פדרציית ההוקי קרח הבין-לאומית

פדרציית ההוקי קרח הבין-לאומית
IIHF
ענפי ספורט	הוקי קרח, הוקי רולר
תחום השיפוט	כלל עולמי
מיקום המטה	ציריך, שווייץ
נשיא	לוק טרדיף
תאריך ייסוד	15 במאי 1908
מקום ייסוד	פריז, צרפת
מספר חברות	82
	https://www.iihf.com

פדרציית ההוקי קרח הבין-לאומית (באנגלית: International Ice Hockey Federation; בראשי תיבות: IIHF) היא הגוף העליון המנהל את ענף ההוקי קרח ואת ענף ההוקי רולר בעולם, ומאגדת 82 התאחדויות לאומיות להוקי קרח. הפדרציה הוקמה בפריז ב-15 במאי 1908 תחת השם "הליגה הבין-לאומית להוקי קרח" (בצרפתית: Ligue Internationale de Hockey sur Glace). משרדיה נמצאים בציריך. נשיא ה-IIHF הוא לוק טרדיף מצרפת.

ה-IIHF אחראית על המפעלים הבין-לאומיים לנבחרות ומועדונים, ומפעלי הדגל שלה הם טורניר ההוקי קרח באולימפיאדת החורף, וכן אליפות העולם בהוקי קרח ואליפות העולם בהוקי קרח נשים, הנערכות בכל שנה במספר דרגי איכות של נבחרות (נכון ל-2024 נבחרות הגברים מחולקות לשמונה דרגי איכות, ונבחרות הנשים לשישה דרגי איכות).

אף על פי שה-IIHF מוכרת כגוף העליון העולמי של המשחק, כולל על ידי הוועד האולימפי הבין-לאומי, הרי שבאופן מסורתי בסיס כוחה נמצא באירופה. בצפון אמריקה נשלט הענף יותר מכל על ידי ה-NHL, ולמעשה גם להתאחדויות ההוקי קרח בארצות הברית ובקנדה, החברות רשמית ב-IIHF, יש מידה רבה של עצמאות.

הפדרציה עומדת מאחורי הדירוג העולמי לנבחרות הוקי קרח. ישראל היא חברה מלאה בארגון מאז 1991.

היסטוריה

שנים ראשונות

ב-15 במאי 1908 התכנסו בפריז נציגים של צרפת, בריטניה, בלגיה ושווייץ, והחליטו על הקמת הליגה הבין-לאומית להוקי קרח (Ligue Internationale de Hockey sur Glace, ר"ת LIHG). טורניר ראשון בין הנבחרות המייסדות התקיים בברלין בנובמבר באותה השנה. יוזם הכינוס היה לואי מגנוס, אלוף צרפת בהחלקה אמנותית על הקרח, הנחשב היום למייסדו של ה-IIHF. הוא התמנה לנשיא הראשון של הארגון במקביל לקריירת ההחלקה שלו. בוהמיה (כיום חלק מצ'כיה) הצטרפה בהמשך השנה והפכה לחברה החמישית בארגון.

ב-1909 התקיים הקונגרס השני של ה-LIHG, והארגון קיבל את גרמניה לשורותיו. המפעל המסודר הראשון של הארגון החדש היה אליפות אירופה שנערכה בשווייץ ב-1910. ארבע נבחרות התחרו באליפות, ובריטניה, שיוצגה על ידי נבחרת אוניברסיטת אוקספורד, הייתה האלופה הראשונה. אליפות אירופה המשיכה להיערך מדי שנה עד מלחמת העולם הראשונה, כאשר עוד לפני המלחמה הצטרפו לארגון רוסיה (שעזבה אחרי זמן קצר), אוסטריה, שוודיה ולוקסמבורג.

בין המלחמות ותחילת המפעלים העולמיים

מלחמת העולם הראשונה עצרה את כל פעילות ה-IIHF, ופעילות ההוקי קרח הבין-לאומית התחדשה רק באולימפיאדת אנטוורפן (1920), כאשר הוקי קרח הפך לראשונה לענף אולימפי, עדיין באולימפיאדת הקיץ. לראשונה פגשו חברות ה-LIHG, שהיו כולן מאירופה, את קנדה וארצות הברית, שהראו את עליונותן הברורה על האירופיות. תוך כדי האולימפיאדה צורפו השתיים ל-LIHG.

באירופה התקשתה ה-LIHG לחדש את פעילותה. גרמניה סולקה מהארגון בעקבות המלחמה, ואליפות אירופה של 1921 התקיימה למעשה עם שתי נבחרות בלבד, וכללה בעצם משחק יחיד שבו גברה שוודיה על המדינה החדשה צ'כוסלובקיה, שהחליפה את בוהמיה. באליפות של 1923 השתתפו כבר 5 נבחרות, והיא הייתה האליפות הגדולה ביותר עד אז.

