אנה מניאני

אנה מניאני
Anna Magnani
לידה	7 במרץ 1908; אלכסנדריה, מצרים
פטירה	26 בספטמבר 1973 (בגיל 65); איטליה
סוגה מועדפת	דרמה
מדינה	איטליה, ממלכת איטליה
תקופת הפעילות	1928–1972 (כ־44 שנים)
מקום לימודים	האקדמיה הלאומית לאמנויות הבמה על שם סילביו ד'אמיקו
בן או בת זוג	Goffredo Alessandrini (1935–1950)
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (1954); פרס חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק; פרס מועצת המבקרים הלאומית לשחקנית הטובה ביותר; פרס סנט ג'ורדי; גביע וולפי לשחקנית הטובה ביותר; פרס רצועת הכסף לשחקנית הטובה ביותר; פרס רצועת הכסף לשחקנית משנה; פרס דוד די דונטלו לשחקנית הטובה ביותר; דוב הכסף לשחקנית הטובה ביותר (1958); פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה; פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר; שדרת הכוכבים של הוליווד; כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד ;
	https://www.archivioannamagnani.it
	פרופיל ב-IMDb

אנה מניאני (באיטלקית: Anna Magnani;‏ 7 במרץ 1908 – 26 בספטמבר 1973) הייתה שחקנית קולנוע ותיאטרון יהודיה-איטלקייה.

מניאני התחילה את הקריירה שלה באמצע שנות ה-30 באיטליה ואת פרסומה הראשון קנתה בסרט "רומא עיר פרזות" ב-1945. כאשר פרצה לתודעה הבינלאומית הרחבה, בעקבות זכייתה בפרס האוסקר ב-1956, כבר היו בעברה 20 שנות פעילות בקולנוע האיטלקי. נחשבה כאחת מהשחקניות האיטלקיות הבולטות שזכו לפרסום בינלאומי לאחר מלחמת העולם השנייה. בעוד שכוכבות איטלקיות כמו ג'ינה לולובריג'ידה וסופיה לורן נחשבו בראש ובראשונה כסמלי מין, נחשבה מניאני כשחקנית אופי מהמדרגה העליונה.

כינויה של מניאני בפי האיטלקים היה "נאנארלה" והיא הייתה השחקנית האהודה ביותר באיטליה בשנות השיא שלה.^[1] בשלבים מאוחרים יותר של הקריירה שלה זכתה מניאני לכינוי "לה לופה" (באיטלקית: הזאבה), כינוי שביטא את המשחק הגועש והיצרי בו התאפיינה.^[2]

קורות חיים

מניאני נולדה באלכסנדריה שבמצרים לאב מצרי ולאם איטלקית-יהודית שעבדה כתופרת. היא גדלה אצל סבתה בטרסטוורה, שכונת עוני של רומא באותה עת. בזמן לימודיה בבית הספר לדרמה אליאונורה דוזה (שבאקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה) התפרנסה מעבודה כזמרת במועדוני לילה ובקברטים. בעת שהופיעה בסנרמו פגשה את במאי הקולנוע גופרדו אלסנדריני ונישאה לו ב-1933. אלסנדריני לא העריך את כישוריה כשחקנית, אך דרכו הכירה את הבמאי מונציו מלאסומה שליהק אותה ב-1934 לתפקיד חשוב בסרט "La Cieca di Sorrento". במשך שנות ה-30 המשיכה מניאני לשחק בסרטים שהופקו באיטליה הפאשיסטית.

במקביל להשתתפותה בסרטים בתפקידי משנה, השתתפה מניאני גם כשחקנית בהפקות תיאטרון בהצלחה רבה יותר ונטלה חלק בהצגות אנה כריסטי והיער המאובן. רק ב-1941 עלה שמה לתודעת הציבור באיטליה כשחקנית קולנוע לאחר שהשתתפה בסרטו של הבמאי ויטוריו דה סיקה, "Teresa Venerdi". ב-1942 ילדה בן לשחקן מסימו סראטו ופרשה ממשחק לתקופה של כשנה. היא נתקלה בקשיים כשניסתה לשוב למשחק מאחר שבאותה עת הייתה המלחמה באיטליה בכל עוזה. למרות זאת, הצליחה לקבל מספר תפקידי משנה במופע בימתי ובסרטים.

