ברכה

ברכת התורה מוצגת על שלט בבית-כנסת.

בְּרָכָה היא תפילה קצרה שנאמרת לפני קיום מצווה, וכן בזמן מועד או חוויה יוצאת-דופן בחייו של אדם. כמו כן ישנה חובה הלכתית, לברך קודם האכילה ולאחריה.

הברכה כוללת את המילים "ברוך אתה ה'", ומכילה דברי שבח, הודאה או בקשה לה'.

המקור ההלכתי

ברכות מדאורייתא

מדאורייתא, ישנה חובה לברך רק שתי ברכות:

• ברכת המזון: מדאורייתא חובה לברך לאחר האכילה כפי שמופיעה בתורה: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך". אמנם החובה מן התורה היא רק כאשר האדם אוכל כמות משביעה, אולם האוכל כמות שאינה משביעה – אינו חייב לברך ברכת המזון אלא מדרבנן.
• ברכות התורה: לדעת פוסקים רבים, ישנה חובה מן התורה לברך ברכת המצוות קודם לימוד תורה.

השורש 'ברך' נמצא בתנ"ך פעם ראשונה בבראשית, א', כ"ח.

ברכות מדרבנן

ערך מורחב – שבע מצוות דרבנן

שאר הברכות הן מדברי חכמים, והן תוקנו על ידי עזרא הסופר ובית דינו, הלוא הם אנשי כנסת הגדולה. גם הברכות שמקורן מהתורה – נוסחן נקבע על ידי אנשי כנסת הגדולה. ברכות הנהנין מבוססות על הסברא ש'אסור לו לאדם להנות מהעולם הזה בלא ברכה'.

מאה ברכות

ערך מורחב – מאה ברכות

לפי תקנה המיוחסת לדוד המלך חובה לברך בכל יום מאה ברכות. ביום חול, אין צורך במאמץ מיוחד כדי לקיים תקנה זו, שכן מניין הברכות שבסדר התפילה הוא קרוב לתשעים, ובתוספת ברכות הנהנין – קל להגיע למאה ברכות. אולם בשבת וימים טובים, שבתפילת העמידה שלהם ישנם רק שבע ברכות בלבד, על מנת להגיע למאה ברכות יש להוסיף ברכות שונות כגון על מאכלים ועל בשמים.

סוגי הברכות

לפי הרמב"ם, הברכות נחלקות לשלוש קבוצות:

• ברכות הנהנין – ברכות שבח והודאה לבורא על הנאות חושיות – על המזון (לפני האכילה ולאחריה) ועל ריחות בשמים.
• ברכות המצוות – ברכות הנאמרות טרם עשיית מצווה, על מנת להודות לה' על התורה והמצוות שנתן.
• ברכות שבח, הודאה ובקשה – ברכות שבהם משבחים את ה' ומודים לו על האופן שבו הוא מנהיג את העולם ואת עם ישראל. לפי הרמב"ם, ברכות אלה נתקנו כדי "לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו".

ברכות השבח וההודאה כוללות את הברכות הבאות:

• ברכות הראייה – ברכות על ראיית תופעות טבע, כגון ברקים ורעמים, ים והרים; על ראיית מקומות מיוחדים, כגון מקום שנעשו בו נסים לעם ישראל; על ראיית חבר לאחר זמן ממושך; ועוד.
• ברכות השחר שנאמרות לאחר ההשכמה בבוקר.
• ברכות התפילה – הברכות המרכיבות את תפילת שמונה עשרה, ברכות קריאת שמע, ועוד.
• ברכת שהחיינו – ברכה המבטאת התחדשות מזמן לזמן. נאמרת בחגים או על דבר חדש, כגון בגד או פרי חדש.
• ברכת הטוב והמטיב – נאמרת על אירוע משמח הנעשה לכמה אנשים.
• ברכת הגומל – נאמרת לאחר הצלה מסכנה.
• ברכת "ברוך דיין האמת" – נאמרת על בשורה רעה.