ב-1924 התקיימה אולימפיאדת שאמוני, אולימפיאדת החורף הראשונה, וה-LIHG העתיקה את פעילותה האולימפית אל אולימפיאדת החורף. ה-LIHG החליטה שבאופן רשמי תשמש האולימפיאדה גם כאליפות העולם. עם זאת, ה-LIHG ארגנה אליפות אירופה נפרדת, ובפעם הראשונה נערכה האליפות בשיטת בתים כאשר השתתפו בה 6 נבחרות. רומניה, ספרד, איטליה ואוסטריה צורפו לארגון ההולך וגדל, אולם סילוקה של גרמניה גרם מתחים פוליטיים ראשונים בארגון מתוך רבים שעוד יבואו, כאשר שוודיה הובילה מהלך להחזרת גרמניה לשורות הארגון, ומשלא נענתה החרימה את מפעלי הארגון עד חזרתה של גרמניה ב-1926.

ב-1927 מונה פול לויק, בלגי שזה עתה פרש ממשחק, לנשיא ה-LIHG. לויק שיחק בנבחרת בלגיה באליפות העולם ב-1923 ובאולימפיאדת שאמוני. במקביל לתפקיד הנשיא הפך לויק לשופט, ושפט באולימפיאדות ואליפויות עולם.

לויק, שהחזיק בתפקיד 20 שנה, הטביע את חותמו כבר בשנותיו הראשונות כנשיא. באולימפיאדת סנט מוריץ (1928) כבר הצליחה ה-LIHG לארגן טורניר מכובד עם 11 נבחרות, ובקונגרס שנערך שנה לאחר מכן הוחלט שהגיע הזמן לארגן אליפות עולם נפרדת, שנתית, ולא לחכות 4 שנים עד שנבחרות אירופה תיפגשנה עם הנבחרות הצפון אמריקאיות. עוד לפני האליפות הגדילה ה-LIHG את התפשטותה בעולם כשצירפה מדינה אסיאתית ראשונה, יפן. אליפות העולם הראשונה, שהערכה תחת כיפת השמיים ב-1930 בשאמוני, השתבשה כאשר עלו הטמפרטורות באופן פתאומי, והקרח הפשיר. האליפות המשיכה בברלין ובווינה. קנדה, ששלחה כהרגלה קבוצה מאחד המועדונים שלה ולא נבחרת של ממש, נחשבה לרמה בפני עצמה באליפות, וקיבלה כרטיס חופשי ישירות למשחק הגמר, כך שלמעשה שיחקה באליפות משחק אחד בלבד. בגמר הביסה קנדה את גרמניה 6:1 וזכתה באליפות.

הניסיונות של ה-LIHG להמשיך ולהגדיל את המפעלים העולמיים שלה ספגו מכה קשה בתקופת השפל הגדול, כאשר רק שתי נבחרות אירופיות - גרמניה ופולין - הגיעו להתחרות באולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) מול הקנדים והאמריקאים. הנבחרות האירופיות העדיפו להתרכז באליפות אירופה של אותה השנה, שבה דווקא השתתף מספר שיא של נבחרות - תשע. זו הייתה הפעם האחרונה שאליפות אירופה התקיימה באופן נפרד. ה-LIHG החליטה לרכז את מאמציה באליפות העולם השנתית שלה.

עם ההתאוששות במצב הכלכלי בעולם חלה גם התאוששות ב-LIHG, שהמשיכה לגדול, ובאליפות העולם 1933 כבר השתתפו 12 נבחרות. זו הייתה האליפות הראשונה שבה לא זכתה קנדה, אחרי שהופתעה על ידי ארצות הברית. באליפות של 1935 ובטורניר האולימפי באולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) כבר השתתף מספר שיא של 15 נבחרות. שנה לאחר מכן צורפה דרום אפריקה לארגון, וב-1938 צורפה גם אוסטרליה. כך הפכה ה-LIHG לארגון עולמי של ממש, שהקיף כבר 5 יבשות.

ב-1939, לפני מלחמת העולם השנייה, היו כבר 25 מדינות חברות ב-LIHG. אולם המלחמה עצרה שוב את כל פעילויות ה-LIHG, והן התחדשו רק ב-1947.

אחרי מלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה, ששינתה את מפת העולם, שינתה גם את הרכב המדינות ב-LIHG. גרמניה ויפן סולקו מהארגון, וחברותן של המדינות הבלטיות, שסופחו לברית המועצות, הושעתה. אוסטריה, שזכתה מחדש בעצמאות, חזרה גם ל-LIHG. אל הארגון צורפה גם דנמרק.

