, או אף כאותו אל בזהות מעט שונה, לאל הכנעני חורון.[1]
תיאורו
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיאורו של הורוס כבעל ראש בז או נץ נקשר לסיפור הקרב של הורוס נגד סת, בו הורוס כרת את אשכיו של סת, וזה פצע את עינו של הורוס. האל תחות הכין לו עין חדשה העשויה אור ירח הנקראת "עין הירח" או "עין היהלום" המסמלת גם את הראייה האינסופית. טקסט המתאר את המאבק מופיע על הקירות הפנימיים בחצר הגדולה של מקדש אדפו המוקדש לאל הורוס.
במחוז המצרי כנען עבדו את הורוס בשם חורון, אשר העניק את שמו ליישוב בית חורון. בפפירוס אני, משמש הורוס בתפקיד של פסיכופומפ (מלווה ומדריך המתים בעולם הבא), ומוביל את הסופר אני בידו לעבר עולם המתים. מקום פולחנו העיקרי של הורוס היה בהיירקונפוליס, בו היו מוציאים את פסלו פעם בשנה כדי לחגוג את נישואיו של הורוס לאלה חתחור.
לאחר שניצח את סת, נעשה הורוס למלך מצרים במקומו של אוסיריס אביו. הוא נחשב לשליט שהצדק היה נר לרגליו, ומקדשים רבים הוקמו לכבודו. הוא מסמל את הממלכות המאוחדות והשבת הסדר האלוהי הנכון. הוא האל אשר נתן את המלכות לפרעונים.
האל הידוע בשם הרפוקרטס הוא למעשה "הורוס הילד". השם "הרפוקרטס" הוא הגרסה היוונית שניתנה בתקופה התלמית לשם המצרי חר-פא-חרד (Herpahered) שפירושו "הורוס הילד". פולחן הורוס הילד היה נפוץ בעיקר בתקופת השושלות המאוחרות ותחת שלטון התלמיים במצרים. רוב השמות המקובלים כיום לאלים המצריים הם הגרסאות היווניות שניתנו בתקופה התלמית, כאיסיס, אוסיריס, נפטיס, וכן למלכים המצריים, למשל, אמנופיס, תותמוסיס וכדומה.
בספר הזוהר פרשת בשלח מובא שהממונה על מצרים שנלחם בישראל בשמים מכונה "בחור" על פי הפסוק "כל רכב בחור", רמז כנראה לחור(וס).
הורוס המבוגר והורוס הילד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הורוס הוא האל הפטרון של המלוכה, והמלכים נחשבו התגלמות הורוס עלי אדמות. להורוס שני סיפורי מקור מרכזיים: הורוס המבוגר והורוס הילד.[2] הורוס המבוגר, שהמיתוס שלו הוא הקדום יותר, נחשב לשליט מצרים התחתונה בעוד האל סת נחשב לשליט מצרים העליונה. במיתוס זה סת והורוס הם אחים. אך בתקופה מאוחרת יותר המיתוס מתאר את הורוס כשולט על כל מצרים ואת סת כשולט על המדבר והברברים, העמים החיים במדבר מדרום וממזרח למצרים. במיתוס זה הורוס הפך לאחיינו של סת ובנם של אוסיריס ואיזיס.[3] לאחר סדרת קרבות בין הורוס וסת בים וביבשה, הורוס מגרש את סת ונתיניו ממצרים. סיפור המאבק, שלעיתים היה אַלים, בין הורוס לסת הוא אחד המוטיבים הידועים במיתוס המצרי.[4] גירוש והגליית סת למדבר הפך למודל של מלכי מצרים להתמודדות עם אויבי הממלכה. גם הם שאפו לשלוח את האויבים אל המדבר. לעיתים מתייחסים אל שני הסיפורים של הורוס כמתייחסים אל שתי ישויות נפרדות ולעיתים אלו שני אספקטים של אותו אל.
