דייוויד וודארד
 | |
| וודארד ב-2020 | |
| לידה |
6 באפריל 1964 (בן 60) סנטה ברברה, קליפורניה |
|---|---|
| מוקד פעילות | |
| מקום לימודים | אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, מכללת יוג'ין לאנג לאמנויות ליברליות, תיכון סן מרקוס |
| עיסוק | מנצח, סופר |
| סוגה |
פוסטמודרניזם  |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| בת זוג | סוניה ויקטומוב |
| צאצאים | מליה אתל וודארד, ג'ון פלויד וודארד |
|
www | |
| חתימה |
 |
  | |
דייוויד ג'יימס וודארד (באנגלית: David James Woodard; נולד ב-6 באפריל 1964) הוא מנצח וסופר אמריקאי. במהלך שנות ה-90 הוא טבע את המונח פרה-קוויאם (Prequiem) (פורטמנטו מקדים (portmanteau of preemptive ורקוויאם (Requiem)), כדי לתאר את השיטה הבודהיסטית שלו להלחנת מוזיקה ייעודית שתבוצע במהלך או מעט לפני מותו של אדם השוכב על ערש דווי נשוא המוזיקה.[1][2]
בין טקסי הזיכרון בלוס אנג'לס, בהם שימש וודארד כמנצח או מנהל מוזיקלי, נערך טקס אזרחי בשנת 2001 ברכבל Angels Flight לזכרם של קורבנות התאונה ליאון פראפורט ואלמנתו לולה שנפצעה באירוע.[3][4] הוא ניהל מיסות רקוויאם עבור חיות בר, כולל שקנאי חום מקליפורניה על החוף בו נפלה הציפור.[5][6][7] הוא ידוע בשל העדפתו לדיו צבעוני בכתיבת יצירותיו.[8]
טימותי מקווי ביקש מוודארד לערוך מיסה מקדימה ערב הוצאתו להורג בטרה הוט, אינדיאנה.[9] בהיוודעו ל"מעשה הנורא" של מקווי ובניסיונו לספק נחמה על אף זאת, הסכים וודארד לביצור הבכורה של הקודה של יצירתו " Ave Atque Vale" עם הרכב כלי נשיפה מקומי בכנסיית סנט מרגרט מרי, ליד USP טרה הוט, בפני קהל שכלל את עדי הבוקר שלמחרת.[10] הארכיבישוף דניאל מ. בוכליין ולאחריו הקרדינל רוג'ר מהוני הגישו עתירה לאפיפיור יוחנן פאולוס השני לברך את יצירתו השלמה של וודארד.[11][12][13]
העתקיו של וודארד ל-Dreamachine, מנורה פסיכואקטיבית, הוצגו במוזיאונים לאמנות ברחבי העולם. תרומותיו לכתבי עת ספרותיים כגון Der Freund (החבר) כוללים כתבים על קארמה בין המינים, תודעת צמחים וההתיישבות הפרגוואית נואבה גרמניה (Nueva Germania).[14][15]
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וודארד התחנך באופן פרטי ובבית הספר החדש למחקר חברתי (New School for Social Research) ובאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה.