משמעות הברכה

מספר פירושים למשמעות המילה ברכה, ולתפקידו של המברך:

• לפי ספר החינוך, הברכה היא שבח מאת הנברא המודה שה' הוא 'ברוך', כלומר: מבורך ו"כל הברכות כלולות בו והוא מלך עליהם לשלחם (לחלק אותן) על כל אשר יחפוץ". וכן לפי הרד"ק בספר השורשים, מלשון שבח ותהילה.
• דעת הרשב"א בתשובותיו, ברכה מלשון "בריכות מים". הברכה היא תפילה לריבוי שפע מאת האל לעולם. גם רבי חיים מוולוז'ין בספר נפש החיים, ביאר בצורה דומה, מלשון תוספת וריבוי.
• רבינו בחיי הביא פירוש נוסף בשם ספר הבהיר, לפיו ברכה היא מלשון ברך. לפי זה הברכה היא שבח לה' על כך ש"כל ברך כורע לו".
• מבואר בחסידות כי ברכה היא מלשון "המבריך את הגפן בארץ". כלומר, ברכה היא הברכה והמשכה של שפע א-לקי מלמעלה למטה, כשם שהמבריך את הגפן מבריך וממשיך ענף מהגפן ארצה.

נוסח הברכה

פותח בברוך וחותם בברוך

הברייתא במסכת ברכות קובעת כי ”כל הברכות פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך”. לכלל זה יש ארבעה יוצאים מן הכלל: ברכת הפירות וברכת המצוות, ברכה הסמוכה לחברתה (רצף של שתי ברכות או יותר), ברכה אחרונה של קריאת שמע וברכת הטוב והמטיב. הראשונים סיפקו הסברים שונים למקרים החריגים. על סמך דברי המשנה והתוספתא במסכת ברכות פסק הרמב"ם: "מקום שהתקינו לחתום בברוך אינו רשאי שלא לחתום, ומקום שהתקינו שלא לחתום אינו רשאי לחתום, מקום שהתקינו שלא לפתוח בברוך אינו רשאי לפתוח, מקום שהתקינו לפתוח אינו רשאי שלא לפתוח".

ברכה בשם ומלכות

ערך מורחב – שם ומלכות

מלבד התוכן המיוחד לברכות רבות קיימת פתיחה כללית: "ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם" – פתיחה המכונה "שם ומלכות". בשולחן ערוך נפסק על סמך דברי רב ורבי יוחנן במסכת ברכות: "כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה". כלומר, אין מקיימים את חובת הברכה אם הנוסח אינו כולל את אמירת שם ה' והזכרת מלכותו – "מלך העולם".

לכלל זה קיימים כמה חריגים, כגון ברכות תפילת שמונה עשרה, ברכת אלוהי נשמה וברכה מעין שבע שבהן לכאורה אין ציון למלכות ה' בעולם. בתוספות ובבית יוסף הובאו הסברים להשמטה בברכות אלו. על סמך דבריהם כתב המגן אברהם שגם במקרים אחרים בהם נמצא נוסח של ברכה ללא שם ומלכות, אין להניח שמדובר בטעות, אלא יש למצוא את הסיבה לכך. נוסחים נוספים שבהם התקיים דיון בפוסקים לגבי חוסר אזכור שם ומלכות הם: תפילת הדרך, נוסח ההבדלה "ברוך המבדיל בין קודש לחול" שנאמר במוצאי שבת וברכת הזימון. לעיתים, כאשר קיים ספק האם יש חובה לברך ברכה כלשהי או לא, העדיפו הפוסקים להכריע שלא לברך על מנת להימנע מחשש של ברכה לבטלה, ובמקום זאת הציעו לומר את נוסח הברכה ללא הזכרת שם ומלכות.

המשנה ממטבע שטבעו חכמים

במסכת ברכות נחלקו התנאים רבי מאיר ורבי יוסי לגבי מי ששינה ואמר נוסח אחר מכפי שתיקנו חכמים: "ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה יצא, ראה תאנה ואמר כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה יצא, דברי ר' מאיר. ר' יוסי אומר, כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". בהלכות ברכות סיכם הרמב"ם: ”נוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום, ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה, וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה, וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה אלא אם כן הייתה סמוכה לחבירתה. וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון והוא שיאמר כעין שתקנו חכמים, ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות ועניין הברכה אפילו בלשון חול, יצא” (משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק א', הלכות ה'–ו'.) כלומר, לכתחילה אין לשנות כלל מהנוסח המקובל שאותו תיקנו חכמים, אך בדיעבד מי שבירך בנוסח שונה, ואפילו בלשון חול, אם הזכיר שם ומלכות ואמר את עיקר העניין עליו נסובה הברכה, יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך.