הורוס הבוגר (הרואריס) היה אל השמים הקדום שיזם את הבריאה. נוצר איחוד בין דמותו של הורוס לדמותו של אל השמש, ואז הוא נקרא רע-הורוס. התגלמות זו של הורוס תוארה כבנה של אלת השמים (נות או חתחור). בטקסטים מאוחרים יותר מתואר איך כאשר הורוס פקח את עיניו נעלמו החושך והכאוס. כאשר הורוס הבוגר הוא הנלחם בסת, אל הסערה הכאוטית, הקונפליקט מסמל יסודות מנוגדים שיוצרים יחד סדר קוסמי. הצורך בהשלמה בין הצדדים היה שיקוף של הצורך באיחוד מצרים העליונה ומצרים התחתונה לממלכה אחת שלמה.
הורוס הילד (הרייסיס) תואר כבנה של איזיס ומכונה בכתבים "הורוס שעל הפפירוס". זאת בעקבות המיתוס שמספר כיצד איזיס החביאה את הורוס התינוק בתוך הסוף, ממנו מיצרים את הפפירוס. "הקן" שיצרה איזיס נשמר על ידי אלות כגון אלה שנראית כמו פרה ואלה שמראה כדמות עקרב.
הורוס, גדל לנקום את מות אביו אוסיריס, ולדרוש את מקומו כשליט מצרים, מידי סת, אל הסערה שתואר כדודו ורוצח אביו. בניגוד למיתוס המוקדם, הורוס הילד חייב להביס את סת כדי להשיג סדר, שליטה וצדק בעולם האנושי. הורוס מאחד את מצרים העליונה והתחתונה ומקבל עליו את המלוכה. משגדל הורוס נלחם בסת בעצת אימו במגוון דרכים. במועצת האלים נקבע שאוסיריס יהיה שליט עולם המתים ולהורוס הוענקה השליטה על עולם החיים. בספר המתים מתואר הורוס כמלוה את המתים אל ממלכת אוסיריס ומשמש כמתווך בין העולמות. הטקסים שביצע הורוס על מנת להחיות את אוסיריס משמשים כאב טיפוס לכל טקסי האשכבה.[5]
עין הורוס ועין רע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – העין של רע
הורוס ורע הם בין האלים החשובים במיתולוגיה של מצרים העתיקה. על פי המיתוס, לשניהם היו קשרים חזקים לשמש, והם היו מקורבים לפרעה. רע היה אל בורא, המלך הראשון של מצרים, והוא תואר כשליט היקום. הורוס הופיע בשתי צורות: כראש הבז הוא היה שווה בכוחו לרע; ובצורתו השנייה, כהורוס הצעיר שהיה נינו של רע: הוא היה בנו של אוסיריס, נכדו של רע.
עינו של הורוס נקראת "אודג'את" שפירושה "השלמה". לפי תפיסתם, עיניו של הורוס הן השמש והירח. על פי המיתוס, בקרב נגד סת, הורוס מאבד את עין הירח אחרי שהוא פוצע את סת באשכיו. סת, בתגובה, פוצע את עינו של הורוס ומשחית אותה. לעיתים מתואר כיצד סת בלע אותה, מה שיכול ליצג את מולדי הירח או את ליקוי הלבנה. תחות אל הידע, בעל חכמת המאגיה הציל את העין והחזירה להורוס. עין זו שימשה מאוחר יותר כדי להחיות את אוסיריס.[4] עין הורוס נראתה כאש בעת שלחמה באויבי האור. הצגת עין הורוס נחשבה במצרים לארכיטיפ של כל טקס הקרבת מנחות.[6]
העין של הורוס מהווה את סימן ההגנה האולטימטיבי. משמעויות נוספות של עין הורוס הן עוצמת המלוכה, הגנה כנגד סת, אמצעי מטהר וכן מנחה בפסטיבלים.[7]
איקונוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילה, הורוס היה אל השמים ואחר כך הפך גם לאל המלחמה, וצורתו הייתה של בז שפורש את כנפיו ועיניו היו השמש והירח (עין אחת סימלה את השמש והשנייה את הירח), או אדם בעל ראש בז. בדמותו כאל השמש רע-הורוס הוא סומן באמצעות גלגל חמה מכונף או שמש בעלת כנפי בז. הורוס הילד מצויר בתסרוקת המסורתית לילדים: קרחת וצמה בצד הראש ואצבע בפיו. לעיתים הוא נושא כד המסמל את הפוריות. קמעות הנושאים את דמותו שימשו במקומות רבים כדי להרחיק חיות פרא, רוחות רעות ולבטל עין רעה.[8]