השנים שלאחר המלחמה היו שנים סוערות גם בגיזרת הפוליטיקה של הענף. ב-1946 הוכרה האנגלית כשפה הרשמית השנייה של הארגון, אחרי הצרפתית, ובפרסומים הראשונים באנגלית מופיע לראשונה השם International Ice Hockey Federation או IIHF. אליפות העולם הראשונה אחרי המלחמה, ב-1947, נערכה לראשונה ללא קנדה, שדרשה מידה רבה יותר של השפעה בארגון. באולימפיאדת סנט מוריץ (1948) נוצר קרע בין ה-LIHG לוועד האולימפי הבין-לאומי, בשל ריב בין שתי התאחדויות הוקי בארצות הברית - האחת נתמכת על ידי ה-LIHG והשנייה על ידי הוועד האולימפי הבין-לאומי - ששלחו שתיהן נבחרת למשחקים. טורניר ההוקי קרח האולימפי עמד בסכנה ממשית של ביטול, אבל לבסוף, לבקשת הוועד האולימפי השווייצרי, נכנע הוועד האולימפי הבין-לאומי והנבחרת המוכרת על ידי ה-LIHG השתתפה במשחקים. עם זאת, אף על פי שתוצאותיה של הנבחרת האמריקאית לא בוטלו, מחק אותה הוועד האולימפי הבין-לאומי מרישומיו. כיוון שהנבחרת האמריקאית סיימה רביעית, הדבר לא השפיע על חלוקת המדליות.

אותן שנים עמדו גם בסימן חילופי נשיאים תדירים בארגון. פול לויק עזב אחרי 20 שנה בתפקיד, ובמקומו התמנה פריץ קרנץ, רופא שיניים משווייץ שהיה גם הוא שחקן עבר. בעקבות הסכם שהושג בין המדינות החברות נקבע שהנשיאות תעבור ברוטציה בין נציג אירופי ונציג צפון אמריקאי מדי שלוש שנים, וכך ב-1948 התמנה ל-LIHG נציג צפון אמריקאי ראשון - הקנדי ג'ורג' הארדי.

בהתאם להסכם הרוטציה חזר קרנץ לתפקיד ב-1951 וזכה לקבל אל הארגון את מי שתהפוך למעצמה הגדולה של ההוקי קרח הבין-לאומי - ברית המועצות, ב-1952. עוד אירועים משמעותיים בתקופת נשיאותו השנייה של קרנץ הייתה חזרתה של יפן לארגון, והתקבלותה של מערב גרמניה כחברה. ברית המועצות הוכיחה את כוחה כשזכתה באליפות העולם כבר בפעם הראשונה שהשתתפה בה, ב-1954.

תקופת וולטר בראון

ערך מורחב – וולטר בראון (ספורט)

אחד הנשיאים המשפיעים בתולדות ה-IIHF היה וולטר בראון, איש רב פעלים בספורט האמריקאי בכלל ובהוקי קרח בפרט.

בראון שהתמנה לתפקידו ב-1954 היה מאמן נבחרת ארצות הברית שניצחה את קנדה באליפות העולם ב-1933 ולקחה לה לראשונה את התואר העולמי, אולם בספורט האמריקאי הוא מוכר במיוחד כמייסדה של קבוצת ה-NBA בוסטון סלטיקס ומנהל האולם המיתולוגי שלה, בוסטון גארדן. את הקבוצה השנייה ששיחקה בגארדן, קבוצת ה-NHL בוסטון ברואינס, רכש בראון ב-1951, כך שבפועל הוא היה הנשיא הראשון של ה-IIHF שהגיע מרקע של ספורט מקצועני, ומה-NHL בפרט. בראון ביטל רשמית את השם LIHG, ומאז מוכר הארגון באופן בלעדי בשם בו הוא מוכר היום, IIHF.

בראון נאלץ להתמודד עם מציאות פוליטית לא פשוטה שנבעה מתקופה של מתח במלחמה הקרה. הוא חתר לשיתוף פעולה עם הגוש המזרחי, קיבל את מזרח גרמניה לארגון ב-1956 (ובכך החזיר את מספר החברות בארגון ל-25, אותו מספר שהיה לפני מלחמת העולם השנייה) והעניק לברית המועצות בפעם הראשונה את אירוח אליפות העולם ב-1957.

בשל פלישת ברית המועצות להונגריה ב-1956 החרימו רוב מדינות המערב את האליפות, אולם האליפות הייתה בכל זאת הצלחה גדולה ששיקפה את מעמדו העולה של ההוקי קרח בברית המועצות. משחק הגמר שבו שיחקו ברית המועצות ושוודיה הועתק לאצטדיון לנין (כיום אצטדיון לוז'ניקי) ושבר את שיא הצפייה במשחק באליפות העולם, כאשר משך למעלה מ-55000 צופים. השיא הזה נשבר רק ב-2010.