"רומא עיר פרזות"

עם יציאת הנאצים מרומא, בשעה שתעשיית הקולנוע האיטלקי הייתה נתונה בקשיים גדולים, החל הבמאי רוברטו רוסליני בצילומי הסרט רומא עיר פרזות. הסרט צולם בתנאים קשים ביותר וחמרי הצילום נרכשו בשוק השחור. הסרט עסק במאבקם של המעמד הנמוך והכנסייה הקתולית בכיבוש הגרמני ומניאני גילמה את אחד התפקידים הראשיים בסרט, כאישה הרה הנורית לבסוף על ידי הגרמנים. הסרט, שיצא למסכים ב-1945, הצליח והתפרסם מאוחר יותר כמחוללו של זרם הנאו-ריאליזם. מניאני, שקודם לתפקידה זה, נודעה יותר כשחקנית קומית, זכתה לתשבחות רבות על תפקיד האופי ששיחקה באופן כן וצנוע.^[3]

בעקבות פרסומה ב"רומא עיר פרזות" החלה מניאני לשחק בתפקידים ראשיים ובהמשך 1945 וב-1946 יצאו למסכים שישה סרטים בכיכובה. עם זאת, סרטים אלו התפרסמו רק באיטליה ומניאני נחשפה מחדש לקהל הבינלאומי רק ב-1947, בסרטו הנאו-ריאליסטי של הבמאי לואיג'י זמפה, "אנג'לינה הכבודה" (L'onorevole Angelina). בסרט שיחקה מניאני אם משפחה מרדנית הסוחפת את חברותיה ושכניה להשתלטות על פרויקט מגורים שנבנה לאחר המלחמה ולאחר שהיא נכנסת לפוליטיקה, היא מעדיפה לחזור אל משפחתה ולשכונה. הסרט זכה להצלחה בינלאומית ומניאני זכתה בפרס לשחקנית הטובה בפסטיבל הסרטים של ונציה.^[4]

מניאני המשיכה ושיחקה בתפקידים ראשיים גם בשנים שלאחר מכן. ב-1948 זכה הסרט שבכיכובה, "Sogni per le Strade", להצלחה רבה בעולם ובאותה שנה, השתתפה בסרטו מעורר המחלוקת של רוסליני, על פי תסריט של ז'אן קוקטו ופדריקו פליני, "L'amore". בסרט, שכלל שני סיפורים, היא גילמה בחלק "Il miracolo" (הנס) איכרה תמימה הנאנסת על ידי נווד המתחזה לישו. יחסיה ההדוקים עם רוסליני הגיעו לקיצם בחטף כששמעה על קשריו הרומנטיים עם אינגריד ברגמן. כמענה לסרטם המשותף, סטרומבולי, היא הופיעה ב-1950 בסרט "Vulcano", בתפקיד פרוצה המנסה למנוע מאחותה ללכת בדרכיה.^[5]

ב-1951 כיכבה בסרטו של לוקינו ויסקונטי, "בתי היפהפייה" (Bellissima) בתפקיד אם המנסה בכל כוחה להכניס את בתה הצעירה לעולם הקולנוע של אולפני צ'ינצ'יטה,^[6] ב-1952 שיתפה פעולה עם בעלה לשעבר, הבמאי גופרדו אלסנדריני, שהיה בעל נטיות שמאלניות מובהקות, בסרט "החולצות האדומות", שעסק במלחמת העצמאות של איטליה ובו גילמה מניאני את דמותה של אניטה, אשתו של ג'וזפה גריבלדי..^[7]

ב-1953 שיחקה בסרטו של הצרפתי ז'אן רנואר, "Le carrosse d'or" (מרכבת הזהב), בתפקיד שחקנית תיאטרון באמריקה המרכזית המתלבטת בין שלושה מחזרים. בעקבות הסרט אמר רנואר שהיא כנראה השחקנית הגדולה ביותר איתה עבד.^[8]

