בסיס חיל האוויר אל-עודייד
 | |||
| נתוני השדה | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מפעיל |
חיל האוויר של ארצות הברית  | ||
| קואורדינטות | 25°07′02″N 51°18′53″E / 25.117222222222°N 51.314722222222°E | ||
| מסלולי טיסה | |||
  | |||
בסיס חיל האוויר אל-עודייד (באנגלית: Al Udeid Air Base בערבית: قاعدة العديد الجوية) הוא אחד משני בסיסים צבאיים מדרום־מערב לדוחה בירת קטר. הוא ידוע גם בשם נמל התעופה של אבו נח'לה (مطار أبو نخلة).
הבסיס משמש את חיל האוויר הקטרי, חיל האוויר של ארצות הברית, חיל האוויר המלכותי וכוחות זרים אחרים. בנוסף הוא משמש כמפקדה קדמית של פיקוד מרכז של ארצות הברית.
בשנת 1999, אמיר קטר חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני[1] אמר לפקידים אמריקאים שהוא רוצה לראות עד 10,000 אנשי שירות אמריקאים מוצבים באופן קבוע באל-עודייד. על פי דיווחים בתקשורת ביוני 2017, הבסיס אירח למעלה מ-11,000 כוחות של הקואליציה נגד דאעש בראשות ארצות הברית שכללה יותר מ-100 מטוסים מבצעיים.[2]
זהו הבסיס הצבאי האמריקאי הגדול ביותר במזרח התיכון.[3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיל האוויר של ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פעולות צבאיות משותפות במהלך מלחמת המפרץ ב-1991, סיכמו קטר וארצות הברית על הסכם שיתוף פעולה הגנה שהורחב לאחר מכן. בשנת 1996, קטר בנתה את בסיס האוויר אל-עודייד בעלות של יותר ממיליארד דולר. ארצות הברית השתמשה לראשונה בבסיס הסודי דאז בסוף ספטמבר 2001, כאשר חיל האוויר היה צריך מקום למטוסיו שפעלו באפגניסטן. לארצות הברית יש כמעט 40,000 אנשי צבא במזרח התיכון. הצי החמישי של ארצות הברית נמצא בבחריין ויש לו 28,000 אנשי צבא בכווית, בבחריין ובקטר. הממלכות, כולל קטר, מכסות 60 אחוז מהעלויות התפעול של הבסיס שמוערכות ב-650 מיליון דולר אמריקאי.[4]
ההכרה הרשמית של הבסיס הגיעה במרץ 2002, כאשר סגן נשיא ארצות הברית דיק צ'ייני ביקר בבסיס עם חבורת עיתונאים אמריקאים. באפריל 2003, זמן קצר לאחר תחילת הפלישה לעיראק בהובלת ארצות הברית, עבר מרכז המבצעים האווירי הקרבי של ארצות הברית למזרח התיכון מבסיס אוויר פרינס סולטן בערב הסעודית למה שהיה אז מטה גיבוי שנבנה שנה קודם לכן בקטר, ונתפס כמקום נוח יותר להצבת חיילים אמריקאים.[5]
אל-עודייד ומתקנים אחרים בקטר משמשים כמוקדי לוגיסטיקה, פיקוד ובסיס עבור אזור המבצעים של פיקוד מרכז ארצות הברית (CENTCOM), ומפקחים על הפעולות האוויריות של ארצות הברית במדינות שונות, בהן עיראק, אפגניסטן וסוריה.[6]
ב-3 בינואר 2024 הודיעה ארצות הברית כי היא מאריכה את שהיותה בבסיס לעוד כ-10 שנים לפחות.[7]
חיל האוויר המלכותי של בריטניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השנים 2004–2009 שימש הבסיס האווירי את חיל האוויר המלכותי עם מטוסי תובלה ומטוסי סילון מהירים לתמיכה במבצע טליק (מלחמת עיראק) ובמבצע הריק (מלחמת אפגניסטן).
כיום שוכנת בבסיס מפקדת להק המשלוח האווירי 83 שאמונה על הפעילות האווירית של חיל האוויר המלכותי בזירת המזרח התיכון, כמו גם כנף המשלוח האווירי 901 תחת פיקודו. מלבד כנף 903, הלהק כולל כיום שלושה כנפות נוספות המוצבות בבסיסי אוויר שונים ברחבי הזירה, בהן באקרוטירי (קפריסין), מוסאנה (עומאן) ובאל מינאד (איחוד האמירויות הערביות).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Embassy of Qatar – H.H. The Emir". אורכב מ-המקור ב-29 בינואר 2012. נבדק ב-2 במרץ 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ US 'mystified' over Gulf states' position towards Qatar
- ^ "U.S. Bases in the Middle East".
- ^ Zeynalov, Mahir (25 בדצמבר 2017). "Defending Allies: Here is how much US Gains from Policing World". The Globe Post (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-05-10.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Aftereffects Bases; U.S. Will Move Air Operations To Qatar Base NYT, 28 April 2003.
- ^ Inside the Air War Over Syria: A High Altitude ‘Poker Game’ NYT, 23 May 2017.
- ^ Jonathan Landay and Kanishka Singh, US reaches deal to extend military presence at Qatar base, reuters, 3.1.2024