בראון, אף על פי שאיפותיו, נאלץ להיכנע לתכתיב הרוטציה ופינה את כסאו ב-1957 לבריטי ג'ון אהרני, אולם נשאר פעיל בכיר ב-IIHF עד מותו ב-1964.

שנות ה-60 ופרישתה של קנדה

המחצית הראשונה של שנות ה-60 עמדה בסימן של משברים פוליטיים שהשפיעו גם על ה-IIHF ומפעליו, אך גם בהמשך התפשטותו של הענף בעולם ובעיקר באסיה.

ב-1961 חל משבר ראשון כאשר מערב גרמניה לא התייצבה למשחק נגד מזרח גרמניה; באותה תקופה היה נהוג להשמיע את ההמנון הלאומי ולהניף את הדגל של הנבחרת המנצחת בתום כל משחק, ואנשי מערב גרמניה לא רצו לתת כבוד לסמליה של מזרח גרמניה. מזרח גרמניה השיבה באליפות העולם ב-1963 כאשר שחקניה הפנו את גבם לדגל מערב גרמניה.

משבר חמור אף יותר אירע באליפות העולם ב-1962, שנערכה בארצות הברית. בשל הקמת חומת ברלין סירבו האמריקאים להעניק ויזות למשלחת מזרח גרמניה, ובתגובה פרשו כל מדינות מזרח אירופה מהאליפות.

עם זאת, המשיכה ה-IIHF להתפשט בעיקר באסיה, כאשר סין, קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית הצטרפו. נציגה אירופית נוספת, בולגריה, הצטרפה גם היא.

ב-1966 החלה IIHF לראשונה במפעל בין-לאומי למועדונים. על פי המודל בכדורגל ובכדורסל, החלה ה-IIHF לקיים מפעל לקבוצות ממדינות שונות באירופה. המפעל עבר גלגולים שונים במשך השנים, והצלחתו הייתה חלקית בלבד.

אליפות העולם גדלה בהתאם, ולראשונה מוסדו דרגים באליפות כאשר ביניהם יש תנועה של נבחרות בשיטת עליות וירידות. בנוסף, המעמד המתחזק של אליפות העולם שכנע את ה-IIHF לערוך אליפות עולם גם בשנה אולימפית, וב-1968 יושמה ההחלטה בפעם הראשונה.

העשור הסתיים במשבר החמור ביותר שעבר על הארגון. ב-1970 ביקשה קנדה, כפי שביקשה כבר מספר פעמים בעבר, לפתוח את מפעלי IIHF לשחקנים מקצוענים מה-NHL; עיקר טיעונה היה שהשחקנים ממדינות אחרות, ובפרט ממזרח אירופה, הם חובבנים דה יורה, אולם דה פקטו הם מקצוענים לכל דבר ועניין. ג'ון אהרני, שבאותה תקופה כיהן בקדנציה שלישית כנשיא ה-IIHF, סירב תחת לחץ הוועד האולימפי הבין-לאומי, ובתגובה פרשה קנדה ממפעלי ה-IIHF - מכה קשה לארגון, בשל מעמדה של קנדה כמולדת הענף וכמדינה בה מעמדו הוא החזק ביותר. אליפות העולם באותה שנה, שהייתה אמורה להיערך לראשונה בקנדה, הועברה לשוודיה ולרומניה.

1975 - 1994: עידן גונתר סבצקי

ב-1975, לאחר מספר ניסיונות, הודח ג'ון אהרני מנשיאות ה-IIHF והוחלף על ידי הגרמני גונתר סבצקי. עידן סבצקי כנשיא, שנמשך כמעט שני עשורים, היה אחד המוצלחים בתולדות ה-IIHF ומפעליה.

סבצקי ניגש מיד למשימה אותה ראה כראשונה במעלה עבורו - פתרון המשבר עם קנדה, מולדת הענף, והחזרתה אל מפעלי ה-IIHF. לאחר משא ומתן עם ראשי ההוקי בקנדה ועם ה-NHL הושג הסכם שאיפשר את חזרתה של קנדה. אליפות העולם נפתחה לשחקני NHL, ואליפות העולם השנתית שנערכה בחודשים פברואר-מרץ נדחתה לאפריל ומאי. המועד החדש הותאם לסיום העונה הרגילה ב-NHL, כך ששחקני NHL שקבוצותיהן לא עלו לפלייאוף וסיימו למעשה את העונה יכלו להצטרף לנבחרותיהם באליפות העולם. עם זאת, שיתוף שחקני NHL לא הותר באולימפיאדות בשל חוקי הוועד האולימפי הבין-לאומי.