פרסום בארצות הברית

לאחר הפסקה בת שלוש שנים, חזרה מניאני לשחק בסרטים. בשנים שלפני כן היא דחתה הצעות מהוליווד להשתתף בסרטים, אך ב-1955 נעתרה וכיכבה בסרט "השושנה המקועקעת", על פי תסריט של טנסי ויליאמס (שחיבר גם את המחזה), שכתב את התפקיד הראשי למחזה כשדמותה של מניאני לנגד עיניו. מניאני סרבה לשחק על במות ברודוויי אך נאותה להשתתף בסרט שהופק על ידי חברת סרטי פרמאונט ובוים על ידי דניאל מאן. בסרט גילמה מניאני אלמנה ממוצא סיציליאני השוקעת בדיכאון לאחר מות בעלה ומתעוררת לחיים עם התבגרות בתה והגעת גבר חדש לעיירה (ברט לנקסטר).^[9] מניאני זכתה על משחקה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר. היא לא נכחה בטקס האוסקר ואת הפרס קיבלה בשמה, מריסה פאוואן, שגילמה בסרט את בתה והייתה מועמדת לפרס על תפקיד שחקנית המשנה. על הופעתה בסרט, כתב מבקר הקולנוע זאב רב-נוף:

"בין השחקניות והשחקנים הגדולים שראינו בסרטים שונים, אין אנו זוכרים מישהו, שהגיע לרמת מניאני בסרט זה - דמות מושלמת, הבנה עמוקה, המתגלה לא רק בעצם הגישה והתפיסה הכללית של התפקיד, אלא בשורת פרטים קטנים: כל אבר בגופה משחק בנפרד - אצבעות, ידיים, פה, ריסים, ראש, שערות וכו'. רצונכם לראות מה פירוש שחקנית בחסד עליון - ראו את מאניאני בסרט זה."

— זאב רב-נוף, דבר, 29 ביוני 1956^[10]

לאחר ששיחקה בסרט איטלקי נוסף, חזרה מניאני לארצות הברית ב-1957 ושיחקה מול אנתוני קווין בסרטו של הבמאי ג'ורג' קיוקור, "הרוח היא פראית" (Wild Is the Wind). הסרט לא זכה להצלחה גדולה והוא זכור כיום הודות לשיר הנושא שלו שהולחן על ידי דימיטרי טיומקין ובוצע בסרט על ידי ג'וני מאתיס.^[11] ב-1959 וב-1960 שיחקה בשני סרטים איטלקיים. באחד מהם, "גיהנום בכרך" יחד עם ג'ולייטה מזינה.^[12] מאוחר יותר ב-1960, יצא למסכים סרט הוליוודי נוסף בכיכובה, "המין הנמלט" (The Fugitive Kind), בבימויו של סידני לומט ובכיכובם של מניאני, מרלון ברנדו, ג'ואן וודוורד ומורין סטייפלטון. מניאני גילמה בסרט דמות של בעלת חנות שהחיים לא האירו לה פנים, הנאבקת, מול נשים אחרות בעיירה, על ליבו של נווד צעיר המזדמן לעיירה ועובד אצלה בחנות. גם סרט זה נעשה על פי מחזה של טנסי ויליאמס, "אורפיאוס בשאול" שגם השתתף בכתיבת התסריט.^[13]

סוף הקריירה

ב-1962 שיחקה מניאני בסרטו של פייר פאולו פאזוליני, "מאמא רומא". היא שיחקה בסרט דמות של אשה שעסקה בעבר בזנות ומנסה להבטיח לבנה בן ה-16 חינוך של המעמד הבינוני. בסרט, שהיה במידה רבה מחווה ל"רומא עיר פרזות" של רוסליני, ניסה פאזוליני לשחזר את איכות ואופי משחקה של מניאני מהעבר, אך נכשל, לטענתו, כיוון שהיא בחרה לשמור על עצמאותה כשחקנית ולא הלכה בעקבות חזונו האמנותי. עם זאת, טען פאזוליני, כי לא היה מחליף אותה ככוכבת הסרט גם לו ניתנה לו הבחירה שנית.