ההשלכות של סוגיה זאת נוגעות הן לאמירת הברכה בנוסח שונה או בלשון שאינה לשון הקודש, והן להחסרת או הוספת מילים בתוך נוסח הברכה (דבר שהיה מצוי בקהילות שנהגו לומר פיוטים בברכות קריאת שמע). רבי יוסף קארו פסק בשולחן ערוך שאם במקום "ברכת הזן", הברכה הראשונה בברכת המזון, אמר בארמית: "בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא" – יצא ידי חובתו, כיוון שהזכיר שם ומלכות ואמר את עיקר עניין הברכה. לדעה זו גם דברי המשנה "מקום שאמרו...לחתום – אינו רשאי שלא לחתום" נאמרו רק לכתחילה, אמנם לדעה הנוספת שהובאה בשולחן ערוך צריך גם לחתום ב"בריך רחמנא דזן כולא".

לגבי אמירת פיוטים באמצע ברכות קריאת שמע פסק השולחן ערוך שעדיף להימנע מלאומרם, ואילו הרמ"א כתב שאין איסור בדבר וציין שכך המנהג המקובל. המשנה ברורה הסביר את דברי הרמ"א על פי הרשב"א שסבר כי האיסור לשנות ממטבע שטבעו חכמים מתייחס רק לפתיחה ולחתימה בברוך או לנושאים עקרוניים שיש להזכיר בברכה, אך אין איסור להאריך או לקצר בברכה ולשנות מנוסחה, ואפילו לכתחילה.

לשון נוכח ולשון נסתר

נוסח הברכה פותח בלשון נוכח, "ברוך אתה ה'", וממשיך בלשון נסתר, "אשר קדשנו", "שהכל נהיה בדברו" וכדומה. הראשונים הסבירו זאת בכך שהקב"ה נגלה ונסתר, נגלה מצד מעשיו ונסתר מצד אמיתת מציאותו, ולכן פותחים בלשון נוכח, כדיבור ישיר עם מי שנוכחותו ברורה ומוחשית, וממשיכים בלשון נסתר לקבוע בליבנו שלמרות שמציאותו ברורה, מהותו נסתרת ונעלמת.

לאחר כל ברכה, נוהגים השומעים לענות אמן. משמעות הדבר היא הסכמה לברכה – כעין "אמת" – כתרגומה של המילה מארמית, או "הלוואי" – כתפילה להתקיימות הברכה.

לעניית אמן מיוחסת חשיבות רבה, עד כדי אמירתו של רבי יוסי: "גדול העונה אמן יותר מן המברך".

ברכה לבטלה

ערך מורחב – ברכה לבטלה

אסור לברך ברכה כאשר אין חובה הלכתית לברך ברכה זו. איסור זה נובע מכך שבברכה האדם מזכיר את שם ה', ואסור לעשות זאת ללא צורך. יש הסוברים שאיסור זה הוא מן התורה (רמב"ם, שולחן ערוך), ויש הסוברים שהוא מדרבנן (תוספות, רא"ש).

הפסק בין ברכה למעשה

ערכים מורחבים – הפסק (הלכה), עובר לעשייתן

רוב הברכות נאמרות "עובר לעשייתן" – כלומר לפני המעשה. משום כך ישנן הלכות לגבי הפסק האסור, עד שהמעשה יסתיים, או לכל הפחות יתחיל. הדבר מפורסם בברכת נטילת ידיים, אך מוכר גם בברכות נוספות, כמו הנחת תפילין, או תקיעת שופר (אשר מרגע הברכות ועד גמר מאה התקיעות נוהגים שלא לדבר).

ראו גם

• מסכת ברכות

קישורים חיצוניים

• הלכות ברכות מתוך פניני הלכה
• גדעון פרסטר, ‏כתובות מבתי-הכנסת העתיקים וזיקתן לנוסחים של ברכה ותפילה, קתדרה 19, אפריל 1981
• כתב יד, ברכות קריאת המגילה מאוירות, מאה 18, ניו יורק, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
• אפליקציית לוח ברכות לאנדרואיד, המציגה מאות מאכלים עם ברכתם.
• ברכה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מאמרים בנושא ברכות באתר אסיף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.