עוד נקבע בהסכם שאליפות העולם תיערך באירופה, וכי בצפון אמריקה יקום מפעל חדש - "גביע קנדה", שינוהל במשותף עם ה-NHL וייערך מדי 4 שנים בהשתתפות קנדה, ארצות הברית, ו-4 הנבחרות האירופיות הטובות ביותר על פי תוצאותיהן באליפות העולם. גביע קנדה נערך לאחר סיום הפלייאוף ב-NHL, וכך כל שחקני ה-NHL יכלו להשתתף בו.

עידן סבצקי סימל בעוד מובנים את היציאה מהסטגנציה שאחזה בארגון בשנותיו האחרונות של אהרני. לאחר הפסקה של 14 שנה בה לא הצטרפו מדינות חדשות ל-IIHF, צירף הארגון לשורותיו את ניו זילנד ב-1977. לאורך שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 חתר סצבקי בהצלחה לצירוף מדינות נוספות לארגון ההולך וגדל, כאשר הונג קונג וטייוואן צורפו ב-1983, ברזיל הצטרפה כנציגה הראשונה של דרום אמריקה ב-1984 ומקסיקו הייתה לנציגה הראשונה של מרכז אמריקה ב-1985, יוון התקבלה ב-1987, הודו ותאילנד צורפו ב-1989 וישראל וטורקיה התקבלו ב-1991.

אולם בלי ספק, ההתפתחות המשמעותית בה היה צריך לטפל סבצקי הייתה ההשפעה של התמורות שחלו באירופה ב-1992. פירוק ברית המועצות, פירוק יוגוסלביה ופירוק צ'כוסלובקיה יצרו תור של נבחרות איכותיות שהתדפקו על שערי ה-IIHF. ה-IIHF קיבלה מיידית את רוסיה, אוקראינה, קזחסטן, אזרבייג'ן, בלארוס, קרואטיה, סלובניה, צ'כיה וסלובקיה לשורותיה כמדינות נפרדות. חברותן של ליטא, לטביה ואסטוניה שהושעתה עם סיפוחן לברית המועצות אחרי מלחמת העולם השנייה, חודשה. הדרג העליון של אליפות העולם הוגדל מ-8 ל-12 נבחרות, אולם נקבע שפרט לרוסיה וצ'כיה שהוכרו כממשיכות דרכן של מדינות האם - שאר הנבחרות ישובצו לדרגים הנמוכים של IIHF ויעשו את דרכן משם.

עם סיום כהונתו של סבצקי ב-1994 מנתה ה-IIHF מספר שיא של 50 מדינות.

1994 - 2021: עידן פאסל

ב-1994 סיים גונתר סבצקי את כהונתו הארוכה והמוצלחת, ואל תפקיד הנשיא נכנס רנה פאסל, יושב ראש התאחדות ההוקי קרח השווייצרית שהיה בעברו שחקן ושופט. כבר בתחילת כהונתו נבחר פאסל גם לחבר בוועד האולימפי הבין-לאומי - הנציג הראשון של ענף ההוקי קרח שזכה לכך.

עוד בתחילת כהונתו של פאסל, החל ה-IIHF לנהל את ענף ההוקי רולר בעולם. ב-1996 התקיימה אליפות עולם ראשונה ברולר הוקי מטעם ה-IIHF במיניאפוליס, ומאז היא נערכת בכל שנה בדומה לאליפות ההוקי קרח. בכך נכנסה ה-IIHF לתחרות מול הפדרציה הבין-לאומית לענפי ספורט הגלגיליות (FIRS) שקיימה מפעלים משלה בענף, עד פירוקה של FIRS ב-2017.

פאסל המשיך את דרכו של סבצקי ועסק רבות ביחסי הגומלין בין ה-IIHF ובין ה-NHL וההוקי קרח הצפון אמריקאי בכלל, ובניסיון ליצור מתווה של חיים בצוותא. הצלחה כבירה רשם לעצמו כאשר לפני אולימפיאדת נאגנו (1998) הסכימה ה-NHL לצאת לפגרה בת שבועיים באמצע העונה, ולשחרר את שחקניה לנבחרותיהם באולימפיאדה. השתתפות שחקני ה-NHL, ובראשם ויין גרצקי, העלתה באחת את מעמדו של ההוקי קרח באולימפיאדה למעמד של ענף ספורט עיקרי במשחקים, בדומה למה שעשתה נבחרת החלומות לכדורסל באולימפיאדת ברצלונה (1992). שחקני ה-NHL השתתפו בכל האולימפיאדות מאז ועד אולימפיאדת סוצ'י (2014).

עם זאת, פאסל היה נחוש להגן על הענף באירופה מפני השפעתו של ה-NHL בכל הנוגע לשוק השחקנים. הוא יצא נגד קבוצות NHL המגייסות שחקנים אירופים כישרוניים אשר לבסוף לא זוכים לזמן משחק, אך חסרים מאוד באירופה, והזהיר מפני כוונות אפשריות של ה-NHL להתרחב לאירופה.