נואבה גרמניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2003 נבחר וודארד כחבר מועצה בג'וניפר הילס (Juniper Hills - מחוז לוס אנג'לס), קליפורניה. במהלך כהונתו בתפקיד זה הוא הציע שותפות עיר אחות עם העיר נואבה גרמניה, פרגוואי. למטרת קידום תוכניתו, נסע וודארד לעיר האוטופיה הצמחונית/פמיניסטית לשעבר ונפגש עם ראשי העיר. לאחר ביקורו הראשון במקום, בו נתקל באוכלוסייה שהייתה מצויה "בדעיכה מוסרית ואינטלקטואלית",[16] הוא בחר שלא להמשיך בשותפות, אך זיהה בקהילה מושא למחקר לכתבים מאוחרים יותר. מה שהצית את עניינו במיוחד היו הרעיונות הפרוטו-טרנס-הומניסטיים של המתכנן הספקולטיבי ריכרד וגנר ואליזבת פרסטר-ניטשה, שיחד עם בעלה ברנהרד פורסטר הקימה והתגוררה במה שקרוי "מושבה" בין השנים 1886 ל-1889.[17][18]
בשנת 2004, מתוך הכרה בהיבטים ברי-קיימא של האידיאלים המייסדים של נואבה גרמניה, הלחין וודארד את המנון המקהלה "ארץ הג'ונגל הקדושה שלנו" (Our Jungle Holy Land).[19][20]
מ-2004 עד 2006 הוביל וודארד משלחות רבות לנואבה גרמניה, וזכה לתמיכתו של סגן נשיא ארצות הברית דאז דיק צ'ייני עבור פעילותו.[21] בשנת 2011 העניק וודארד לסופר השווייצרי כריסטיאן קראכט רישיון לפרסם חלק מההתכתבויות הפרטיות שלהם, בעיקר של אלה הנוגעות לנואבה גרמניה,[22] תחת חותמת אוניברסיטת הנובר שפורסמו על ידי בית ההוצאה לאור וורהאן פרסומים.[23] פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג מתייחס לשורות של התכתבות זו, "[המחברים] מוחקים את הגבול בין חיים לאמנות."[24] העיתון דר שפיגל טוען שחמש שנים[25] מהוות tת "עבודת ההכנה הרוחנית" של הרומן של קראכט שפורסם לאחריו, אימפריום (Imperium).[26]
לדברי אנדרו מקאן, וודארד יצא ל"טיול אל מה שנשאר מהמקום, בו חיים צאצאי המתיישבים המקוריים בנסיבות מופחתות באופן דרסטי" והועבר "לקידום פרופיל התרבותי של הקהילה, בניית תעתיק מיניאטורי של בית הפסטיבלים של ביירוית במקום בו היה פעם ביתה של משפחתה של אליזבת פורסטר-ניטשה."[27] בשנים האחרונות נואבה גרמניה הפכה ליעד מופלא עוד יותר, עם לינה, ארוחת בוקר ומוזיאון היסטורי חלופי.
Dreamachine
[עריכת קוד מקור | עריכה]משנת 1989 עד 2007 בנה וודארד העתקים של ה-Dreamachine, מכשיר סטרובוסקופי שנבנה על ידי בריון גיסין ואיאן זומרוויל, הכולל צילינדר מחורץ עשוי נחושת או נייר המקיף מנורה חשמלית על בסיס ממונע בנוי מעץ קוקובולו או עץ אורן.[28] וודארד טען כי, כאשר נצפית בעיניים עצומות, המכונה יכולה לגרות מצבים נפשיים הדומים למצב שיכרון חושים או חלום.[29][30]
בהסכמתו לתרום מכונת Dreamachine לרטרוספקטיבה הוויזואלית של וויליאם ס. בורוז מוזיאון האמנות של מחוז לוס אנג'לס מ-1996, נמלי כניסה,[31][32] התיידד וודארד גם עם הסופר הקשיש והעניק לו במתנה דגם "בוהמייני" של ה-Dreamachine העשוי מנייר ואורן לכבוד יום הולדתו ה-83 שהיה גם האחרון.[33][34] סותבי'ס מכרה את המכונה הקודמת לאספן פרטי בשנת 2002,[35] והמכונה המאוחרת נותרה מושאלת מאחוזתו של בורוז למוזיאון ספנסר לאמנות בלורנס, קנזס.[36] במאמר ביקורתי משנת 2019, החוקר ראג' צ'אנדארלפטי בוחן מחדש את הגישה "המהפכנית" של וודארד ל-Dreamachine שכמעט נשכחה.[37]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דייוויד וודארד (באנגלית)- פרסומים על ידי דייוויד וודארד בקטלוג של הספרייה הלאומית של שווייץ
- דייוויד וודארד בספריית הקונגרס
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קרפנטר, סוזן, "In Concert at a Killer's Death", לוס אנג'לס טיימס, 9 במאי 2001
- ^ ראפינג, אנצ'ליטו, דיוקן של וודארד (סיאטל: גטי אימג'ס, 2001)
- ^ רייך, קנת, "Angels Flight Death", לוס אנג'לס טיימס, 16 במרץ 2001
- ^ דוסון, ג'ים, טיסת המלאכים של לוס אנג'לס (הר פלזנט: הוצאת ארקדיה, 2008), עמ' 125
- ^ מנצר, טרייסי, "Pelican's Goodbye", עיתונות-טלגרם, 2 באוקטובר 1998
- ^ אלן, ב., Pelican (לונדון: Reaktion Books, 2019), עמ' 152–153
- ^ וודארד ניצח על הרקוויאם השקנאי עם צבת ולא עם שרביט ניצוח.