מניאני עייפה מכך שלוהקה בעקביות לתפקידים בעלי אופי דומה. ב-1963 היא אמרה: "נמאס לי לגמרי מהתפקידים הקבועים של אישה קולנית והיסטרית ממעמד הפועלים". ואמנם, החל משנות ה-60 פחתו הסרטים בהם נטלה חלק. לאחר שהשתתפה ב-1963 בקומדיה צרפתית-איטלקית, "הירושה של ג'וזפה" (Le magot de Josefa) מול הקומיקאי הצרפתי בורביל ובתפקיד משנה בסרט איטלקי ב-1965, חזרה מניאני ב-1969 לשחק בדרמה קומית הוליוודית, "הסוד של סנטה ויטוריה". במאי הסרט, שעסק בעיירה איטלקית ערב סיום מלחמת העולם השנייה, היה סטנלי קריימר והכוכבים האחרים היו אנתוני קווין ווירנה ליזי. במהלך הצילומים הפכה סצנת ריב אלימה בין קווין ומניאני לריב אמיתי. מניאני בעטה בחוזקה בקווין וחבטה בו בצווארו. כשזה התלונן ש"זה לא כתוב בתסריט", ענתה לו מניאני כי עליו לזכור שהיא אמורה לנצח במריבה.

ב-1972 השתתפה (ללא מזכה) בסרטה האחרון, סרטו של פליני, רומא, בדמותה היא. לקראת סוף הקריירה שלה צוטטה מניאני כאומרת: "עבר הזמן שבו השליתי את עצמי שעשיית סרטים היא אמנות. סרטים היום נעשים על ידי אינטלקטואלים ... שתמיד מנסים להוכיח שהם מלמדים משהו".

ב-1973 נפטרה מניאני כתוצאה ממחלת סרטן הלבלב. עם רב השתתף בהלווייתה ברומא והיא נקברה באחוזת הקבר של משפחתו של רוברטו רוסליני.

חיים פרטיים

ב-1933 נישאה לבמאי הקולנוע אלסנדריני. ב-1940 הם נפרדו אך הנישואים נותרו בתוקף עד 1950. ב-1942 נולד לה בן, צ'לינו (שכונה על ידי מניאני, לוקה) כתוצאה מרומן עם השחקן מסימו סראטו. לוקה חלה בשיתוק ילדים בילדותו. מניאני הקדישה חלק גדול משנותיה לטיפול בבנה ולקחה אותו לטובות שבמרפאות אירופה במטרה לשפר את מצבו. אולם, גם לאחר כל הניתוחים והטיפולים שעבר, נזקק לוקה לקביים ובהמשך בילה את רוב זמנו על כסא גלגלים. אחת מהסיבות העיקריות להסכמתה להשתתף בסרטים אמריקאים הייתה השכר הגבוה שהשתכרה בהפקות אלו, דבר שאפשר לה לממן את הטיפולים היקרים. גם בהפקות האיטלקיות היא דרשה סכומים גבוהים על השתתפותה. מאוחר יותר, נישא לוקה לג'יליולה פאנזה (אחותו של הבמאי רוברטו פאנזה) ובתם, אוליוויה, היא שחקנית קולנוע.^[14]

למניאני הייתה מערכת יחסים ארוכת שנים עם הבמאי רוברטו רוסליני. בשלב מסוים היו אלו גם יחסים רומנטיים. שנים מספר לאחר שנטשה אותו בזעם וניתקה איתו את קשריה, בעקבות הרומן שלו עם אינגריד ברגמן, השלימו השניים והיו ידידים.

מניאני התפרסמה במגעה הבלתי אמצעי וחסר גינוני הכוכבות בקרב האנשים הפשוטים, אנשי הרחוב ברומא. התנהגותה הטבעית זיכתה אותה באהדה רבה בקרב הציבור האיטלקי ובמיוחד ברומא עירה. אהדה זו התבטאה גם בצער הרב שירד על רומא עם מותה ובמסע ההלוויה שלה בו נכח עם רב. עם זאת, מגעה עם תעשיית הקולנוע התאפיין בדרישות שונות בבררנות ובקפריזות.

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של אנה מניאני (באיטלקית)

