מספר חריג של מקרי כלבת שהתגלו בצפון הארץ בימים האחרונים מחזק את ההבנה שהשנה החולפת תיזכר כשנה של נסיגה במאבק במחלה חשוכת המרפא. מותו של גבר בן 77 מנצרת בתחילת נובמבר לאחר שנדבק מעידה על כך במיוחד. מאז תחילת השנה דווחו כבר 50 מקרי כלבת בישראל, כולם באזור הצפון, זאת כאשר 2023 הסתיימה עם 45 הדבקות.
בימים האחרונים נרשם רצף של נשיכות בעלי חיים. קרוב לוודאי שבתום בדיקות מעבדה יכנסו לרשימה עוד מקרים; במקרה אחד, של תן שתקף שני תושבים בקיבוץ עי זיוון שבצפון רמת הגולן, הפך היום למקרה ה-50. מקרה נוסף של גירית שנלכדה בשל התנהגות שמחשידה כי היא חולה בכלבת עוד בבדיקה. יש לציין כי ברישומי השירותים הווטרינרים של משרד החקלאות, מקרה כלבת נכנס לרשימה רק לאחר שהחיה החשודה בכלבת נתפסה, נשלחה לבדיקה במעבדת הכלבת של המכון הווטרינרי, ועלה כי אכן הייתה נגועה בכלבת. לכן, גם אם ההתנהגות של החיה התוקפת - לרוב יהיו אלה תן או כלב - היא התנהגות אופיינית לחיה נגועה בכלבת, היא לא תכנס למניין מקרי המקרים אם החיה לא נתפסה.
מחלת הכלבת הינה חשוכת מרפא ונגרמת על ידי נגיף. מרגע הופעת סימנים קליניים ראשונים בבני אדם או בבעלי חיים, אין אפשרות להציל את החולה, והמוות הינו ודאי. נגיף הכלבת פוגע בכל היונקים, ומועבר ברוק, בעיקר על ידי נשיכה. ניתן למנוע את המחלה בבעלי חיים בחיסון הניתן מבעוד מועד, ובבני אדם באמצעות חיסון לאחר חשיפה לנגיף. עד מקרה המוות בחודש שעבר לא נרשם בישראל מקרה דומה מאז שנת 2002.
מרבית המקרים מתגלים סמוך לאזורי הגבול בצפון. מדינת ישראל מוקפת במדינות שבהן המחלה אינה זוכה לטיפול ומניעה, הן במסגרת חיות הבית והן במסגרת חיות הבר. מקור התפרצות המחלה נובע מחדירות מתמידות של נגיף הכלבת על ידי חיות בר מהמדינות השכנות - לבנון, סוריה וירדן. מכיוון שבניגוד למדינות השכנות, המחלה לא מתקיימת בישראל באופן אוטונומי, הרי שהרכיב המרכזי שיכריע האם המחלה תצליח להתפשט בתוך ישראל ולהתקיים בתוכה או שתגווע מעצמה היא צפיפותן של אוכלוסיות חיות בר - בעיקר תנים ושועלים.
בראיון לוואלה בעבר אמר הד"ר עמית דולב, האקולוג של מחוז צפון ברשות הטבע והגנים, כי הגורם המרכזי שמסייע לאוכלוסיות חיות הבר לשגשג הוא הימצאותו של מזון זמין; "תמיד יש חדירת חיות לישראל. הבעיה היא שכאן יש אוכל שמקיים אותן- ליד לולים או כשיש סניטציה ירודה ופגרי חיות משק ומרעה מושלכים או נשארים בשטח, אן שיש אתרי אשפה לא מוסדרים ועוד. חיה שחולה בכלבת שורדת על פי ההערכות בין ארבעה ימים לשבוע, שבמהלכם היא צריכה לפגוש חיות אחרות על מנת להעביר את המחלה הלאה. אם היא פוגשת חיה אחרת, אז המחלה ממשיכה להתקדם ואם לא, החיה הנגועה מתה והתפשטות המחלה נעצרת".
דולב הדגיש אז כי לא רק כמויות האשפה האורגנית שנמצאות סביב לישובים הן מקור מזון שמאפשר את שגשוג אוכלוסיית חיות הבר, "גם המזון שמשאירים בשטח אחרי פיקניק, או שמשאירים מחוץ לפחי האשפה בתוך הישובים, יספיק לחיות להמשיך להתקיים. זה יכול להיות גם סנדוויץ' או שאריות בשר שנשארו בשטח, אפילו אוכל לחיות הבית שנשאר מחוץ לבית יספיק להן. עבורן זו תוספת דלק ונותן להן דחיפה נוספת להתקדם וכך גדל הסיכוי ששרשרת המפגשים בין החיות תמשך ואיתה גם הכלבת. המחלה עוברת כמו במרוץ שליחים ועלינו לקטוע את המרוץ הזה ולא לעזור לו להמשיך".
מעבר לסכנת החיים, לכלבת יש השלכות נוספות על האזורים שבהם יש התפרצות של המחלה; פגיעה בעדרי בקר מביאה לנזקים כלכליים כבדים מאחר ועדר בו נמצאו פרות או עגלים נגועים, נכנס להסגר והמגדל סופג הפסדים כספיים גדולים. בנוסף, התפרצות המחלה מביאה לא אחת מגדלי בקר לפזר רעל שיפגע בתנים התוקפים. הרעלות אלו גורמות להרעלות שרשרת; את התנים המורעלים אוכלות חיות בר אחרות ועופות דורסים. בעבר היו מקרים של פגיעה קשה באוכלוסיות נדירות, דוגמת הנשרים.
מספר מקרי כלבת בישראל בעשור האחרון
2014- 14
2015- 27
2016- 29
2017- 74
2018- 60
2019- 17
2020- 46
2021- 40
2022- 29
2023- 45
2024- 50 עד היום