ג'ובאני ג'נטילה
 | |
| ג'ובאני ג'נטילה | |
| לידה |
30 במאי 1875 קסטלווטרנו (אנ'), ממלכת איטליה |
|---|---|
| נרצח |
14 באפריל 1944 (בגיל 68) פירנצה, הרפובליקה של סאלו |
| שם לידה |
Giovanni Gentile  |
| מקום קבורה |
בזיליקת סנטה קרוצ'ה |
| מקום לימודים |
Liceo classico statale L. Ximenes, Scuola Normale Superiore. Classe di Lettere e Filosofia, אוניברסיטת פירנצה |
| מוסדות |
|
| זרם | אידיאליזם |
| תחומי עניין | דיאלקטיקה, פדגוגיה, אימננטיות |
| עיסוק |
פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, פוליטיקאי, איש חינוך, מבקר ספרות |
| הושפע מ | אפלטון, הגל, מרקס, ניטשה |
| השפיע על | מוסוליני |
| מדינה |
ממלכת איטליה |
| פרסים והוקרה |
מדליית סרינה (1928) Gautieri Award (1897) מסדר העיט הגרמני |
| בן או בת זוג |
Erminia Nudi (9 במאי 1901–?) |
| צאצאים |
Giovanni Gentile, Federico Gentile |
  | |
ג'ובאני ג'נטילה (באיטלקית: Giovanni Gentile; 30 במאי 1875 – 14 באפריל 1944) היה פילוסוף איטלקי. נחשב לאחד ההוגים המרכזיים של הפשיזם האיטלקי, והיה שר החינוך בקבינט הראשון של בניטו מוסוליני.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'נטילה נולד בקסטלווטרנו שבסיציליה ולמד פילוסופיה באוניברסיטת פיזה. ערך עם בנדטו קרוצ'ה את הביטאון הספרותי הביקורת. השניים נותרו ידידים קרובים לאורך שנים רבות, על אף חילוקי הדעות האידאולוגיים ביניהם.
משנת 1906 הורה פילוסופיה בפלרמו ולאחר מכן בפיזה וברומא.
משנתו הפילוסופית של ג'נטילה שואבת השראה מתורתו של הגל ומושג ה"רוח" (Geist). ואולם, שלא כהגל ג'נטילה סבר שהרוח אינה מכוונת רק למושגים אלא שביסוד כל גילוייה הפרטיקולריים של הרוח ישנן מחשבות שהן בבחינת 'פעולה טהורה', כלומר, ביטויים של הרוח המתממשים באמצעים שאינם מכוונים למושגים או לרעיונות. מכאן חשיבותן של הדת (אף שג'נטילה עצמו לא היה אדם מאמין) והאמנות כגילויים של הרוח שאינם מבטאים מושגים או רעיונות. גם "רוח האומה" היא ביטוי כזה של הרוח. המדינה, כביטוי תבוני עליון של 'רוח האומה' משמשת מסגרת פוליטית לרוח זו ולכל גילוייה. ברוח תורת הגל סבר כי הפרט אינו מתמצה באינדיבידואליות מבודדת, אלא מתממש רק כחלק מן הקולקטיב הלאומי. האחדות ה'אורגנית' של הקולקטיב הייתה בעיני ג'נטילה גם מפתח לפתרון בעיות חברתיות. מכיוון שהפרטים בחברה אינם שווים, השאיפה להחיל עליהם את השוויון הפורמלי איננה מעשית ואיננה צודקת. במקום זאת צריכות הבעיות החברתיות - במיוחד סכסוכי עבודה - להיפתר מתוך גישה "אורגנית", כלומר, מתוך סולידריות לאומית. גישה זו מושגת באמצעות מעורבות של המדינה, המייצגת את האחדות האורגנית הזאת. תפיסה זו נתנה גיבוי לרעיון המשק הקורפורטיבי שלו הטיף הפשיזם. בניגוד להגל, שהתנגד ללאומנות ותמך באמנציפציה ליהודים, ג'נטילה ביטא תפיסת עולם לאומנית.