מדיה וקבצים בנושא אנה מניאני בוויקישיתוף

אנה מניאני, ברשת החברתית פייסבוק
אנה מניאני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אנה מניאני, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
אנה מניאני, באתר AllMovie (באנגלית)
אנה מניאני, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
אנה מניאני, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אנה מניאני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אנה מניאני, באתר Discogs (באנגלית)
אנה מניאני, באתר DNCI
אנה מניאני, אתר Classic Images (באנגלית)
ב.א. דוד, סניורה מאניאני, דבר, 7 בספטמבר 1956
טוליה צבי, תשואות אחרונות לאנה מאניאני, מעריב, 5 באוקטובר 1973
צ'או אנה מנייני, אתר פסטיבל ירושלים לקולנוע
אנה מניאני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אנה מניאני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ 12 הימים של פסטיבל ונציה, דבר, 5 באוקטובר 1956
^ הכינוי הוא בעקבות השתתפותה ב-1965 בהצגה בשם זה (על פי יצירה של הבמאי אלברטו לטואדה שיצאה כסרט ב-1953). את ההצגה ביים פרנקו זפירלי
^ רומא עיר פרזות, אתר פסטיבל הקולנוע ירושלים, יולי 2009
^ גב' אנג'לינה הולכת לפרלמנט, אתר פסטיבל הקולנוע ירושלים, יולי 2009
^ אורות-מצלמה-פעולה, דבר, 9 ביולי 1954
^ דרושה ילדה קטנה לתפקיד ראשי בסרט, דבר, 14 ביוני 1957
^ מערבון הפוך, דבר, 20 ביוני 1967
^ Anna Magnani, אתר allmovie
^ סרטי השבוע, דבר, 29 ביוני 1956
^ בקולנוע, אהבה סיציליאנית, דבר, 29 ביוני 1956
^ פראית מכולם - מניאני, דבר, 22 באוגוסט 1958
^ חיים שהם בית-סוהר, דבר, 1 באפריל 1960
^ עור הנחש, דבר, 27 בינואר 1961
^ "Olivia Magnani: giocavo con l' Oscar della nonna", ארכיון קוריירה דלה סרה, 11 בספטמבר 2003

[1] 12 הימים של פסטיבל ונציה, דבר, 5 באוקטובר 1956

[2] הכינוי הוא בעקבות השתתפותה ב-1965 בהצגה בשם זה (על פי יצירה של הבמאי אלברטו לטואדה שיצאה כסרט ב-1953). את ההצגה ביים פרנקו זפירלי

[3] רומא עיר פרזות, אתר פסטיבל הקולנוע ירושלים, יולי 2009

[4] גב' אנג'לינה הולכת לפרלמנט, אתר פסטיבל הקולנוע ירושלים, יולי 2009

[5] אורות-מצלמה-פעולה, דבר, 9 ביולי 1954

[6] דרושה ילדה קטנה לתפקיד ראשי בסרט, דבר, 14 ביוני 1957

[7] מערבון הפוך, דבר, 20 ביוני 1967

[8] Anna Magnani, אתר allmovie

[9] סרטי השבוע, דבר, 29 ביוני 1956

[10] בקולנוע, אהבה סיציליאנית, דבר, 29 ביוני 1956

[11] פראית מכולם - מניאני, דבר, 22 באוגוסט 1958

[12] חיים שהם בית-סוהר, דבר, 1 באפריל 1960

[13] עור הנחש, דבר, 27 בינואר 1961

[14] "Olivia Magnani: giocavo con l' Oscar della nonna", ארכיון קוריירה דלה סרה, 11 בספטמבר 2003