גם בתקופתו של פאסל המשיכה ה-IIHF להתפשט בעולם, כאשר החברה ה-69 בארגון - מרוקו שהתקבלה ב-2010 - הביאה ל-IIHF נציגות ראשונה בצפון אפריקה. החברה האחרונה שהתקבלה ב-2022 - פוארטו ריקו - הביאה את מספר המדינות החברות בארגון למספר השיא, 83.

שיתוף הפעולה עם ה-NHL נמשך בתחומים נוספים. ב-2008 חגגה ה-IIHF מאה שנה להקמתה, ולרגל שנת המאה קיימה לראשונה בהיסטוריה את אליפות העולם בקנדה, כמחווה למולדת הענף. טורניר ההוקי קרח באולימפיאדת ונקובר (2010) נערך באולם הביתי של קבוצת ה-NHL ונקובר קנאקס, וכך לראשונה בהיסטוריה שוחק טורניר אולימפי בחסות ה-IIHF על זירת קרח שממדיה וסימוניה הם על פי חוקי ה-NHL. כמו כן החל ב-2008 מפעל חדש, גביע ויקטוריה - משחק בין קבוצה אירופית בכירה (אלופת אירופה במידת האפשר) לאחד ממועדוני ה-NHL.

הצלחה נוספת רשמה ה-IIHF באליפות העולם 2010 שנערכה בגרמניה, כאשר המשחק בין גרמניה וארצות הברית הועבר לפלטינס ארנה בגלזנקירכן (אצטדיונה של קבוצת הכדורגל שאלקה 04) ומשך 77803 צופים, ובכך הפך למשחק ההוקי קרח עם הקהל הגדול ביותר בהיסטוריה, עד ששיאו נשבר ב-11 בדצמבר 2010 על ידי "הצינה הגדולה בבית הגדול" - משחק מכללות בארצות הברית. ב-2015 משכה אליפות העולם שנערכה בצ'כיה את הקהל הגדול ביותר בתולדות אליפות העולם - 11589 צופים בממוצע למשחק.

עם זאת, ב-2017 נחל פאסל אכזבה כאשר ה-NHL נסוגה מההשתתפות באולימפיאדה לאחר חמש אולימפיאדות רצופות בהן השתתפה, והודיעה ששחקניה לא ישתתפו באולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018).

מגמה נוספת בתקופת כהונתו של פאסל, המאפיינת בעיקר את השנים האחרונות, היא של ליגות אירופיות המחליפות את הליגות המקומיות ומאגדות קבוצות ממספר מדינות, כולל קבוצות הנוטשות את הליגה במדינתן ומצטרפות לליגה המבוססת במדינה שכנה. כך, למשל, ליגת ה-KHL המבוססת ברוסיה מאגדת גם קבוצות ממדינות שכנות כגון סין, פינלנד, בלארוס, קזחסטן ולטביה.

בשנים 2020 ו-2021 נאלצה הפדרציה להתמודד עם השלכות מגפת הקורונה.^[1] עם התפרצות המגפה ב-2020 בוטלו כל הטורנירים הבין-לאומיים, ובין השאר בוטלה אליפות העולם של הדרג העליון לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה. אליפויות העולם בדרגים הנמוכים בוטלו גם ב-2021, והתקיימו בה רק הדרגים העליונים של אליפויות העולם לגברים, לנשים, לנוער עד גיל 18 ולצעירים עד גיל 20.

פאסל היה אמור לסיים את תפקידו ב-2020, אך בשל מגפת הקורונה נדחה הקונגרס של הנהלת הפדרציה שבו היה אמור להיבחר מחליפו, וכהונתו הוארכה עד ספטמבר 2021.

2021 - ההווה: תקופת טרדיף

בהצבעת חברי הנהלת הפדרציה ב-25 בספטמבר 2021, נבחר לוק טרדיף הצרפתי למחליפו של פאסל.

כבר עם תחילת כהונתו נאלץ טרדיף להתמודד עם משבר גדול - הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022. בדומה לפדרציות ספורט עולמיות אחרות, השעתה פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית את נבחרות רוסיה ובלארוס מאליפות העולם, ואליפות העולם 2023 שעמדה להיערך ברוסיה נלקחה ממנה.

ב-2023 פרשה מולדובה מחברות בארגון לאחר שנים של חוסר פעילות בענף, ובכך ירד מספר החברות בארגון למספר הנוכחי, 82.