הנשק המיתי של הורוס הוא החנית שקיבלה ברכה מהאלה נית. החנית עשויה מקרני השמש ומהטפרים של האלה המענישה, מפדת. דגמים מוקטנים של החנית נמצאו בקברים ושימשו את המתים להגנה במהלך המסע לעולם המתים והנשק המסמל את הורוס הוא הכופש אשר הייתה חרב מעוקלת בצורת חצי ירח הנועדה לתלוש את נשקי אויבך מידהם.[6]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הורוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הורוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 168
- ^ Geraldine Pinch, Handbook of Egyptian Mythology (Santa Barbara: ABC-CLIO, 2002) p. 143
- ^ Manfred Lurker, trans. Barbara Cummings, The Gods and Symbols of Ancient Egypt (London: Thames and Hudson 1980) p. 65
- ^ 1 2 רוי וויליס, המיתולוגיה של עמי העולם, מאנגלית: עמנואל לוטם, עורך המהדורה העברית: מיקי אלעזר (אור יהודה: הד ארצי, 1999) עמ' 44.
- ^ Geraldine Pinch, Handbook of Egyptian Mythology (Santa Barbara: ABC-CLIO, 2002) p. 143-145
- ^ 1 2 Manfred Lurker, trans. Barbara Cummings, The Gods and Symbols of Ancient Egypt (London: Thames and Hudson 1980) p.67
- ^ George Hart, The Routledge Dictionary of Egyptian Gods and Goddesses (Taylor and Francis e-Library, 2005
- ^ Manfred Lurker, trans. Barbara Cummings, The Gods and Symbols of Ancient Egypt (London: Thames and Hudson 1980) p. 65
| אלים במיתולוגיה הכנענית | ||
|---|---|---|
| מפחרת האלים | אל • אשרה • בעל־הדד • ענת • עשתרת • דגן • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואב • שכמן ושנם • לויתן • תנין (אנ') • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי (אנ') • סכן • צדק (אנ') • מישור (אנ') • שלמן • גד • רפאים | 
|
| אתרים מקודשים | מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול | |
| ספרוּת | שירה אוגריתית: עלילות בעל וענת ‧ עלילת אקהת ‧ עלילת כרת ‧ הולדת שחר ושלם ‧ חתונת ירח ונכל ‧ לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש • כתבי סכניתן | |
| פולחן | במות • מרזח • פסלים מצבות • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • תרפים • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות, זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • העלאה באוב | |
| המיתולוגיה המצרית | ||
|---|---|---|
| הפנתאון המצרי | אוסיריס • איסיס • אכר • אמון • אמונת • אנוביס • אפיס • עאפפ • ארבעת בני הורוס • אתום • אתון • בת • בס • בסתת • גב • הורוס • חעפי • חכא • וואדג'ת • ח'ונסו • ח'נום • ח'פרי • חתחור • מות • מונתו • מין • מע'ת • מפדת • נו • נות • נחבת • נית • נפרתם • נפתיס • סתת • סבכ • סופדו • סח'מת • סת (סת־בעל) • ענקת • פאחת • פתח • קבוי • קוק • קטש • רע (העין של רע) • רשף • שו • תאורת • תחות • תפנות • סרקת |    
|
| אתרים מיתולוגיים | בנבן | |
| כתבים דתיים | אמדואת • כתבי הפירמידות • כתבי ארונות קבורה • ספר האדמה • ספר המערות • ספר המתים (הפפירוס של אני) • ספר הנשימה • ספר השערים | |
| פולחן | מקדשים מצריים (מקדש לוקסור • כרנך • מקדשי אבו סימבל) • הפירמידות במצרים (הפירמידה הגדולה של גיזה) • הספינקס הגדול של גיזה • עמק המלכים • חג הסד | |