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר
1928–1940	ג'נט גיינור (1928) • מרי פיקפורד (1929) • נורמה שירר (1930) • מארי דרסלר (1931) • הלן הייז (1932) • קתרין הפבורן (1933) • קלודט קולבר (1934) • בטי דייוויס (1935) • לואיז ריינר (1936) • לואיז ריינר (1937) • בטי דייוויס (1938) • ויוויאן לי (1939) • ג'ינג'ר רוג'רס (1940)
1941–1960	ג'ואן פונטיין (1941) • גריר גרסון (1942) • ג'ניפר ג'ונס (1943) • אינגריד ברגמן (1944) • ג'ואן קרופורד (1945) • אוליביה דה הבילנד (1946) • לורטה יאנג (1947) • ג'יין ויימן (1948) • אוליביה דה הבילנד (1949) • ג'ודי הולידיי (1950) • ויוויאן לי (1951) • שירלי בות' (1952) • אודרי הפבורן (1953) • גרייס קלי (1954) • אנה מניאני (1955) • אינגריד ברגמן (1956) • ג'ואן וודוורד (1957) • סוזן הייוורד (1958) • סימון סיניורה (1959) • אליזבת טיילור (1960)
1961–1980	סופיה לורן (1961) • אן בנקרופט (1962) • פטרישה ניל (1963) • ג'ולי אנדרוז (1964) • ג'ולי כריסטי (1965) • אליזבת טיילור (1966) • קתרין הפבורן (1967) • קתרין הפבורן/ברברה סטרייסנד (1968) • מגי סמית' (1969) • גלנדה ג'קסון (1970) • ג'יין פונדה (1971) • לייזה מינלי (1972) • גלנדה ג'קסון (1973) • אלן בורסטין (1974) • לואיז פלטשר (1975) • פיי דאנאוויי (1976) • דיאן קיטון (1977) • ג'יין פונדה (1978) • סאלי פילד (1979) • סיסי ספייסק (1980)
1981–2000	קתרין הפבורן (1981) • מריל סטריפ (1982) • שירלי מקליין (1983) • סאלי פילד (1984) • ג'רלדין פייג' (1985) • מרלי מטלין (1986) • שר (1987) • ג'ודי פוסטר (1988) • ג'סיקה טנדי (1989) • קתי בייטס (1990) • ג'ודי פוסטר (1991) • אמה תומפסון (1992) • הולי האנטר (1993) • ג'סיקה לאנג (1994) • סוזן סרנדון (1995) • פרנסס מקדורמנד (1996) • הלן האנט (1997) • גווינת' פלטרו (1998) • הילרי סוונק (1999) • ג'וליה רוברטס (2000)
2001–2020	האלי ברי (2001) • ניקול קידמן (2002) • שרליז ת'רון (2003) • הילרי סוונק (2004) • ריס וית'רספון (2005) • הלן מירן (2006) • מריון קוטיאר (2007) • קייט וינסלט (2008) • סנדרה בולוק (2009) • נטלי פורטמן (2010) • מריל סטריפ (2011) • ג'ניפר לורנס (2012) • קייט בלאנשט (2013) • ג'וליאן מור (2014) • ברי לארסון (2015) • אמה סטון (2016) • פרנסס מקדורמנד (2017) • אוליביה קולמן (2018) • רנה זלווגר (2019) • פרנסס מקדורמנד (2020)
2021–היום	ג'סיקה צ'סטיין (2021) • מישל יאו (2022) • אמה סטון (2023)

פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה
1943–1960	ג'ניפר ג'ונס (1943) • אינגריד ברגמן (1944) • אינגריד ברגמן (1945) • רוזלינד ראסל (1946) •רוזלינד ראסל (1947) • ג'יין ויימן (1948) • אוליביה דה הבילנד (1949) • גלוריה סוונסון (1950) • ג'יין ויימן (1951) • שירלי בות' (1952)• אודרי הפבורן (1953) • גרייס קלי (1954) • אנה מניאני (1955) • אינגריד ברגמן (1956) • ג'ואן וודוורד (1957) • סוזן הייוורד (1958) • אליזבת טיילור (1959) • גריר גרסון (1960)
1961–1980	גריר גרסון (1961) • ג'רלדין פייג' (1962) • לסלי קארון (1963) • אן בנקרופט (1964) • סמנתה אגר (1965) • אנוק איימה (1966) • אדית אוונס (1967) • ג'ואן וודוורד (1968) • ז'נבייב בוז'ולד (1969) • אלי מק'גרו (1970) • ג'יין פונדה (1971) • ליב אולמן (1972) • מרשה מייסון (1973) • ג'ינה רולנדס (1974) • לואיז פלטשר (1975) • פיי דאנאוויי (1976) • ג'יין פונדה (1977) • ג'יין פונדה (1978) • סאלי פילד (1979) • מרי טיילר מור (1980)
1981–2000	מריל סטריפ (1981) • מריל סטריפ (1982) • שירלי מקליין (1983) • סאלי פילד (1984) • וופי גולדברג (1985) • מרלי מטלין (1986) • סאלי קירקלנד (1987) • ג'ודי פוסטר/שירלי מקליין/סיגורני ויבר (1988) • מישל פייפר (1989) • קתי בייטס (1990) • ג'ודי פוסטר (1991) • אמה תומפסון (1992) • הולי האנטר (1993) • ג'סיקה לאנג (1994) • שרון סטון (1995) • ברנדה בלתין (1996) • ג'ודי דנץ' (1997) • קייט בלאנשט (1998) • הילרי סוונק (1999) • ג'וליה רוברטס (2000)
2001–היום	סיסי ספייסק (2001) • ניקול קידמן (2002) • שרליז ת'רון (2003) • הילרי סוונק (2004) • פליסיטי האפמן (2005) הלן מירן (2006) • ג'ולי כריסטי (2007) • קייט וינסלט (2008) • סנדרה בולוק (2009) • נטלי פורטמן (2010) • מריל סטריפ (2011) • ג'סיקה צ'סטיין (2012) • קייט בלאנשט (2013) • ג'וליאן מור (2014) • ברי לארסון (2015) • איזבל הופר (2016) • פרנסס מקדורמנד (2017) • גלן קלוז (2018) • רנה זלווגר (2019) • אנדרה דיי (2020) • ניקול קידמן (2021) • קייט בלאנשט (2022) • לילי גלדסטון (2023)