- ^ קראכט, כריסטיאן, & וניקל, אקהארט, Gebrauchsanweisung (מינכן: פיפר, 2012), עמ' 173
- ^ גינטר, מרקוס, Gesichter Amerikas (בוטרופ: הנסלובסקי בושמן, 2006), עמ' 30
- ^ סילטי, מייקל, Sounding the Last Mile, עבודת גמר בהדרכתו של פרופ' ג'יי מגי, אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין, 2018, עמ' 240–241
- ^ וול, ג'יימס, "Lessons in Loss", המאה הנוצרית, 4-10 ביולי 2001, עמ' 37
- ^ מבול, קס ואן דר, וודארד, סקר רקוויאם, 5 בפברואר 2006
- ^ וודארד, דייוויד, "Musica lætitiæ comes medicina dolorum", החבר מס' 7, מרץ 2006, עמ' 34–41
- ^ קארוזי, איבן, "La storia di Nueva Germania", הפוסט, 13 באוקטובר 2011
- ^ פורומבקה, סטפן, ושוץ, ארהרד, עורכי, Kulturjournalismus (ברלין: שבעה שיער, 2008), עמ' 247
- ^ טניגלה, פרנצ'קסו, Momus (טורינו/מילאנו: ספרי נוח, 2015), עמ' 39–40
- ^ קוֹבֶּר, הנינג, "In, um und um Germanistan herum", די טאגסצייטונג, 18 במאי 2006
- ^ ליכטמז, מרטין, "Nietzsche und Wagner", דמדומים 2, 2007, עמ' 28–31
- ^ שיידמנדל, ניקה, "Der Traum in der Maschine", החבר מס' 1, ספטמבר 2004, עמ' 41–50
- ^ אופק, רפאל, הספר הלבן (ברלין: זורקאמפ, 2021), פרק 21
- ^ אפשטיין, ג'ק, "Rebuilding a Home", סן פרנסיסקו כרוניקל, 13 במרץ 2005
- ^ שרוטר, ג'וליאן, "Interpretation", בבירקה, עוֹרֵך, Author and Narrator (ברלין: דה גרויטר, 2015), עמ' 113–138
- ^ וודארד, דייוויד, "In Media Res", מגזין 032c, קיץ 2011, עמ' 180–189
- ^ קישור, מקסימום, "Wie der Gin zum Tonic", פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג, 9 בנובמבר 2011, עמ' 32
- ^ קראכט ו וודארד, חמש שנים (הנובר: וורהאן פרסומים, 2011)
- ^ 'דיז, ג'ורג, "Die Methode Kracht", דר שפיגל, 13 בפברואר 2012, עמ' 102
- ^ מקאן, אנדרו, "Allegory", סידני ביקורת ספרים, 28 באוגוסט 2015
- ^ אלן, מארק, "Design by Timothy Leary", הניו יורק טיימס, 20 בינואר 2005 (בארכיון מהמקור ב-22 באפריל 2015)
- ^ וודארד, דוד, הערות התוכנית, התוכנית (Program), ברלין, נובמבר 2006
- ^ בשנת 1990 המציא וודארד מכונה פסיכוטכנוגרפית, ה-Feraliminal Lycanthropizer, שהשפעותיה מנוגדים לכאורה לאלו של ה-Dreamachine.
- ^ נייט, כריסטופר, "The Art of Randomness", לוס אנג'לס טיימס, 1 באוגוסט 1996
- ^ בולס, דון, "Dream Weaver", לוס אנג'לס שבועי, 26 ביולי - 1 באוגוסט 1996
- ^ שגרירות ארצות הברית, פראג, "Literární večer s diskusí", אוקטובר 2014
- ^ וודארד, דוד, "Burroughs und der Steinbock", חודש שווייצרי, מרץ 2014, עמ' 23
- ^ קרפנטר, סוזן, "Built for Visionaries", לוס אנג'לס טיימס, 31 באוקטובר 2002
- ^ מוזיאון ספנסר לאמנות, Dreamachine, אוניברסיטת קנזס.
- ^ צ'נדרלפאטי, ראג', Seeing the Beat Generation (ג'פרסון, קרוליינה הצפונית: מקפרלנד, 2019), עמ' 142–146
| בקרת זהויות |
|
|---|