ג'נטילה הפך להוגה הדעות הרשמי של הלאומנות האיטלקית ומאוחר יותר לתומכו הרוחני של הפשיזם. הוא היה לסופר הצללים של חלק מכתביו הרעיוניים של בניטו מוסוליני, וזה האחרון הגדיר את ג'נטילה בתואר "הפילוסוף של הפשיזם" (יש אומרים שגם ג'נטילה הגדיר עצמו כך). הערך "פשיזם" באנציקלופדיה האיטלקית, שמוסוליני חתום עליו, ואשר נחשב להצגה השיטתית המתומצתת המוסמכת ביותר של הדוקטרינה הפשיסטית, נכתב למעשה על ידי ג'נטילה.
ג'נטילה היה גם הוגה דעות חשוב בתחום החינוך והפילוסופיה של החינוך. הוא הדגיש את חשיבות המצוינות ואת טיפוח מדעי הרוח במערכת החינוך. כשר החינוך בקבינט הראשון של מוסוליני ביצע רפורמה יסודית בבתי הספר, רפורמה שנועדה להעלות את רמת הלימודים, להחדיר גישה היסטורית לכל המקצועות ולהנהיג פיקוח מתמיד של המדינה על ההוראה.
בשנים שלאחר מכן נטל ג'נטילה חלק פעיל ביותר בפעילות האינטלקטואלית הממלכתית באיטליה הפאשיסטית. מאמצע שנות השלושים ירדה קרנו, במיוחד לנוכח נטייתו של מוסוליני לאמץ אל תוך הפשיזם יסודות של תורת הגזע ושל האנטישמיות, שהיו מנוגדים למשנתו הלאומית-מדינתית של ג'נטילה. יש עדויות על כך שבזמן מלחמת העולם השנייה סייע למלומדים יהודים לברוח דרך איטליה ואף אירח או הסתיר אותם בביתו.
באפריל 1944 נרצח ג'נטילה על ידי אנשי מחתרת קומוניסטים כאשר עמד לשוב מנסיעה לפירנצה שבה ביקש לשכנע את השלטונות לשחרר ממאסר כמה אינטלקטואלים אנטי-פשיסטיים.
לאחר המלחמה הושכח ג'נטילה כליל, ומעטים עסקו במשנתו ובכתביו. הסיבה העיקרית לכך הייתה ההסתייגות המקיפה מן הפשיזם ומכל מי שזוהה איתו. כמו כן, דמותו ומשנתו של ג'נטילה עמדו בסתירה למאמץ התעמולתי להסתיר את היסודות ההומניסטיים של הפשיזם ולהציגו כדוקטרינה חסרת עומק פילוסופי, המתמצה בעידוד אלימות לאומנית פרועה ובפולחן המנהיג. סיבה נוספת להתעלמות ממנו הייתה נעוצה בירידת קרנה של הפילוסופיה ההגליאנית בכללה במחצית השנייה של המאה העשרים.
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ראשי פרקים בפדגוגיה כמדע פילוסופי (1913)
- הרפורמה של הדיאלקטיקה ההגליאנית (1913)
- תאוריה כללית של הרוח כפעולה טהורה (1916)
כמו כן חיבר ג'נטילה כמה מכתבי היסוד של המשטר הפשיסטי ומונוגרפיות רבות על תולדות הפילוסופיה, המרכזי שבהם היה מניפסט האינטלקטואלים הפשיסטים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ובאני ג'נטילה – מניפסט האינטלקטואלים הפשיסטים אל האינטלקטואלים בני כל האומות (מאיטלקית: יונתן פיין), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ז', 2016.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ובאני ג'נטילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ג'ובאני ג'נטילה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- ג'ובאני ג'נטילה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)