זוכות פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר
1952–1960	ויוויאן לי (בריטית)/סימון סיניורה (זרה) (1952) • אודרי הפבורן (בריטית)/לסלי קארון (זרה) (1953) • איבון מיטשל (בריטית)/קורנל בורקס (זרה) (1954) • קייטי ג'ונסון (בריטית)/בטסי בלייר (זרה) (1955) • וירג'יניה מק'קנה (בריטית)/אנה מניאני (זרה) (1956) • הת'ר סירס (בריטית)/סימון סיניורה (זרה) (1957) • איירין וורת' (בריטית)/סימון סיניורה (זרה) (1958) • אודרי הפבורן (בריטית)/שירלי מקליין (זרה) (1959) • רייצ'ל רוברטס (בריטית)/שירלי מקליין (זרה) (1960)
1961–1980	דורה בריאן (בריטית)/סופיה לורן (זרה) (1961) • לסלי קארון (בריטית)/אן בנקרופט (זרה) (1962) • רייצ'ל רוברטס (בריטית)/פטרישה ניל (זרה) (1963) • אודרי הפבורן (בריטית)/אן בנקרופט (זרה) (1964) • ג'ולי כריסטי (בריטית)/פטרישה ניל (זרה) (1965) • אליזבת טיילור (בריטית)/ז'אן מורו (זרה) (1966) • אדית אוונס (בריטית)/אנוק איימה (זרה) (1967) • קתרין הפבורן (1968) • מגי סמית' (1969) • קתרין רוס (1970) • גלנדה ג'קסון (1971) • לייזה מינלי (1972) • סטפאן אודראן (1973) • ג'ואן וודוורד (1974) • אלן בורסטין (1975) • לואיז פלטשר (1976) • דיאן קיטון (1977) • ג'יין פונדה (1978) • ג'יין פונדה (1979) • ג'ודי דייוויס (1980)
1981–2000	מריל סטריפ (1981) • קתרין הפבורן (1982) • ג'ולי וולטרס (1983) • מגי סמית' (1984) • פגי אשקרופט (1985) • מגי סמית' (1986) • אן בנקרופט (1987) • מגי סמית' (1988) • פולין קולינס (1989) • ג'סיקה טנדי (1990) • ג'ודי פוסטר (1991) • אמה תומפסון (1992) • הולי האנטר (1993) • סוזן סרנדון (1994) • אמה תומפסון (1995) • ברנדה בלתין (1996) • ג'ודי דנץ' (1997) • קייט בלאנשט (1998) • אנט בנינג (1999) • ג'וליה רוברטס (2000)
2001–היום	ג'ודי דנץ' (2001) • ניקול קידמן (2002) • סקרלט ג'והנסון (2003) • אימלדה סטונטון (2004) • ריס וית'רספון (2005) הלן מירן (2006) • מריון קוטיאר (2007) • קייט וינסלט (2008) • קארי מאליגן (2009) • נטלי פורטמן (2010) • מריל סטריפ (2011) • עמנואל ריבה (2012) • קייט בלאנשט (2013) • ג'וליאן מור (2014) • ברי לארסון (2015) • אמה סטון (2016) • פרנסס מקדורמנד (2017) • אוליביה קולמן (2018) • רנה זלווגר (2019) • פרנסס מקדורמנד (2020) • ג'ואנה סקנלן (2021) • קייט בלאנשט (2022)