חברות בארגון

המדינות החברות בארגון נחלקות לשלוש דרגות של מעמד:

חברות מלאות (full members) - מדינות שיש להן התאחדות ארצית ייעודית להוקי קרח, ומשתתפות דרך קבע במפעלי אליפות העולם של הפדרציה. רק לחברות מלאות יש זכות הצבעה במוסדות הפדרציה. נכון ל-2024 יש ל-58 מדינות, ובהן ישראל, חברות מלאה בארגון.
חברות עמיתות (associate members) - מדינות שאין להן התאחדות ארצית ייעודית להוקי קרח, או אינן משתתפות דרך קבע במפעלי אליפות העולם. נכון ל-2024 יש 23 מדינות במעמד זה.
חברות נלוות (affiliate members) - מדינות שמשתתפות רק במפעלי ההוקי רולר של הפדרציה. נכון ל-2024 רק מדינה אחת - צ'ילה - נמצאת במעמד זה.

דירוג נבחרות לאומיות

דירוג נבחרות הוקי קרח גברים נכון לשנת 2024^[2]
דירוג עולמי		נבחרת	נקודות
1		קנדה קנדה	‎4,100
2	‎+1‏	רוסיה רוסיה	‎4,065
3	‎-1‏	פינלנד פינלנד	‎3,955
4	‎+4‏	צ'כיה צ'כיה	‎3,945
5	‎+2‏	שווייץ שווייץ	‎3,945
6	‎-2‏	ארצות הברית ארצות הברית	‎3,945
7	‎-1‏	שוודיה שוודיה	‎3,910
8	‎-3‏	גרמניה גרמניה	‎3,865
9		סלובקיה סלובקיה	‎3,750
10		לטביה לטביה	‎3,660
11		דנמרק דנמרק	‎3,500
12		נורווגיה נורווגיה	‎3,380
13	‎+3‏	אוסטריה אוסטריה	‎3,340
14	‎-1‏	צרפת צרפת	‎3,325
15		קזחסטן קזחסטן	‎3,305
16	‎-2‏	בלארוס בלארוס	‎3,245
17	‎+3‏	הממלכה המאוחדת בריטניה	‎3,095
18	‎+1‏	הונגריה הונגריה	‎3,090
19	‎-2‏	סלובניה סלובניה	‎3,090
20	‎-2‏	איטליה איטליה	‎3,025
21	‎+1‏	פולין פולין	‎3,010
22	‎-1‏	קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית	‎2,875
23		רומניה רומניה	‎2,825
24	‎+1‏	יפן יפן	‎2,770
25	‎-1‏	ליטא ליטא	‎2,735
26		סין	‎2,675
27		אוקראינה אוקראינה	‎2,665
28		אסטוניה אסטוניה	‎2,570
29		הולנד הולנד	‎2,445
30	‎+2‏	ספרד ספרד	‎2,380
31	‎-1‏	סרביה סרביה	‎2,375
32	‎-1‏	קרואטיה קרואטיה	‎2,350
33		ישראל ישראל	‎2,160
34		איסלנד איסלנד	‎2,110
35		אוסטרליה אוסטרליה	‎1,970
36	‎+3‏	איחוד האמירויות הערביות	‎1,940
37	‎-1‏	בולגריה בולגריה	‎1,865
38		טורקיה טורקיה	‎1,785
39	‎+1‏	בלגיה בלגיה	‎1,780
40	‎+1‏	טאיוואן טאיוואן	‎1,730
41	‎+1‏	ניו זילנד ניו זילנד	‎1,715
42	‎-5‏	מקסיקו מקסיקו	‎1,655
43	‎+1‏	תאילנד תאילנד	‎1,530
44	‎-1‏	לוקסמבורג לוקסמבורג	‎1,520
45	‎+1‏	קירגיזסטן קירגיזסטן	‎1,455
46	‎-1‏	טורקמניסטן טורקמניסטן	‎1,410
47	‎+2‏	דרום אפריקה דרום אפריקה	‎1,325
48		בוסניה והרצגובינה בוסניה והרצגובינה	‎1,305
49	‎-2‏	הונג קונג הונג קונג	‎1,275
50	‎+3‏	גאורגיה גאורגיה	‎1,125
51		סינגפור סינגפור	‎995
52	‎-2‏	כווית כווית	‎980
53	‎+2‏	הפיליפינים הפיליפינים	‎965
54		איראן איראן	‎960
55	‎-3‏	מלזיה מלזיה	‎865
56		קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית	‎840
57		מונגוליה מונגוליה	‎825
58		אינדונזיה אינדונזיה	‎755

דירוג נבחרות הוקי קרח נשים נכון לשנת 2024^[2]
דירוג עולמי		נבחרת	נקודות
1		קנדה קנדה	‎4,270
2		ארצות הברית ארצות הברית	‎4,210
3	‎+1‏	פינלנד פינלנד	‎3,975
4	‎+1‏	צ'כיה צ'כיה	‎3,965
5	‎-2‏	שווייץ שווייץ	‎3,960
6		רוסיה רוסיה	‎3,880
7		יפן יפן	‎3,775
8		שוודיה שוודיה	‎3,750
9		גרמניה גרמניה	‎3,650
10		הונגריה הונגריה	‎3,520
11		דנמרק דנמרק	‎3,490
12	‎+2‏	סין	‎3,425
13	‎-1‏	צרפת צרפת	‎3,415
14	‎+1‏	נורווגיה נורווגיה	‎3,340
15	‎-2‏	אוסטריה אוסטריה	‎3,315
16		סלובקיה סלובקיה	‎3,175
17		הולנד הולנד	‎3,170
18	‎+1‏	קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית	‎3,080
19	‎-1‏	איטליה איטליה	‎3,025
20		פולין פולין	‎2,955
21	‎+2‏	הממלכה המאוחדת בריטניה	‎2,855
22	‎-1‏	סלובניה סלובניה	‎2,845
23	‎-1‏	קזחסטן קזחסטן	‎2,795
24		ספרד ספרד	‎2,695
25		מקסיקו מקסיקו	‎2,605
26		טאיוואן טאיוואן	‎2,550
27	‎+2‏	לטביה לטביה	‎2,505
28	‎-1‏	איסלנד איסלנד	‎2,470
29	‎-1‏	טורקיה טורקיה	‎2,275
30		הונג קונג הונג קונג	‎2,135
31		אוסטרליה אוסטרליה	‎2,065
32	‎+4‏	בלגיה בלגיה	‎2,030
33	‎+1‏	ניו זילנד ניו זילנד	‎1,985
34	‎-2‏	ליטא ליטא	‎1,965
35	‎+2‏	דרום אפריקה דרום אפריקה	‎1,900
36	‎-3‏	בולגריה בולגריה	‎1,880
37	‎-2‏	קרואטיה קרואטיה	‎1,790
38		אוקראינה אוקראינה	‎1,780
39		רומניה רומניה	‎1,725
40		אסטוניה אסטוניה	‎1,505
41	‎+1‏	סרביה סרביה	‎1,480
42	‎+1‏	קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית	‎1,420
43	‎-2‏	בוסניה והרצגובינה בוסניה והרצגובינה	‎1,395
44		ישראל ישראל	‎1,345
45	(חדש)	תאילנד תאילנד	‎720
46	(חדש)	סינגפור סינגפור	‎660

מפעלים עיקריים

מפעלי נבחרות

טורניר ההוקי קרח באולימפיאדת החורף - מתקיים בכל אולימפיאדות החורף. טורניר אולימפי התקיים עוד לפני כן באולימפיאדת הקיץ באולימפיאדת אנטוורפן (1920). בין אולימפיאדת נאגנו (1998) ו-אולימפיאדת סוצ'י (2014) השתתפו בו שחקני NHL. החל מאולימפיאדת נאגנו מתקיים גם טורניר אולימפי לנשים.
אליפות העולם - מתקיימת מאז 1930, כאשר עד 1968 לא התקיימה בשנה אולימפית, והטורניר האולימפי היווה גם את אליפות העולם. מאז 1977 היא פתוחה לשחקני NHL. נכון ל-2019 מתקיימת בשישה דרגים (דרג עליון ודרגים ‏1A, ‏1B, ‏2A, ‏2B ו-3) כאשר נבחרות עולות ויורדות בין הדרגים בהתאם להישגיהן בשנה הקודמת.
אליפות העולם לנשים - מתקיימת מאז 1990 בכל שנה לא אולימפית. מתקיימת בשישה דרגים (דרג עליון ודרגים 1 עד 5).
אליפות אירופה - התקיימה לסירוגין בין 1910 ל-1932.
אליפות העולם בהוקי רולר - מתקיימת בכל שנה מאז 1996, למעט 1999. בעבר התקיימה לצד אליפות מקבילה של הפדרציה הבין-לאומית לענפי ספורט הגלגיליות (FIRS) עד פירוקה של FIRS ב-2017.
גביע קנדה - מפעל שאורגן על ידי ה-NHL בהשתתפות ה-IIHF ונערך 5 פעמים בין 1976 ו-1991. הוחלף על ידי גביע העולם בהוקי קרח המאורגן בלעדית על ידי ה-NHL.

מפעלי מועדונים

ליגת האלופות בהוקי קרח - המפעל העיקרי למועדונים באירופה, שעבר גלגולים שונים ונקרא בשמות שונים מאז 1966. נתקל בקשיים מאז הקמתו, והתחדש לאחרונה ב-2015 לאחר הפסקה של 6 שנים, אך ללא השתתפות של חלק מהליגות הגדולות ביבשת כגון ליגת ה-KHL.
הגביע הקונטיננטלי - גביע משני למועדונים באירופה. מתקיים מאז 1997. אלופת ישראל משתתפת במפעל זה.